על מנת לבצע ניתוח, צבאי, מדיני או כלכלי, המאפשר, בהתאם לפעולות הנבדקים המעורבים, להבין את המציאות בצורה הנכונה ביותר ואולי לשער מראש את התפתחויותיה הסבירות ביותר, יש צורך , בשלב המידע המקדים והחיוני, רוכשים אלמנטים אובייקטיביים, משמעותיים ומהימנים שיכולים לקבל ערך אינפורמטיבי. אבל זה של האוסף המסונן של נתונים זו לא היכולת היחידה הנחוצה, מה שדרוש הוא היכולת שלאחר מכן לפרש, להעריך ולעבד אותם, להפוך אותם לכאלה שימושיים notizie להיחשף, בצורה נכונה וקוהרנטית, כדי להשיג תוצאות מידע שימושי באמת לניתוח. את המטרה של האחרון, אנו חוזרים שוב1, אינו מורכב בניחוש צפוי מה יקרה אלא בקריאת המציאות בצורה ברורה יותר על מנת לזהות אז את הפעולות והאסטרטגיות האפשריות של הגיבורים בשטח, כדי להיות מסוגלים לפתח את האמצעים המבצעיים, ההגנתיים או ההתקפיים הדרושים ואמצעי נגד, פונקציונליים לשאיפה למטרות או אינטרסים של האדם עצמו.
ניתוח זה, אפוא, וגם כאן איננו חוששים לחזור על עצמנו שוב, "כדי להיות כלי שימושי, חייב להיות משוחרר בהכרח מהתניות אידיאולוגיות ומוסריות"2, תוך התמקדות נחרצת במה שיש ולא במה שהיינו רוצים שיהיה, אלא אם כן הוא נועד מתוך כוונה מניפולטיבית, בכוונה לייצר אשליות או תעמולהאֶל. זו צריכה להיות אקסיומה ברורה, במיוחד בקרב אנליסטים מקצועיים, אבל ראינו שבמציאות, כמו במקרה של האירועים שמתנהלים באוקראינה, זה לא גורם מובן מאליו, גם לא מול ההתרחשויות החוזרות ונשנות. שגיאות ברורות אשר, בהכרח, מושגות באופן גס3.
לסיכום, בתחום הגיאו-פוליטי, אך גישה זו תקפה לכל בעיה/פעילות אחרת בעלת אופי קוגניטיבי ומעשי (מבצעי) כאחד, הניתוח, אשר תהליך קבלת החלטות, צריך להיות נתיב חשיבה רציונלי אספטי, דיסציפלינה המאפשרת לנו לבחון את המצב, באמצעות זיהוי מקדים של כל ההיבטים הכמותיים שלו, על מנת לקבוע באופן הגיוני, בין שורה של חלופות השווות, את דרך הפעולה הטובה ביותר (חקר תפעול), לקבל את ההחלטות הפוליטיות, הכלכליות והצבאיות הקשורות, תוך הערכת השלכותיהן בטווח הקצר, הבינוני והארוך.
זה תהליך קוגניטיבי, בניתוח השיטתי שלו, ניתן להשוות למדע יישומי ונראה, ככל הנראה, כרציף וליניארי באופן בלעדי בהיגיון ההיגיון שלו, כמעט מקבל היבט של חישוב בלבד. אבל מציאות הפעולה האנושית, של יחידים או קבוצות אנושיות, אינה מורכבת רק מאלמנטים כמותיים אלא מכוחות הנעים על פי היגיון אחר מלבד רציונליות מוחלטת, לא רק אופורטוניסטית-חומרית (הומו אקונומי) אלא אתיים, מוסריים, רוחניים, פסיכולוגיים, רגשיים ואפילו סנטימנטליים, עד התנהגות לא רציונלית לחלוטין. אלה הם שקובעים לעתים קרובות באמת אירועים.
