חודש ינואר 2023 ייזכר בחצי האי הקוריאני כרגע בו שברה דרום קוריאה לראשונה בתולדותיה טאבו שהתנה את מדיניות הביטחון שלה לפחות מאז שנות ה-70. בהצהרה שהותירה מקורבים רבים חסרי נשימה, הודיע נשיא דרום קוריאה, יון סוק-יאול, כי, אם המצב הביטחוני הגיאופוליטי של חצי האי הקוריאני יתדרדר עוד יותר, ארצך תוכל לשקול לרכוש ארסנל גרעיני משלה. אם תתקבל החלטה כזו וסיאול תבצע את התוכנית הזו כפי שפורסמה, אז דרום קוריאה תהפוך למדינה העשירית בעולם שמחזיקה בנשק גרעיני.
הניסיונות הראשונים של "הרפובליקה של קוריאה" (שמה הרשמי של המדינה) להתקרב לנשק אסטרטגי פר אקסלנס מתחילים, כאמור, בתחילת שנות ה-70 של המאה העשרים כאשר השלטונות האמריקאים סימנו לראשונה לעמיתיהם. דרום קוריאנים שימשיכו לנסיגה מתקדמת של הנשק הגרעיני שנפרש בעבר בחצי האי תוך הפחתת החוזק המספרי של הכוחות הקונבנציונליים שלהם הנמצאים על הקרקע.
לאחר התבוסה האמריקנית במלחמת וייטנאם ב-1975 והסופה בו-זמנית של דרום וייטנאם, שנקלטה בווייטנאם המאוחדת החדשה, החליט נשיא דרום קוריאה, פארק צ'ונג-הי, מחשש שגורל זה יחול בקרוב גם על ארצו. לאשר תוכנית סודית להשגת אוטונומיה גרעינית מלאה.
התוכנית המקורית של מקבלי ההחלטות בסיאול לא השיגה את מטרתה מכיוון שצרפת, שיצרה קשר על מנת לספק סיוע סמוי (קצת כמו שקרה בעשורים הקודמים עם ישראל ודרום אפריקה) נכנעה ללחץ של ארצות הברית של אמריקה, מה ששיכנע אז את הדרום קוריאנים שהם לעולם לא יוותרו על התחייבויותיהם הנוגעות לשימור ושלמותה הטריטוריאלית של הרפובליקה של קוריאה. עם זאת, דרום קוריאה הייתה חופשית להמשיך בתוכנית הגרעין האזרחית שלה, כשהיא משיגה מעמד מלא של "חביון גרעיני" היום.
לחסרי התחלה, מדינה מכונה א "כוח גרעיני סמוי" אם עומדת לרשותה כל התשתית הגרעינית הדרושה כדי להפוך את עצמה למעצמה גרעינית מלאה מבלי שעדיין תהיה לרשותה "הפצצה".
לפי הערכות עצמאיות, אם היום דרום קוריאה אכן תחליט לרכוש נשק גרעיני ותרצה לייצר אותם באופן אוטונומי, היא יכולה בקלות רבה לעשות זאת בטווח זמן של רק חודשי 6.
עם זאת, רכישת נשק גרעיני מייצגת רק חלק מהבעיה, בהתחשב בכך שמכשיר זה חייב להיות משוגר מנשא מיוחד שיכול להיות מוטס, ימי או, אפילו טוב יותר, טיל. מנקודת מבט זו, גם אם העולם בשנים האחרונות התמקד יותר במה שצפון קוריאה עשתה, אפילו דרום קוריאה לא נשארה בטלה, ופיתחה את סדרת הטילים הבליסטיים והשיוט האסטרטגי של הכיתה Hyunmoo. הטיל הראשון בסדרה, הנה Hyunmoo 1, שנפרסה בגרסה בודדת, ה-1A, הפכה לפעולה כבר ב-1986 החל מהטכנולוגיה של טיל הנ"מ האמריקאי נייקי הרקולס. למרות שהוא מסוגל לטווח תיאורטי של 250 קילומטרים, החליטו הדרום קוריאנים להגביל את טווח הנסיעה שלו ל-180 קילומטרים כ"סימן של דטנטה" כלפי שכנתם מצפון.
לאחר שלב של קיפאון במהלך שנות ה-90, חזרו הדרום קוריאנים לעבוד על התוכנית האסטרטגית שלהם במהלך שנות ה-XNUMX עם הטיל הבליסטי Hyunmoo 2 (תמונה) וטיל השיוט Hyunmoo 3, הראשונה פותחה ב-3 גרסאות (2A, 2B ו-2C) והשנייה ב-4 (3A, 3B, 3C ו-3D).
הפרק האחרון של הסאגה הזו מתכלה בשנים אלו עם הגעת הטיל הבליסטי Hyunmoo 4 ואת האפין Hyunmoo 4-4 (האחרונה פותחה במיוחד לשיגור מצוללות). ככל שהתוכנית תתקדם, גם הביצועים של הספקים יגדלו, עוברים מ Hyunmoo 1A מצויד בראש נפץ של 500 קילו ועם טווח של 180 קילומטרים לשעה Hyunmoo 4 לזכותו ראש נפץ במשקל 2.500 קילו וטווח של 800 ק"מ, בעוד טיל השיוט האוונגרדי ביותר, Hyunmoo 3D עם ראש נפץ של 500 קילו, יהיה לו טווח של 3.000 ק"מ.
לפיכך, מרוץ החימוש בחצי האי הקוריאני מסתכן, מצד אחד, בהאצת הפצת הגרעין ברמה המקומית, ומצד שני, בהתמזגות עם הסכסוך הסיני-אמריקאי המקביל לשליטה בטייוואן ובים סין הדרומי, מה שהופך בסך הכל, התוצאה של המשבר במזרח הרחוק היא מאוד בלתי צפויה.
צילום: סוכנות הידיעות Yonhap / משרד נשיא ארצות הברית
