בזמן שאליפות העולם בכדורגל מתנהלת בקטאר, נשמעו קולות רבים נגד האמירות העשירה מאוד מסיבות שונות: החל מחידוש העלום של הענקת התחרות (שהתקיים ב-2010), ועד להפרת זכויות הזרים. עובדים המעורבים באתרי בנייה לאליפות, למגבלות הזכויות האזרחיות והאישיות להסתיים בהרג ללא הבחנה של כלבים. וזאת ללא ההצדקות הפתטיות של פיפ"א והתמיכה שהושגה על ידי פסגת הליגה הערבית באלג'יר בתחילת נובמבר (הן מאולצת, וככזו, צבועה לחלוטין).
עם זאת, הטענות הללו, שכבר חמורות (וידועות מזה זמן מה), אינן ממחישות במלואן את המדיניות המעורפלת של האמירות. במשך שנים החלה דוחא במדיניות של נראות וחדירה ברמה בינלאומית, המתמקדת בהבטחת הנדיבות ותשומת הלב של הקהילה הבינלאומית, מאומתת על ידי משאבים כספיים אדירים, רכישות לא פרופורציונליות של נשק מכל הסוגים ותחכום גבוה (ועלות...) , השתתפות בפעולות צבאיות בינלאומיות, כמו הפלת משטר קדאפי (דיווחים בעיתונות ציטטו את הפשיטה של הכוחות המיוחדים הקטארים על מתחם באב אל-עזיזיה הגדול בטריפולי).
ניתן להבחין כי הבחירות של קטאר והחיפוש התזזיתי שלה אחר נראות הם תגובה חובה למכלול חולשות שיהפכו אותה לאטרקטיבית: שכנים מסורבלים הניזונים מכמיהות הגמוניות, שטח קטן, אוכלוסייה מועטה והעדר זהות לאומית, אנרגיה חשובה. משאבים (קטאר היא היצרנית העולמית החמישית של גז טבעי אחרי ארה"ב, רוסיה, סין ואיראן, עם 177 מיליון מ"ק, נכון לנתוני 3, בעוד הפקת הנפט ירדה ל-2021 מיליון חביות ליום עם מגמה להפחתה נוספת).
במיוחד הזמינות של הגז הטבעי אפשרה לקהילה הבינלאומית, במיוחד למדינות הרוכשות אותו, לעבור בשתיקה על האזורים האפלים של ממשל האמירות. כמו תמיד "פקוניה נון אולט" והטפות על זכויות אדם מופנות רק לחלק (ולעולם לא לאחרים).
בפעילותה הדיפלומטית הרב-גונית, קטאר אירחה את השיחות וההסכמים (תמונה) בין ממשל טראמפ לטליבאן האפגני (שהובילו לבריחה המבישה מקאבול), אך במקביל ממשיכה לארח את ישיבות הדיאלוג של המשא ומתן ב. צ'אד, עבור אזור האגמים הגדולים ודרום סודן, בחסות האו"ם.
במקביל החלה התנגדות חזקה יותר ויותר למטרות ההגמוניות של ערב הסעודית ומדינות הלוויין שלה (איחוד האמירויות, כווית, בחריין) בתוך ה-GCC (מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ), אך גם בתוך הליגה הערבית וה-OIC (הארגון למען ועידה אסלאמית).
השתתפותה של קטאר בקואליציה בראשות ריאד להתמודדות עם הכוחות התימנים המנצחים של צייתנות שיעית הגדילה את הפער בין דוחא וסעודיה, דבר שהיה יחד עם היריבות בין שתי המדינות הללו בחסות המיליציות השונות של סוריה נגד הממשל. מלחמת אזרחים שהחריבה את מדינת הלבנט מאז 2011 ואשר ראתה את התקרבותה המתקדמת של קטאר לטורקיה ולאיראן.