לצורך הזיהוי וההערכה שלהם יש יכולת קוגניטיבית נוספת במשחק, אשר לעתים רחוקות מצוטט או מוכר, זו של ביסוס או ראיית קשרים והשקפות שונות מהתהליך האנליטי הליניארי הנ"ל, יכולת אינטואיטיבית לעתים קרובות לתפיסה, תוצאה של מיומנות, רגישות, יכולת, ניסיון וידע טכני ותרבותי.. גאון אשר ביחס לבלתי מדיד נכנס לפעולה לא רק בשלב של חקר תפעול אלא גם, ואולי מעל הכל, בזו של היווצרות הבנה של המציאות ולכן, למי שחייב, של קבלת החלטות. במקום זאת, באותו האופן שבו ניתוח מזוהם לעתים קרובות בחוסר כנות אינטלקטואלית, עקב התניה פוליטית או החיפוש אחר קונצנזוס נוח וקל, התהליך הרציונלי יכול להתערער על ידי דעות קדומות אידיאולוגיות שמתעלמות ממרכיבים לא כמותיים. אחת הנפוצות הנפוצות ביותר היא האמונה הדטרמיניסטית שהכל, אפילו האירועים המורכבים ביותר לכאורה, נע בסופו של דבר כפונקציה של דינמיקה חומרית בהחלט בעלת אופי כלכלי. זה, במציאות, הוא דבר פשוט ונוח פישוט פרשני. זוהי סכמטיזציה מסרסת שבתוכה, בכוח, נעשה ניסיון להקיף את כל האבולוציה הפנומנולוגית של הפעולה האנושית, שהיום גם המחשבה הניאו-ליברלית וגם המחשבה הנגזרת המרקסיסטית אינן מסוגלות להימלט, ובסופו של דבר מעידה על כך שוב, מטריצת הלידה הנפוצה. גישה אידיאולוגית בסיסית זו מתורגמת לחוסר התאמה מהותי בביצוע קריאה מלאה של המציאות והפעולה האנושית, וכתוצאה מכך, חוסר יכולת פרשנית שמייצר, מבחינה מבצעית וכלכלית, תוצאות חברתיות הרות אסון, ופוליטית, סטיות אתיות.
היכולת להשלים באופן סימביוטי אלמנטים כמותיים ולא כמותיים זו לא מורשת של כולם. בְּכָל זֹאת, בדייקנות, אותם גורמים בלתי מהותיים לכאורה פרצו אל ההיסטוריה, כולם מתויגים בטעות כאי-רציונליים, שיש להם את היכולת לתת תפניות פתאומיות ובלתי צפויות לאירועים, ופותחים תרחישים קשים לניבוי שמשליכים שפע של אנליסטים ו"מומחים" למשבר.. דוגמה עדכנית מאוד לכך חוסר יכולת פרשנית זוהי הערכת חסר של הסיבות שהובילו לבחירתו השנייה של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית של אמריקה.
ניצחונו של טראמפ מעיד, קודם כל, על פרק חדש במאבק הפנימי של החברה האמריקאית, שבשנים האחרונות הפכה למפולגת עמוקה יותר, פוליטית, אידיאולוגית ואתנית.. בהחלט משקל עצום שהוביל לתבוסה של המפלגה הדמוקרטית נמצא בגורמים הכלכליים, הנגזרים מעל הכל ממדיניות ניאו-ליברלית חסרת מצפון של גלובליזציה, אשר דיכא את הרווחה והביטחון של מעמד הביניים ופגע קשה במעמד הפועלים. אחד ההיבטים הבולטים ביותר של משבר העבודה היה הדה-תיעוש הפתאומי שהפך אותו ל"חגורת חלודה" (חגורת חלודה) מה הייתה החגורה התעשייתית החזקה והגאה של צפון מזרח ארה"ב. אבל זה של טראמפ הוא גם הניצחון של הרוב הדומם עייף מהיהירות התרבותית המתבטאת כעת של חלקם האליטה המחזיקים במנופי התקשורת הכלכליים והתרבותיים ובשליטה של תקשורת ההמונים. קבוצה מוגבלת (מצב עמוק) אשר לא רק הביעה את כוחה בניסיון להשפיע על אוריינטציות דעת הקהל, באמצעות שימוש בכל ערוצי התקשורת, אלא בהדרגה, החל מהמושג של פוליטיקלי קורקט, נקטה לקיצוניות, בשם ההגנה על זכויות משוערות, בצורה יותר ויותר לא סובלנית וסמכותית, הטלת דפוסי חשיבה ייחודיים והסחפות האידיאולוגיות שלו (התעורר, בטל תרבות) על מסה נשלטת והאשימה את עצם זהותה.
