לוב: יש צורך במרחץ של ריאליזם. מעבר לנפט ומהגרים

ראש ממשלת לוב, אוסאמה חמאד, המקורב למרשל ח'ליפה הפטר, הקים בלוק להפקת נפט. בדיוק כפי שהשירותים החיוניים של הבנק המרכזי בלוב מושעים עקב הסכסוך הפוליטי בין טריפולי לבנגאזי בנוגע למושל סידיק אל כביר.

לכביר, הנחשבת היטב על ידי קנצלריות מערביות רבות, מוטלת גם המשימה לממן הן את ממשלות טריפוליטניה והן את זו של קירנאיקה, יריבות זו של זו. מאז שהוא מכהן בתפקיד, כביר תמיד תמך כלכלית בקירנאיקה שנשלט על ידי המרשל ח'ליפה הפטר - וממנה מגיע חמאד - ולא בטריפוליטניה, הנשלטת על ידי עבדולחמיד דבאיבה.

למרות שחברת הנפט הממשלתית NOC עדיין לא אישרה את החסימה, ההפקה בשדה שררה כבר הופסקה להפטר לכמה שבועות. המצב בלוב עלול להידרדר שוב לעימותים בין מיליציות.

ENI עוקבת אחר המצב, אך החסימה המשותפת של קווי הנפט וקווי האשראי אינה מועילה לא לחברה ולא לאיטליה. ממשלת מלוני, למעשה, גם מכוח "תכנית מתיי", חשפה את עצמה בכבדות בלוב, ונפתחה להפטר בחיפוש אחר יציבות.

יש כמה נושאים המשלבים אינטרסים פוליטיים עם אלו הכלכליים האיטלקיים בלוב ואשר משתלבים, לפחות מנקודת מבט תיאורטית, בפרופיל האסטרטגי של "תכנית מתיי": מעל הכל שיקום דרנה ושל שדות התעופה במדינה. , יחד להפעלה מחדש של נתיבי אוויר. יתרה מכך, יהיה זה שגוי להגביל את האינטרסים של רומא בלוב לתחום האנרגיה-נפט בלבד (עקרוני ככל שיהיה) או למאבק בסחר במהגרים. שיקום תשתיות חיוניות בעלות ערך אסטרטגי במדינות הרוסות מסכסוכים ומצבי חירום תמיד היה אחד המנופים של הפעולה האיטלקית בעולם; אפשר לומר שזה היה חלק מה"תחום היצירתי" שלו במדיניות החוץ שלו.

היום זה סוג מסוים של כוח רך השוזרת כלכלה ויחסים פוליטיים ואישיים רשומה בלוגיקה של אטלנטיות שהתחזקה גם בהתחשב בנוכחות הכוחות הרוסיים בנשק חיל אפריקה (לשעבר וגנר) בקירנאיקה והטורקים (שמשחקים משחק אישי בנאט"ו) בטריפוליטניה.

כמובן, במדינה שנמצאת במלחמת אזרחים - נלחמת או סמויה - אי אפשר לצפות שלא לתמוך בעסקיו בצל הנשק. המצב מורכב הרבה יותר עבור חברות איטלקיות בלוב בהשוואה לתקופתו של קדאפי. עם זאת, אין זה אומר שרומא לא יכולה לחפש דרך חלופית לעידוד השקעות במושבה לשעבר.

לשם כך אין מנוס מלנסות לנהל דיאלוג עם כל הצדדים המעורבים. זה יסביר גם את רצונה של הממשלה לפתוח ערוץ מדיני-דיפלומטי עם הפטר. ההזדמנות להיות בן שיחו הפריבילגי של טריפוליטניה אבדה ב-2019, כאשר רומא סירבה לתמוך צבאית במנהלת של סראג' נגד המיליציות של הפטר, ובסופו של דבר קדמה טורקיה (טעות גסה, השנייה חמורה במיוחד לאחר הניהול הכושל של הסכסוך נגד מועמר קדאפי ב-2011), סירוב לדבר עם קירנאיקה היה טעות חמורה.

מנקודת מבט זו - אך גוררת עמה בעיות אחרות - הגישה הריאליסטית של "תכנית מתי" יכולה להפחית את מה שהיה מאז ומתמיד אחד מגבולות המדיניות של רומא בלוב, כלומר מספר מצומצם של בני שיח. הרוסים רואים בטוברוק את נמל ההתייחסות להגעת הנשק המכוון אליוחיל אפריקה, בדיוק כפי שיהיה קשה שלא להבחין בתמיכה הסינית בבנגאזי. אבל בפוליטיקה כל חלל שנותר ריק נכבש על ידי מתנגדים ואנחנו ממשיכים לא לרצות לדבר עם הפטר כדי למלא אחר צו האו"ם - אשר בעקבות משבר דבאיבה איבד כל אמינות - יסתכן בהרס פרויקטים איטלקיים (לשעבר) החוף הרביעי.

_{צילום: נשיאות מועצת השרים}