השאלה הכורדית, שהושארה - שלא בצדק - במצבי משבר אנדמיים אחרים, היא אחת החידות המורכבות ביותר במזרח התיכון; אף על פי שתמיד הייתה לה משמעות בינלאומית, מעולם לא ניתן היה להגיע לקביעה חד-משמעית, גם לאור המקרים השונים שהנימו אותה, החל מהרעיון ליצור מדינה אחת ועצמאית, ועוברת דרך הבקשה לקבלת אוטונומיה גדולה יותר או אפילו להטמעה קשה בתוך מצבי השייכות השונים.
לאורך זמן מחלוקת ישראלי-פלסטיני, משברי הנפט, חומייני עולים תחילה וכיבוש הפרוזניום על ידי סדאם חוסין אז, היציבות שנגרמו על ידי המעיינות הערבים, השוללו את השאלה הכורדית שבשנים האחרונות חזר להיות מדברים עליה בדיוק בזכות החמרת המשברים ההם שהעלו אותה לחרוט של צל. סוריה, עירק, העמימות המערבית בסכסוך עם דאעש, החזירו לאור הזרקורים ישות אשר התגלתה מחדש באופן אופורטוניסטי.
הכורדים מהווים א ייחודי תרבותית בפנורמה של המועצה הבריטית: המבנה החברתי והמוסדי שלהם, כשהם מותר והקשר זה, מראים רעיונות דמוקרטיים שאינם קשורים להקשרים ערבים, משמרים חילוניות המתנגדת להקצנה ג'יהאדית, מייחסת ערך ראשוני לנשים, שומרת על שני ניבים, התרבותית kurmangi באותיות לטיניות, וה סוראני, המותאם מהאלף-בית הערבי. אפוא התנגשות תרבויות, שבהן בולט המוצא ההודי-אירופי של העם הכורדי של העם הכורדי, כמו גם המוצא ההיסטורי, כך שאותו הדבר סלאח א-דין זה היה ממוצא כורדי; לכן עם שיש לחשב איתו, איפה הפשמארגה עירקים כורדים ומיליציות כורדיות PYD סוריות1 עלו לתפקידם של בני שיחי הערכה של המערב נגד דאעש.
הכורדים נלחמו בקובנה, בקירקוק באזור העירקית העשירה ביותר במשאבי נפט, הם שמו את דאעש על החבלים, אך המחויבות שלהם, יותר מאשר הכרת תודה, עוררה חששות רבים הקשורים לבקשה אפשרית ללגיטימציה בינלאומית שהופכה לבעייתית עוד יותר היא מהיחסים השונים בין אותן קהילות כורדיות, שתיהן מטורקיה, שבאופן פרדוקסאלי אך לא יותר מדי התנגדו למיליציות הכורדיות שבוצעו נגד ה- IS.
האם ניתן יהיה לשרטט עתיד משותף של האומה הכורדית, או באופן ריאליסטי הרבה יותר, האם יהיה קל יותר להגביל את שאיפותיה בגבולות הרבים שבהם היא יורדת? למרות המרחקים וחוסר תשומת הלב הפתולוגי, פרשת כורדה כוללת אותנו יותר ממה שאפשר לחשוב, בגלל סכסוכים אזוריים, ניצול משאבי אנרגיה, טרור ג'יהאדי, גאווה גנטית הקיימת ב- DNA של כל כורדי, גאווה לאומית עתיק ובלתי מובן לעת עתה רך אנשי המערב. לכן, וילון...
סיכון בלתי אפשרי
אם אנו רוצים להתעמק בערער הכורדי, עלינו לנטוש את הרעיון המרגיע של מדינת הלאום; כפול וחצי מגודלה של צרפת, כורדיסטן, אשר עם מקורותיה היו בעלי כל האישורים להיות אחת המדינות העשירות במזרח התיכון, היא אבן חן בין הגבולות הטורקיים, הסורים, האיראנים והעיראקיים, עם קהילות שנמצאות באזור לבנון, ג'ורג'יה, גרמניה, אנגליה, שוודיה, ומשלמת את המוזרות הגיאו-פוליטית של עמדתה.