ציר המרד המרכזי נגד מצב עניינים זה, שלמענו פעל טראמפ בחוכמה כדובר, תחת הסיסמה בואו נעשה את אמריקה נהדרת שוב! (MAGA), היא מעל הכל דורית והיא מורכבת מאותה קבוצת גיל שחיו את ילדותם או נעוריהן המוקדמים במלואם בעודם במודל של החלום האמריקאי, חלום אמריקאי, גאה לבוא מזה דרך החיים האמריקנית אשר, לאחר מלחמת העולם השנייה, נכפה על העולם כולו כטוב ביותר לאנושות. דור גאה במקורותיו, בתו, בתורו מיתוס הגבול, החלום הזה ממקור WASP (פרוטסטנטי אנגלו-סכסוני לבן) שנמשך בדמיון הקולקטיבי האמריקאי. ייצוג שכנגד כל הסיכויים דחף גם רבים מבני מיעוטים אתניים לצדו של טראמפ, שכן זה היה מודל החיים שגם הם קיוו להשיג ולא העמדות האקסטרווגנטיות בנושא זכויות של שמאל פרוגרסיבי יותר ויותר קיצוני.
לא פחות השפיעה הייתה התפיסה שה- לחץ נדידה משנה באופן בלתי הפיך את פניה האתניות והתרבותיות של ארה"ב, ומעמידה בסימן שאלה לא רק את אורח החיים שלה אלא את כללי הדו-קיום והביטחון.
כל הבעיות שהנשיא החדש התייחס מיד בנאום ההשבעה שלו, והבטיח לפתור אותן על ידי החייאת החלום האמריקאי בעידן זהב חדש: תור הזהב של אמריקה מתחיל ממש עכשיו (תור הזהב של אמריקה מתחיל ממש עכשיו.) אין זה מקרי שטראמפ הצביע על הגעה לכוכב מאדים כמטרה, תוך שהוא מסיר אבק בזיכרון הקולקטיבי את כיבוש הירח שנחווה באופן סמלי, בסוף שנות ה-60, כביטוי המקסימלי של כוח ארה"ב.
רבות מנקודות המשבר, למעשה, אינן רק תוצאה של בחירות פוליטיות לא נכונות של המעמדות השליטים אלא גם של סתירות פנימיות ב-DNA המעצב מאוד של ארה"ב. לכן, אלא אם כן תהיה מהפך עמוק ואולי בלתי אפשרי, גם אם נצליח לעצור אותם באופן זמני, הם יחזרו בהכרח עקב אותם קצרים פנימיים; של שטויות פוליטיות אידיאולוגיות, כמו ההגנה על החברה הרב-אתנית של כור והרצון העכשווי להישאר האומה ההומוגנית ביסודה של אבותיו או הרצון להתרכז ברווחה פנימית, בחיפוש אחר דו-קיום בינלאומי שליו, ובו בזמן, כדי להיות מסוגל לשמור עליו באמצעות מערכת כלכלית משלו. פיתוח, צורך להכריח להקרין חיצונית עם נחישות כופה של מעצמה אימפריאלית-קולוניאלית.
לכן נצטרך e אמיץ השתקפות רדיקלית במובן זה אבל מעט מאוד "מומחים" או אנליסטים מבינים את הצורך בכך. ברגע זה החלום שהשיק טראמפ מחדש, הזיכרון הדור של החייאת שיאי אמריקה בשלושים השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, והירידה הנובעת מהבחירות הפוליטיות והאידיאולוגיות של הפרוגרסיביים בעלי סגנון עצמי חזק יותר מכל שיקול וחישוב אחר. . כפי, למעשה, טראמפ הדגיש בבירור בנאומו: ההידרדרות האמריקאית הסתיימה! (הדעיכה האמריקנית הסתיימה!) ושוב רוח הגבול כתובה בליבנו. (רוח הגבול כתובה בליבנו.) אין ספק שנאום ההשבעה של ה-20 בינואר, עם גל הגאווה שבו אך גם עם משקלם של מי שמקווים לעתיד לאחר שהבינו לאן הולך ההווה, יישאר אסמכתא לשלב ההיסטורי הזה של ארה"ב..
