סוריה: דעיכת משטר ושחריתם של איזונים חדשים בכאוס המזרח תיכוני

התפתחות האירועים משקפת את הקושי האובייקטיבי למסגר את המצב הקונטינגנטי, והופך כל ניסיון להקרין קריאה רציונלית המכוונת לעתיד לשווא. זהו תוהו ובוהו, אלמנט מערער יציבות אך בו-זמנית מפתח לפרשנות עבור אזור הרגיש לשינויים מתמידים המסוגל להוביל לשינויים מהותיים.

בסוריה הסיווג ל מלחמת פרוקסי הוא פשטני: למרות כמה פרוקסי סווגו ככוחות אנטי-ממשלתיים, וכי הספונסרים פעלו להבטיח סיוע צבאי וכלכלי, מלחמת האזרחים בסוריה הציגה מאפיינים יוצאי דופן. חיזבאללה היה נותן חסות לא טיפוסי, מפלגה פרוקסי בתורו ממומן על ידי צדדים שלישיים, טהרן; המיעוט הכורדי-סורי, מיומן פוליטי אך עדיין כמות לא ידועה, מנסה לרפא גידור¹; התחרות הדינמית בין רוסיה לאיראן. לאי-יציבות, למעשה, יש שורשים ישנים יותר שמקורם ב-1916 על ידי סייקס ופיקוט, מְחוּגָה של העות'מאניזם הטורקי; עם נפילת הפורט הנשגב, אזור ה-MENA נשאר בחיפוש אחר איזונים חדשים שעכשיו מנסים הטורקים והפרסים לכפות, תוך שהם צריכים לנהל את הנוכחות הישראלית חסרת התקדים שהפכה לערובה נגד התחדשות אימפריאלית.

נותרו ההגמונים הגדולים: ארה"ב, המעצמה פר אקסלנס ורוסיה, שנחלשה בגלל שטף הדם האוקראיני, אך אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד את דמשק, שבלעדיה היא מסתכנת להפוך לסגור מאנקרה. מוסקבה בטרטוס חייבת להגן על הבסיס הימי האחרון שלה בים התיכון, שבלעדיו, עם קיבוע צי הים השחור, כל השאיפות של המזרח התיכון ירדו.

הזכרנו את ירושלים; משקיפים זהירים על ההשלכות האפשריות על שטחם, הישראלים תרמו באופן פעיל למצב בכך שהם פגעו בחיזבאללה, בפסדאראן קרוב לאיבוד השפעה בלבנון ובעיראק, ויובליו של אסד. למרות אי הפענוח הנוכחי שלהם, האירועים הסורים ישפיעו על התפתחות המאזן במזרח התיכון, כולל המפרץ. אין זה מקרי שהמתקפה של חיית תחריר א-שאם², צוות בראשות מוחמד אל ג'ולאני הנראה כעת³ ומורכב מקבוצות ג'יהאדיסטים אידיאולוגיים, מפתיע מנקודת מבט מבצעית, היה הושקה ביום שבו נכנסה הפסקת האש בין ביירות לתל אביב לתוקף, עם צמצום משמעותי ביכולות המלחמה של חיזבאללה, חלל בשורות הפרו-אסד שאליו נכנסה המרד הג'יהאדיסט, המסוגל לנצל את החולשה האיראנית.

ההשתלטות הישראלית על השטח המפורז בגולן היא בלתי נמנעת, טריז העומד לרשות החדש סולטנות סורי מתנגד אליטה צה"ל.

ההתכנסות של האינטרסים הטורקיים-ישראליים מעניינת, כלומר הפעלת ההשפעה האימפריאלית של אנקרה וההפרעה היהודית של המסדרון בין חיזבאללה לאיראן פגיעה מדי, המושפעת משימוש חסר תקדים באלימות מצד ישראל. טעות אסטרטגית של חיזבאללה, שבניסיון להפיג את הלחץ על עזה, עוררה התנגשות הרסנית. על פי ההסכמים, הפסקת האש הנוכחית אינה שונה מהותית מזו שנקבעה בהחלטה 1701 משנת 2000⁴; מה שהשתנה הוא ההקשר האסטרטגי, ככל הנראה נוח יותר לתל אביב, כאשר חיזבאללה נאלץ למעשה להתנתק מחמאס ומתמיכתו באסד. טהראן תצטרך להעריך היטב האם וכיצד לחדש את הקווים האסטרטגיים שלה, הן לאור העובדה שכנראה דונלד טראמפ ינסה להאיץ את המשא ומתן לשלום עם חזרה על הסכם אברהם לאחר היחלשות ההמשכיות הטריטוריאלית השיעית בסוריה.⁵ קורבן קורבן ומיועד מראש של סכסוך נגד ישראל, ושל ההשלכות הפנימיות ההרסניות של משטר האייתוללות במקרה של התנגשות. פעמון אזעקה שגרם לאסד הן להימנע מהתערבות בסכסוך הרב חזיתי נגד ישראל והן להגביל את הפעילות המבוצעת בשטח דמשק על ידיציר ההתנגדות, צעד שהרחיק רבות מאהדותיו אל מול החתירה לאינטרסים אישיים שלא הזכירו כיצד הישרדותו של משטר הבעת', על אף שהוא מתחדש כל הזמן, היה צריך להיות עקבו אחר איראן וחיזבאללה, הרחוקים מהמתונים יותר. מדינות סוניות.

אחת מנקודות המפתח הייתה אולי דווקא זו של בלבל את האופורטוניזם של אסד⁶ עם משקל פוליטי נבון, שבמקרה שהיה קיים, היה גורם לו לשקול אחרת את התפשטות הנוכחות האיראנית בסינרגיה עם הקרמלין, מכשול לשמירה על יחסים עם מדינות סוניות המעוניינות בלבנט, גם מכוח היחלשות האנכית. פיקוד שרשרת של צבא סוריה.

