הימים העוויתיים שלאחר כיבוש קובנה ותיקרית על ידי אנשי הח'ליף השחורים הביאו לקדמת הבמה דילמה שמעבר לסמנטיקה גרידא בכניסה לתחום הפעולות הפסיכולוגיות, יש לסווג את המדינה האסלאמית המעוצבת עצמה כ- ISIS (המדינה האיסלאמית) של עירק וסוריה) או בתור IS (המדינה האיסלאמית)?
השאלה האמורה חורגת מעבר לממד התיאורטי היחידי ונכנסת לפרקטיקה המבצעית של תנועת טרוריסטים, אשר בתוך זמן קצר ערערה את תפקידו העיקרי של אל-קאעידה.
קריאת עצמה כמדינה אסלאמית במזרח, למעשה, לא רק דחסה את הציפיות ההגמוניות של קבוצה מאורגנת, אלא הגבילה את ההשפעה התקשורתית הקשורה ליכולות המבצעיות של הדגלים השחורים, ובכך הקימה למעשה גבול, גבול.
בהתחשב ברוח האקומנית המחודשת שבה פעלו אנשי אל-בגדדי, היה צורך לעשות צעד קדימה על ידי הגדרת קונגלומרט האמונה והטרור בשמה של מדינת האיסלאם.
לשבירת הגבולות הסמנטית יש מטרה מרכזית, זו של הוכחה כי כל האופק של התנועה שנולדה בין סוריה לעיראק יש לסופו את העולם האסטרטגי.
הגישה המתוארת והמטרות שנקבעו עשויות להיראות כאילו הן בגבול המגלומניות, אך הן פונקציונליות להתגבר על המבוי הסתום של ההשוואה הסימטרית עם המערב ברמה הפיזית, ולמעשה אם נכון שהפער ביחס לארסנל הצבאי כמעט בלתי ניתן לגישור, קוגניטיבי ומוסרי IS יש כמעט ניצח את המשחק.
הדינמיקה של ייצוא העולם לתכתיבי המדינה האסלאמית באמצעות אלה שביצעו מחזור תפעולי בסוריה או בעיראק (סיראק אנדה) לא רק מחזקת את רוח השייכות לקבוצה, אלא גם מחריפה את מצב האי-סדירות בכל המדינות הללו אשר קשה לתפוס את נוכחותם של אנשים השייכים לח'ליפות, נוסף על כך את הסוליפסיזם המוחלט של מה שמכונה לוחמים זרים, לגבי שלבי הגיוס, הופך את הזיהוי שלה מורכב מאוד ומעל לכל ממקסם את האפקטיביות של פעולות התעמולה מיושם מערי המזרח.
כרגע למערב אין אסטרטגיות, מסיבה זו הוא מסכן באופן גורף את המעבר הסופי מאופק אסטרטגי של ISIS לזה של IS.
(בתמונות המיליטנטיות בעבודה בעיראק)