מדיניותם האנגלו-צרפתית של סייקס ופיקוט, בעיצוב מחדש של גבולות המזרח התיכון הפוסט-עות'מאני ב- 1916, הניחו לראשונה את היסודות לאי-יציבות אזורית סולידית (ושימושית?) עקב הטלת מודלים פוליטיים שאינם תואמים את התרבות הפאן-ערבית הלא מציאותית, שיורשת של הווילאייט2 העות'מאנים, הוא הראה חוסר יכולת פיזיולוגית להשתלט על התפיסה הפוליטית של המדינה אז, בלוזאן ב- 1923, על הדחף של האבסולוטיזם החילוני כממליסטי, שנלחם נגד הכוחות המתפוררים שריסקו את הפורט הנשגב ואשר התאפיין בכך שלא שמר אמונה עם הבטחות שהובאו, פיזרו לנצח את ההשערה של מדינה כורדית מאוחדת. לפיכך המשיכה כורדיסטן להיראות, גיאוגרפית והיסטורית, רק כמאגר בלתי ניתן להפלה ושימושי בין אימפריות ישנות ובמגע עם העולם הסלאבי, אזור עשיר במשאבי מים ונפט ועל ידי דרכי התקשורת המחייבות בין טורקיה, איראן ו עיראק.
בכורדיסטן הופעתם לאורך זמן של מפלגות שונות, מצד אחד שמרה על הרגש הפטריוטי בחיים בבקשה כללית לדמוקרטיה, מצד שני הדגישה הן את היעדר היעדים החד משמעיים והן את נוכחותה של עדתיות שמנעה הקמת חזית שחרור יחידה, טיפוח ההגמוניות האזוריות העירקיות בטורקיה ומצמצם את הסיכויים הכורדים בכל מדינה פרטנית בה הקהילות השונות נקלעות. ההיחלשות בתנועה הכורדית מיוצרת אפוא הן על ידי חלוקות אידיאולוגיות, המאפיינות את התצורות האינדיבידואליות והן מחודדות הן בגלל היעדר הכוונה המשותפת והן על ידי הפזורות המתמשכות שמטרתן להחליש את הרוח הלאומית.
תוך התחשבות בליקויים בקרב הארגונים הכורדים השונים, ולא כלפי א כורדיסטן הגדולה נראה שליו לצפות לשמור על סטטוס קוו המבוסס על כבוד לזכויות אדם, אך מעל לכל על שמירה על מבנה פוליטי, שבקדימותו היה מעדיף צורות של הגדרה עצמית, אך לא את הרצון לעצמאות שישנה את גבולות של מדינות רבות מדי וזה הניע גם את התקוממות חוזרת ועקובה מדם שהתרחשו לאורך זמן. הניסיון הטורקי למחוק את כורדיסטן מהזיכרון הקולקטיבי, עם הכנסת המונחים "הר טורקי"אד אנטוליה דרום מזרחיתהתנגשה באינסטינקט ההישרדותי האכזרי של עם שהפך את חבריו ובני בריתו העיקריים של ההרים ושגם בהשפעת האידיאולוגיות הקומוניסטיות החברתיות החדשות לא שינה את המוטיבציה האידיאולוגית למאבק שמתנהל.
עם מושלם? לא, כמו בכל מקום אחר, לצורך העניין; כמו שבכל החברות נעשו אפילו שגיאות חמורות, פעמים אחרות נאיביות ילדותית: ההשתתפות ההיסטורית והמיושנת ברצח העם הארמני שיש להקשר בכל מקרה ברגע ההיסטורי המסוים בו התרחשה, הפיצול הפוליטי הפנימי; הקריאה החסויה למשאל עם לעצמאות, שכמו ערעור כמו מייעצת, למעשה העלה את חששותיהם של שחקנים פוליטיים אזוריים ובינלאומיים; הכישלון הסכם כתוב מהצד המערבי שזכה בפרס הראוי על שנלחם נגד דאעש; האישור להיות מוכנים תמיד במרכז השלב הגיאו-פוליטי אך תמיד כסופרסטאר מתכלה שאנו יכולים לשחרר את עצמנו ברגע הנכון.