אין ספק שלרוסים-איראנים הייתה כוונה לבחון יכולות אסטרטגיות בשטח, בציפייה ליצירת קוטב חדש שיהווה ניגוד בין הגוש המערבי למונרכיות המפרץ על ידי הגברת ההרתעה כלפי ישראל. פרויקט שנשאר ככזה, לאור המודעות לקטלניות הפוטנציאלית של התנגשות עם ישראל. חזרתה של טורקיה למקום היא בלתי נמנעת, מודעת לחשיבותה האזורית של סוריה ונחושה לשלוח מסרים חד משמעיים לגופים הבינלאומיים השונים לאחר כישלון הפיוס בין אנקרה לדמשק, שתמיד חייב את נסיגת הכוחות הטורקים מהצפון, סוף שיתוף פעולה עם האופוזיציה ואשר ניסתה לשמור על עמדת כוח בלתי אפשרית, שנמחצה על ידי התקדמות הבזק של ה-HTS שאולי השיגה תוצאה עדיפה על הציפיות הטורקיות הראשוניות על ידי הגבלת מטרות משלו לשטח קטן יותר מזה הקאדיסטי הטיפוסי. ההסכמה הטורקית למתקפה, מבלי לפגוע בבקשות הטקסיות להפסקת פעולות האיבה, ממצבת למעשה את אנקרה כישות הפוליטית המשפיעה ביותר במדינה שעמה בהכרח יש להתממשק, כולל רוסיה. לא לשכוח את ארדואן שכבר שולט בחלק מסוריה, ובעיקר את המינוף שמייצגים הסורים העקורים, מקור למימון אירופי משמעותי.

עם זאת, לאירועים בסוריה יש השפעה על מאזן המדינות באזור, החל מלוב, היכן שהפטר חושש שהדינמיקה הסורית עשויה להשתכפל, ביצה לרוסים, העוסקת בהגנה על הבסיס הימי של טרטוס; אם בסיס סורי יכול ליפול, מדוע אותו דבר לא יכול לקרות, על ידי אפקט דומינו, בלוב?

ארה"ב של טראמפ חזרה ואמרה שאינה רוצה להסתבך בסוריה, אולם אישרה הן את תמיכתה בתל אביב והן את המשא ומתן לשלום למרות קו נוקשה מחודש נגד טהראן.

בהתחשב בטעויות האיראניות-רוסיות, אם זה נכון שהמציאות תהיה עוד יותר לא יציבה בחודשים הקרובים, זה נכון באותה מידה שהיא תציע לממשל האמריקני החדש הזדמנויות גדולות יותר לבסס את עצמו מחדש גם כלפי סין.

קצת פחות משבועיים הספיקו כדי למחוק 50 שנה של ממשלה חסרת השראה; נקודת מפנה שפותחת תרחישים חדשים. לאחר שאושרה החולשה הרוסית-איראנית, מה שנותר הוא מהירות הפעולה של חיילים שיש להם מעט לא סדיר ומאולתר.

עכשיו זה הזמן למעבר, מותנה בהתקדמות על הגשר של הסיכון הטרגי הזה; לנוכח ההתמוטטות העיראקית, לא יהיה כל כך מופרך לבטוח בשמירה על המעט חיובי מבחינה מוסדית שיש (אם קיים) של הממשל הסורי. אחר כך נותרו הנושאים הקשורים לניהול האזורים המושפעים מנוכחותם של בסיסים צבאיים זרים, כמו טרטוס ולטקיה, שלגביהם יהיה צורך להגיע למשא ומתן בין איראן, טורקיה ורוסיה. צפון-מזרח סוריה, לעומת זאת, צריך להדאיג (אנחנו מתעקשים על תנאי) הכוחות בראשות הכורדים.

אז מי יהיה האחראי? לאף אחד מההגמונים הקודמים אין אותו משקל. עם טורקיה, שני שחקנים יכולים להתבלט, כלומר ערב הסעודית, עם MbS שנקראת להחליט למה היא מתכוונת להיות, וישראל, גם בגלל שהכלכלה, במונחים של העברות סחורות ומשאבים, נשארת בסיסית, בדיוק כפי שהיא נשארת בסיסית להבין מי באמת יוכל להציג את עצמו כמרכז אנרגיה אמין ומעל לכל אמין ולא יציב. אם הכורדים עשו טעות פוליטית, הייתה זו של אי כינון יחסים עם הערבים והישראלים בזמן, בהתחשב באנטגוניזם הבלתי ניתן לכיבוי עם אנקרה.

זו שאלה של ואקום כוח, בלתי מקובל ביחסים בינלאומיים, עם הגעתו הקרובה של טראמפ, שבניגוד לדמוקרטים, יוכל להעריך מחדש את טורקיה כחוף חדש, תרחיש חסר תקדים.

בעוד שישראל מתחזקת בגבולות ובגולן, איראן תצטרך להציג את עצמה בלבוש חדש (מסוכן) יותר פרואקטיבי, בעוד שמוסקבה תצטרך להחליט כיצד לשחק את הקלפים שלה בין אוקראינה לים חמים, בהמתנה למהלכי חודש ינואר של וושינגטון.

בהתחשב בכך ששום דבר לא מונע מאיתנו להיאלץ לדבר על כך בחודשים הקרובים סירי, העובדה שהאירופאים חיפשו עד לאחרונה נקודת מגע חדשה עם אסד, גורמת לנו להבין את טיבה ויעילותה של המדיניות הישנה-יבשתית, בעוד שהסהר השיעי נראה, כרגע, קרוב לשקיעה, הוחלף ב- האנקיראן.