הקבלות (מסוכנות) בין רוסיה לסין באוקראינה ובטייוואן

(של אנטונינו לומברדי)
12/05/22

רוסיה וסין רואות בתגובה המערבית לפלישה הצבאית לאוקראינה ובאיומים של פלישה עתידית לטייוואן אינדיקטור למצב הכוח העולמי של ארה"ב. תגובה חלשה, או תפיסה של חולשה, עלולה לגרום לאי ודאות נוספת.

שתי מעצמות העולם רואות באוקראינה ובטייוואן, בהתאמה, חלק ממולדותיהן. ברוסיה אוקראינה מוגדרת כ"ארץ רוסית" ויש רצון ברור לאחד את העולם הרוסי והעם הרוסי בכללותו. סין טוענת כי טייוואן היא המחוז שלה במידה שאימצה את "חוק האנטי-התנתקות" במושב השלישי של הקונגרס הלאומי העממי העשירי ב-14 במרץ 2005. צו זה במאמר 2 מדווח היא רק סין אחת בעולם. יבשת וטייוואן שתיהן שייכות לסין אחת. הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של סין אינן סובלות מחלוקות. שמירה על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של סין היא חובה משותפת של כל העם הסיני, כולל בני ארצה טייוואנים. טייוואן היא חלק מסין". המאמר הבא מציין זאת בבירור "פתרון סוגיית טייוואן והשגת איחוד לאומי הם העסק הפנימי של סין, שאינה נתונה להפרעות של כוחות חיצוניים".

ההתחדשות הרוסית והסיני עמוקה הרבה יותר ממה שהמערב הניח בעבר, ובפברואר 2022, זה הוביל את רוסיה לנקוט בצעד חסר תקדים של פתיחת פלישה צבאית מוחלטת לאוקראינה. האיום שמציבה בייג'ין לטייוואן דומה לזה שהציגה מוסקבה לאוקראינה, מתוך כוונה מפורשת להשתמש בכוח במקרה שטייוואן תתרחק ממדיניות "סין המאוחדת".

שחזור העולם הרוסי לאחר החיבור מחדש של קרים ה הלכה למעשה של בלארוס, עובר בהכרח, לפי הקרמלין, דרך כיבוש אוקראינה. המהלך ה"מצדיק" הראשון של התוכנית הרוסית שהובילה לפלישה לאוקראינה ב-24 בפברואר היה להכיר, שלושה ימים קודם לכן, ב"אוטונומיה" של הרפובליקות של דונייצק ולוחנסק על ידי חשיפת ראשי התיבות והכוונות האמיתיות.

כבר בשנת 2008, הנשיא הרוסי הביע טענות טריטוריאליות על דרום מזרח אוקראינה בבוקרשט בפסגת נאט"ו בהתבסס על הדעה הרוסית כי האוקראינים הם אחד משלושת הענפים של העם הרוסי. הקרמלין רואה בכל כניסה לנאט"ו או לאיחוד האירופי על ידי רפובליקות סובייטיות לשעבר כמו אוקראינה וגאורגיה כפולשה.

עבור סין, הפרדת טייוואן, שעלולה להכריז על עצמאותה ובכך לבטל את "רק סין אחת" היא סיבה לדאגה עמוקה. באזורים סיניים אחרים כמו שינג'יאנג וטיבט השימוש במדיניות קפדנית ובכוח צבאי אפשרו לבייג'ינג להשיג את מטרותיה, דבר שאינה יכולה לעשות בטייוואן. לא ננקטה פעולה צבאית ישירה, תוצאה של גיאוגרפיה ופוליטית כאחד, בניגוד לרוסיה באוקראינה, אבל פרובוקציות סיניות ליד האי לא חסרות.

ההשערה של מתקפה סינית והתערבות של ארה"ב בעקבות כך לחילוץ טאיפיי, כפי שקרה באוקראינה, לא נראית כרגע כהשערה בשטח השערה בשטח אבל מתנהל שינוי גיאופוליטי עולמי שיכול להשאיר מקום ל "התנחלויות" נוספות.

היחס של רוסיה וסין כלפי אוקראינה וטייוואן יכול להיטמע, אבל השיטות ששימשו להשיג איחוד מחדש היו שונות מאוד עד כה.

האחת, למשל, יכולה להיות ההשפעה השונה של ארצות הברית על אוקראינה בהשוואה לטייוואן. ה חוק יחסי טייוואן דורש מארצות הברית לספק לטאיפיי יכולות הגנה והגנה "להתנגד לכל שימוש בכוח" בניסיון לערער את יציבות האי. יש להבחין בין זה לבין הבטחות הביטחון שמספקת ארצות הברית (יחד עם בריטניה ורוסיה) ב- מזכר בודפשט 1994. ארצות הברית מעולם לא התחייבה להגן על אוקראינה באמצעות חיילים. לפחות עד עכשיו...

מוקדם יותר השנה, בייג'ין נמנעה בהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם להוקיע את הפלישה הרוסית, ובישיבה של העצרת הכללית של האו"ם, הצהירה כי "צריך לכבד את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של כל המדינות".

יחסיהם הקרובים הנוכחיים מבוססים בעיקר על הידרדרות היחסים עם המערב ודחיית הסדר העולמי המונופולרי. רוסיה וסין תומכות חזקות במדינת הלאום ומתנגדות לאובדן ריבונות המדינה עקב מוסדות רב לאומיים וגלובליזציה. מערכת היחסים ביניהם מבוססת יותר על האנטי-אמריקניות שלהם מאשר על כל דבר אחר, וגם זה מוגבל; למרות מדיניות "משטר" פנימית, בייג'ין אינה מפרה את כללי המשפט הבינלאומי כמו רוסיה.

אנו יכולים לומר שרוסיה וסין רואות את הסכסוכים שלהן במידה מסוימת כעימותי פרוקסי עם המערב, ובמיוחד עם ארצות הברית. בעיניהם, ארה"ב היא מעצמה אמריקאית בדעיכה, מפוצלת פנימית ומחויבת לחזיתות משבר שונות, די להזכיר את התגובה הדלה למגפת הקורונה, השסעים הפוליטיים והנסיגה ה"בלתי מסודרת" מאפגניסטן שסיכלה עשרים שנות פעילות. מִלחָמָה.

צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין / אינטרנט