בשנת 2017 הגיע הקיטוב הזה לקיצוניות שגרמה לארבע מדינות ערביות - ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומצרים - לנתק את הקשרים הדיפלומטיים עם קטאר, לאחר שבקיץ אותה שנה, גם לנוכח האבדות הכבדות שספגו, נסוגה מבית הספר. הקואליציה עסקה במלחמה בתימן. מדינות אלה האשימו את קטאר בתמיכה בקבוצות טרור וכתות שונות שמטרתן לערער את היציבות באזור, כולל קבוצת האחים המוסלמים, דאעש (דאעש) ואל-קאעידה, מקדמת כל העת את תוכניות הקבוצות הללו באמצעות התקשורת שלה, ותומכת בפעילויות של טרור הנתמך על ידי איראן. קבוצות בנפת קטיף, ערב הסעודית ובחריין, מממנות ומארחות אותן ומשתמשות בערוץ הלוויין אל ג'זירה כמגפון להודעות שלהם. באותה שנה, ארבע המדינות הערביות הציבו 59 אנשים ו-12 ארגונים מבוססי קטאר או במימון קטאר ברשימת טרור. ארבע המדינות גם גירשו אזרחים קטארים וסגרו את כל גבולותיהן לקטאר, אסרו שידורים של ערוץ הטלוויזיה (בבעלות המדינה). אל ג'זירה. הסעודים האשימו את קטאר בכך "לאמץ קבוצות טרור ועדתיות שונות שמטרתן לערער את היציבות באזור, כולל קבוצת האחים המוסלמים, דאעש (דאעש) ואל-קאעידה..." וכך הייתה האיבה שריאד אפילו שקלה לבנות תעלה מלאכותית כדי להפוך את האמירות מחצי אי לאי.
שיתוף הפעולה עם טורקיה היה חשוב מאוד עבור קטאר, שרואה באנקרה ביטוח מפני פשיטות צבאיות סעודיות אפשריות.
כדי להתמודד עם הבידוד המאיים, קטאר חיזקה את קשריה עם טורקיה, מגן ותיק של אחים מוסלמים וביחסים סוערים, גם אם מסיבות שונות, עם ערב הסעודית, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות.
באוקטובר 2015 הופעל הכוח המשולב של קטאר-טורקיה, שמפקדתו בבסיס הצבאי טאריק בן זיאד מחוץ לדוחא, בתחילה עם כ-300 חיילים טורקים, לאחר מכן גדל ל-2.000 ולאחר מכן ל-5.000; לאלו נוספו ביקורים ותרגילים של מחלקות אוויריות (וזרם בלתי פוסק של סיוע במזון כשהחל האמברגו וסגירת המרחב האווירי) ובמקרה זה דובר על ציר אנקרה-טהרן-דוחא. מצב זה נמשך עד תחילת 2021, עם פתיחתם מחדש של הגבולות היבשתיים עם סעודיה וגבולות האוויר והים עם מדינות ה-GCC האחרות (למעט עומאן, שלא נכנעה ללחצים על ערב הסעודית ומעולם לא ניתקה את היחסים עם דוחה).
לצד ההבטחות שסיפק ארדואן ההפכפך, הערובה העיקרית האחרת לביטחון שלמותו, מצאה קטאר בארה"ב. ארה"ב מחזיקה שם נכסים אוויריים חשובים ועד 2020 גם נוכחות צבאית יבשתית (שהועברה מאוחר יותר לירדן).
כיצד זה מתיישב עם התמיכה הכספית שהעניקה קטאר זה מכבר לחמאס ולקבוצות פלסטיניות קיצוניות אחרות, שרבים ממנהיגיהן מתארחים בחצי האי הקטן, עדיין לא ברור, גם לאור העובדה שביולי 2021, משרד החוץ של ארצות הברית פתחה בחקירה על תמיכתה לכאורה של קטאר בחיל Pasdaran, חיל משמרות המהפכה האסלאמית (הוגדר על ידי וושינגטון בשנת 2019 כתנועת טרור).
לאחר יותר משלוש שנים של אמברגו קשה (פוליטי, לוגיסטי וכלכלי), קטאר חידשה את היחסים עם מדינות ה-GCC ומצרים. האירוע הרשמי לפיוס היה פסגת כווית של הארגון האזורי בינואר 2021, שלמרות שהייתה חלק מקבוצת המדינות העוינות לקטאר, פעלה כמתווך בין שני הצדדים (ולא כפי שהתהדרה בעיתונות המרוקאית, " מרבאט").
אפילו איראן, שנחשבת למושא האמיתי של המלחמה הדיפלומטית נגד דוחא, בירכה, נובלס מחייבת, תוך שימת דגש על "היכולת של העם הקטארי לעמוד בפני לחצים חיצוניים".