אנליסטים מסוגים שונים, מגאופוליטיים ועד כלכליים, פרשנים ופופולאריים מופיעים בעיקר מבולבלים ומחכים לאירועים. אותם אלו שלא הצליחו להבין את התופעה שהולכת ומתבגרת מעבר לים, שלא יכלו או רצו לתפוס את אותם מרכיבים שטראמפ היה הדובר שלהם, אשר ב- חקר תפעול נוכל להגדיר אותם כלא מהותיים או לא כמותיים.
כיום בתחום הגיאופוליטי יש תחושה של ציפייה עכשווית מהמהלכים הראשונים של הנשיא האמריקני החדש. בפרט, בזירה הבינלאומית, נראה כי המשבר האוקראיני, המשבר במזרח התיכון והסכסוך עם סין ממתינים ליוזמותיו של טראמפ בזמן שתקופת ביידן הגיעה לסיומה, בין מה שרבים ראו בפרובוקציות סתמיות וניסיונות הסלמה לא חד משמעיים .
התייחסותו של טראמפ לנשיא ה-25 של ארה"ב, ויליאם מקינלי, שנבחר בשנים 1896 ו-1900, מאופיינת במדיניות הפרוטקציוניסטית שלו של התפשטות קולוניאלית (פוארטו ריקו, הפיליפינים וגואם), עם המלחמה נגד ספרד וסיפוח הוואי אך גם עבור ההסכמים הבינלאומיים הזהירים, כך נראה לא אקראי אם תוסיף להצהרותיו הקודמות על מכסים ואזור יבשת אמריקה (קנדה, גרינלנד, פנמה ומקסיקו). אבל, רבים ציינו, מקינלי גם מטיל צל על הנשיאות שלו, שכן הוא נרצח, ב-1901, על ידי שמאל קיצוני.
בכל מקרה, ארה"ב תאלץ, אם תרצה או לא תרצה, לחפש איזונים חדשים בתחום הגיאופוליטי, בעוד קיטובים חדשים ובלתי צפויים של מדינות מתהווים ומשרטטים מודלים חלופיים של פיתוח כלכלי ויחסים בינלאומיים. בכך נראה שסין ורוסיה מהירות וגמישות יותר בהסתגלות ומציעות אפשרויות בחיפוש אחר שותפים חדשים בתחום הבינלאומי בעוד שארצות הברית, גם באמצעות הצהרות הכוונות של טראמפ, נראית מכוונת יותר לנצל את היתרון הגדול ביותר של אלה שהם רשמית בעלות בריתו ההיסטוריות על ידי הדגשה מבלי לבטל את תפקידם הלווייני וכפוף.. אבל אירופה לא חדשה בזה.
עם זאת, סקירת טרמפיאן החזויה של יחסים מסחריים וצבאיים, עם ההגדרה מחדש של תפקיד נאט"ו, יכולה לספק לאירופה את זהתמריץ להתחיל להניע מחדש את כלכלתו, לנטוש את המודל האולטרה-גלובליסטי, לתעשיית מחדש, להגן על הייצור וליצור קשרים מסחריים ואספקת אנרגיה בהתאם לאינטרס שלו ולבסוף, בתחום הצבאי, להתחיל להגות הגנה משותפת רצינית. אולם כרגע אירופה, הן כיחידה והן בביטוייה האישיים, שוב נראית כך לא מסוגלת לנקוט במדיניות פנימית ובינלאומית נחרצת הרודפת את האינטרסים שלה תוך המתנה פסיבית לאירועים שהוכרעו מבחוץ.
1https://www.difesaonline.it/mondo-militare/il-tracollo-dellucraina-aprirebbe-una-vera-crisi-globale
2 בו