בהקשר לדינמיקה הרחבה יותר הקשורה לאופוזיציה מזרח-מערב, השאלה הכורדית מוצאת פן נוסף ומעניין של העמקה הקשורה במדיניות החוץ הישראלית, שיכולה היה להעריך בצורה אופורטוניסטית את אותו נושא כגורם מטריד בין טורקיה, איראן, עירק ו סוריה, אך לשים לב שלא להפר את יתרותיה של הריאל-פוליטיקה המאפשרות לה לקיים יחסים שקשה להשערה לאור התעמולה המעושנת תמיד אך שימושית מאוד, או האמנות לשכנע אחרים במה שהם לא מאמינים3, שהדוגמאות הבהירות האחרות שלהן מגיעות בדיוק מהפוליטיקה הטורקית הפושרת כלפי הטיפול השמור לאויגרים הסינויים-אסלאמיים, הנחשבים פחות רלוונטיים מהאינטרסים שמייצרים היחסים המסחריים והפוליטיים עם סין, או על ידי העסקים שהתנהלו בדיוק עם הכורדים עירקני.
הרים ובריתות
איזה עתיד אם כן לגוף הכורדי? אם מדינה יחידה תוביל לתהפוכות אזוריות ובקנה מידה עולמי, היא נותרה מעט ריאלית באמצעות הפדרציה, גם לאור התורות הקשות שהעניקה ההיסטוריה שמעולם לא נהגה ויתורים נרחבים לעם הכורדי, שלא קיבלו יתרונות מיוחדים אפילו מהתהפכות עוברית של המעיינות הערבים 2011 שלא הצליחו להשפיע באופן משמעותי על טורקיה או על איראן.
מה יכולה להיות נקודת המבט של כורדים כלפי עולם מערבי המחולק בין הפילוסופיה הבלתי מוחשית של המשפט הבינלאומי לבין המדיניות הפרגמטית ביותר של אינטרס גיאופוליטי וכלכלי, שנמשכה מאז ימיו הראשונים של ה- 900 על ידי הגרמנים עם קו הרכבת בבגדאד בברלין ו עד 70 שנים מ- BP אנגלית? החזרה רב שנתית על התנגשות רעיונית שחזרה על העיקרון של לחלק את האימפריהאליו מכר גם נשיא ארה"ב ווילסון, גם הוא תומך בהגנת הלאומים. הסכסוך נגד דאעש, בין היתר, בנוסף לקיטוב המרירות הפוליטית נגד הישות הערבית, הגביר את משאבי המלחמה ואת הציפיות הלגיטימיות, אך לא הוביל להתאמות גיאו-פוליטיות הכרחיות, שימושיות כדי למנוע סכסוכים ביניהן. המפלגות הכורדיות הצליחו לשלוט על האזורים הסמוכים ולהוות איברי שלטון יעילים המסוגלים שלא לשכפל את הנוהגים שאחריהם נקטו הממשלות נגדן נלחמו.
קורבנות הכורדים של הריאל-פוליטיק? כן, בהחלט; אולם כלי חרס בזירה המאוכלסת בספינות ברזל שילמו גם את מחיר הפילוג הפנימי שלהם ואת הקושי האובייקטיבי למצוא הסכם בין פלגים. הכורדים, למרות החלטות ממשל טראמפ, בכל זאת ממשיכים להתפאר בזיכוי עם המערב, במיוחד לאחר חיסולו של אל בגדאדי; אחרי ארה"ב, למעשה אירופה המקרטעת למרבה הצער נותרה, במסגרת כללית שכנראה תדרוש שינוי אסטרטגיה, גם לאור המדיניות הרוסית, שכרגע מעכבת את היוזמות הטורקיות.
באופן מסורתי, עבור הכורדים רק ההרים הם החבר האמין היחיד: אולי הגיע הזמן להיות מסוגלים לכרות בריתות תקפות ומתמשכות גם עם גברים.
1 מפלגת האיחוד הדמוקרטי
2 מחוז מינהלי
3 אבא אבן
צילום: צבא ארה"ב / DoD / טורק Silahlı Kuvvetleri