ואכן, קטאר חמקה מהאמברגו מבלי להגיב, ואף פחות לוותר, על ההאשמות שפתחו מדינות הקואליציה: תמיכה ב"טרור האסלאמי" (במיוחד אחים מוסלמים, שנאסר על ידי כל ארבע המדינות המעורבות) ויחסים מעורפלים עם איראן.
זוהי עובדה מגובשת שקטאר תמכה ברדיקליזם איסלאמי עוד והרבה לפני פיצוץ המשבר הדיפלומטי, ומלבד בחריין (שנכבשה בפועל מאז 2011 על ידי חיילי סעודיה ואיחוד האמירויות במסווה של פיקטיביות כוח שלום שנשלחה על ידי ה-GCC לתמוך בממשלת האמיר, שגם בה יש אוכלוסייה ערבית כמעט לחלוטין, אך מפולחן שיעי) קטאר הייתה המדינה הקרובה ביותר לאיראן.
התרסקות מחירי הנפט ב-2020 והתפוצצות מחירי הגז בעקבות התוקפנות הרוסית על אוקראינה החלישו את מדינות המפרץ המייצרות נפט וחיזקו את קטאר (שנטשה לזמן קצר את אופ"ק, והאשימה אותה בהיותה כלי למדיניות ההגמונית הסעודית), אשר ראתה את הרשימה. של קונים פוטנציאליים מתארכים, אפילו פחות מוכנים מבעבר להעלות סוגיות שמעצבנות את דוחה. אנו רוצים להימנע בכל מחיר מחיזוק חדש של הציר עם טהראן, עם השלכות פוליטיות כבדות ומרחיקות לכת.
בדומה לחשש מציר חדש עם איראן, מדינות המפרץ אינן רוצות להשאיר לטורקיה ולארדואן הזדמנות להופיע שוב באזור, מה שמכניס את דוחא תחת לחץ רב מדי, מתוך תשומת לב לכך גם הודות לסיוע הצבאי והמזון מאנקרה , קטאר התנגדה לאמברגו שלהם, שבתוכניותיהם היה אמור לכופף את אמירות המורדים.
למעשה, קטאר הצטרפה מחדש ל-GCC מבלי להיכנע לאף אחת מהנקודות שמדינות הקואליציה קידמו (והחששות הבסיסיים של לקוחות הגז הטבעי, שנאלצו לנגוס בכדור) והרחיבה עוד יותר את מרחב התמרון שלה.
לקראת המונדיאל, קטאר עשתה מאמצים אדירים לייפות את תדמיתה בדעת הקהל העולמית ולהשתיק האשמות ארוכות שנים על אחסנת טרוריסטים ועידוד טרור וקיצוניות. בגלל גביע העולם בדוחא, קטאר שיחקה יפה עם המערב כחלק מהמאמץ שלה לגרום לאנשים לחשוב שהיא תורמת לביטחון ויציבות במזרח התיכון תוך שמירה והגנה על קבוצות מסוכנות משלה למען ביטחונו של המערב עצמו.
במציאות, קטאר אינה נחשבת ידידה לא על ידי המערב או על ידי 'בנות בריתה' הערביות שלה. למעשה, תמיכתה של קטאר ב הג'יהאד העולמי נותר מקור לדאגה עבור רבים שרואים בדוחא שותף לא נוח אך הכרחי: היא השתמשה במשאביה האינסופיים על ידי הטלת מתנות, חסויות מכל הסוגים, תרומות כספיות לאוניברסיטאות ולצוותי חשיבה, השקעה בקבוצות הוצאה לאור משפיעות ובחברות יוקרתיות.
כל עוד קטאר ממשיכה לממן ולארח את הנהגת חמאס, וכל עוד היא ממשיכה להשתמש אלג'זירה כדי לעודד ג'יהאד וקיצוניות, המשחק האמיתי היחיד שהאמירות משחקת, מלבד המונדיאל (שם הבחירה הלאומית שלה הודחה ללא ספק לאחר שני משחקים בלבד, מה שמראה את הכלי של ההצעה שלה לארח את הקבוצה), הוא משחק מסוכן.
צילום: פיפ"א / משרד החוץ האמריקאי / נשיאות הרפובליקה של טורקיה / אירנה
