צללים אפלים על עתיד הקווקז

(של אנדריאה גספרדו)
23 / 01 / 23

בעוד תשומת הלב של העולם כולו מתמקדת באבולוציה של מלחמת רוסיה-אוקראינה, משבר שהתעלמו עד כה יפה מתרחש בארצות הקווקז, שאם היה מסתיים בצורה הגרועה ביותר, היה מסתכן בחשיפה אחת ולתמיד עד כדי כך חוסר האכפתיות של המערב בהתמודדות עם סוג זה של סכסוך, לא פחות מהפלסטיות של "הערכים האוניברסליים" המתפרצים לעתים קרובות של אותו; במיוחד במקרה הזה שבו אחד המתמודדים צד (אני משתמש בכוונה במונח הזה של רמיזה של "מאפיה" כי על זה מדובר) על ידי מדינה שהיא חלק רשמית מנאט"ו אבל שפועלת כבר שנים כדי ליצור אזור ההגמוניה שהוא לגמרי מנוגד לאינטרסים הלאומיים הבסיסיים ביותר של איטליה.

כתבתי את זה אינספור פעמים ולעולם לא אפסיק לעשות את זה: אנחנו מדברים על טורקיה. כפי שאמרתי קודם, אנחנו בקווקז והתרחיש הוא של סכסוך נגורנו-קרבאך שעדיין לא פתור, שבינתיים התרחב למעשה לכל שטחה של הרפובליקה של ארמניה, אשר בלחץ טורקי-אזרבייג'ני משותף, מסתכן להיעלם מהמפה הגיאוגרפית (ובהתחשב בעבר ההיסטורי של לפני קצת יותר ממאה שנה, יש לכך סבירות גבוהה שיהפוך לרצח עם שני עבור העם הארמני).

נכון ל-12 בדצמבר 2022, החלק הנותר של שטחה של נגורנו-קרבאך (המכונה גם "הרפובליקה של ארטסח") עדיין לא נכבש מחדש על ידי אזרבייג'ן כתוצאה ממלחמת 2020 והסכמי שביתת הנשק שלאחר מכן בחסות רוסיה, נתון למעין "מצור" של המוני מפגינים אזרים שחסמו את כביש החיבור היחיד הקיים בינה לבין ארמניה עצמה.

באופן רשמי ההפגנות תוארו על ידי עיתונות המשטר האזרבייג'אני כ"אקולוגיות", אולם מעניין מאוד שהמארגנים בחרו במסדרון לכין כשלב לביצוע מחאותיהם ולא בחצי האי אבשרון, שאחרי יותר ממאה שנים של היסטוריה של תעשיית הנפט המקומית הייתה מסומנת עמוקות על ידי זיהום כימי.

מיותר לציין שהממאירים צודקים כשהם מאמינים שמאחורי תמרון "המלחמה ההיברידית" עומדות השלטונות בבאקו, אשר, בתחבולות חכמה, משתמשים במה שמכונה "מפגינים" כדי לשמור על הלחץ נגד הארמנים נגורנו (כ-120.000). נשמות נשארו בשטחי אבותיהם למרות איום ההשמדה מצד השלטונות של אזרבייג'ן).

מיוחד בעובדה שטורקיה לא בזבזה זמן בהפגנת קרבתה המוחלטת למפגינים ולמדינה האזרית. בחירה יחידה ל"הפגנה אקולוגית" שרק מסמיכה עוד יותר את חשדותיהם של אלה המאמינים שהכל אינו מייצג יותר מתיחה נוספת שבוצעה על ידי ה"סטראפ" של אזרבייג'ן, אילהם אלייב.

שוב, האוטוקרט של באקו מתגלה כאופורטוניסט מצוין בארגון משברים גיאופוליטיים מנוסים לשימושו ולצריכה הבלעדית שלו, בעוד העולם מוסח על ידי מצבי חירום חמורים יותר או פחות ויכול להקצות רק את "שאריות" האנרגיות. זה המקרה במיוחד עבור רוסיה, דה פקטו ה"מגן הצבאי" היחיד של ארמניה, שכרגע אינה מסוגלת להתערב באזור הקווקז כי היא נאלצת לרכז את כל מאמציה באוקראינה. שלא לדבר על מדינות המערב השונות (לרבות איטליה) שכולן העדיפו לנקוט עמדה פרו-אזרבייג'נית באופן מהותי על ידי הקרבת אותם "ערכים מערביים בלתי ניתנים להסרה" שמתבשרים כל כך כשמדובר בדיבור על אוקראינה ואחר כך מתעלמים יפה כשהיא. חליפות

 התחצנות של האזרים ותומכיהם הטורקים מתאפשרת למרבה הצער גם בגלל העובדה שעדיין מזועזעת מהתבוסה הצבאית של 2020, המדינה הארמנית עדיין נאבקת לגבש אסטרטגיית בלימה חדשה ראויה לשמה תוך כל ניסיון לרפורמה (בשעה הנקודה הנחוצה הזו!) של הכוחות המזוינים הארמניים טורפדו באופן שיטתי על ידי ראש הממשלה ניקול פשיניאן עצמו, שבמשך שנים נראה מחויב יותר לשמר את כוחו בעקשנות מאשר להגן על ארצו ועל עמו מפני העננים האפלים המתנשאים מעל הפסגות. של הקווקז ולא נותנים הצצה לשום דבר טוב לשנים הקרובות.

צילום: סוכנות הידיעות של מדינת אזרבייג'אן

הגנת rheinmetal