מעקב חברתי בסין: מקונפוציוס למאו ושי ג'ינפינג

(של אנטוניו וקיו)
04/05/21

התפשטותה ורחבותה של המעקב החברתי הופכים את סין למדינה השמורה ביותר בעולם. בסוף שנת 2020 היו מעל 626 מיליון מצלמות טלוויזיה במעגל סגור, וכמה שיותר ייפרסו בשנים הקרובות, הודות להוצאה ביטחונית שעברה מזמן את זו של הביטחון.1.

מסה כזו של חיישנים ומצלמות נובעת לא רק מהלהיטות של המפלגה (CCP) לשלוט באזרחים. יש להיעזר בהיסטוריה ובתרבות של המדינה בכדי להבין היטב את משמעותה של החברה האורווליאנית הסינית. והחל משורשיו הקונפוציאניים, אשר במשך 25 מאות הזינו את רוחם של מיליארד וארבע מאות מיליון תושבים, ועיצבו את התנהגותם האישית והחברתית.

מתורתו של קונפוציוס (551-479 לפנה"ס) סין מגזירה את מושג הסמכות והסדר החברתי כנגד מקביליה במערב. למעשה, אם אצלנו הסמכות הוגדרה לאורך זמן כביטוי לרצון העממי, שאחראי לבדו למימוש הריבונות בצורות ובדרכים הקבועות בחוק, במסורת הסינית זו השקעה בלבד ש יורד משמים.

בהקבלה, אם במערב הסדר החברתי נובע מאיזון בין מרכיבי החברה השונים, שמטרתם להעדיף יוזמה חופשית וחופש ביטוי פרטני, בסין הוא תוצר של קנון נוקשה של התנהגות אינדיבידואלית.

בממלכה התיכונה, למעשה, פרט לתקופת המהפכה התרבותית של מאו (בה נלחמו במרירות בתורתו של קונפוציוס כמורשת של עבר להימחק), קיבלה הסמכות ערך "מטאפיזי": השקעה שמימית. , שנפל פעם על הקיסר, ואילו היום על מי שמפעיל כוח מטעם המפלגה.

מכאן נובע כי ההופעה ואופני הביטוי של סמכות השלטון ושל הנובעים ממנה ברמות הנמוכות ביותר של המנגנון, מקובלים על ידי הסינים כאקסיומה אונטולוגית, מכוח הכבוד הקפדני הנובע מהיסוד הוראות - המכונות חמש יחסים (wulun, 五 伦) - שקונפוציוס הציב בבסיס דו קיום חברתי, בין:

1. ריבוני וכפוף, מבוסס על נאמנות;

2. אב ובנו, על אדיקות פוליטית;

3. אח גדול ואח צעיר, בכבוד;

4. בעל ואישה, על סובלנות;

5. חבר וחבר, על חיבה.

מתוך עקרונות אלה בלבד, הסינים שואבים את כללי הדו-קיום בתוך המשפחה והחברה. לטענתם, המדינה עומדת כמקור היחיד למוסר, על כל אזרח טוב לעקוב באופן עיוור אחר האינדיקציות שלה.

מכאן נובע כי הפרת שלטון, אפילו הבנאלי ביותר, חורגת מהתחום הפרטי, לפלוש לתחום האינטרס הציבורי הרחב יותר.

לכן סין היא חברה שבה האינטרסים של המדינה גוברים על אלה של הפרט: חברה שמטרתה לשקף את ה"הסדר הטבעי של היקום", בו כולם מחזיקים מקום וממלאים תפקיד, בתוך מבנה חברתי היררכי דק.

פעולתה של המפלגה הקומוניסטית, שמאז הקמת הרפובליקה העממית (PRC) בשנת 1949, ניסתה לאחד את השליטה בחברה הושתלה על המורשת ההיסטורית והתרבותית הזו - לחזור לנושא המעקב ממנו התחלנו., מצד אחד על ידי שימוש בגופי הביטחון הציבוריים של המדינה, מצד שני על ידי ועדות ביטחון שהוקמו ברמה המקומית לצורך שמירה על יציבות חברתית פנימית ודיכוי פעילויות שעלולות להיות מהפכניות.

הוועדות הללו הם שקידמו את ההשתתפות הישירה של האזרחים, שהתבקשו להתייחס להתנהגותם של אחרים ולדווח על הפרות לרשויות האחראיות, על פי העיקרון המכונה "הגנה המונית, שלטון המוני".

שילוב זה איפשר למק"ס במשך שנים להבטיח לעצמה שליטה נימית בחברה, שנמשכה עד לתופעת הנדידה הענקית, שהופקה בשנות ה -80 של המאה הקודמת על ידי הפתיחות לקפיטליזם של דנג שיאופינג (צילום), עמה מיליוני סינים, שהגיעו מהאזור הכפרי, נשפכו לאזורי התעשייה במדינה ובכך שברו את הקשר המסורתי עם השטח שעליו נשמר הסדר הציבורי.

באותו רגע, ביד ביד עם ההתפתחות התעשייתית של המדינה, אנו מתחילים לעשות יותר ויותר שימוש בטכנולוגיה, תוך שימוש בסדרה צפופה של מערכות מעקב עם שמות שונים, כמו Golden Shield, Skynet, ציטוטים בטוחים וענני משטרה, פרויקט עיניים חדות ואחרים.

מכשירים שעם הזמן, כולם ללא הבחנה, העניקו חיים למעין "Panopticon", בניין הכלא העגול שתוכנן על ידי הפילוסוף והמשפט ג'יי בנטהאם, בסוף המאה ה -XNUMX, עם תא מרכזי ממנו הוא היה. אפשר לשלוט בכל התאים המסודרים לאורך ההיקף.

המערכת הראשונה, שהושקה בשנת 1998, הייתה פרויקט מגן הזהב2, ומורכב מרשת אבטחה של מידע וממשל אלקטרוני, המנוהלת, עד לרמה העירונית, על ידי המשרד לביטחון פנים.

המורכב מ -12 מערכות (תת), והוא נע בין ביטוח לאומי לבנקים, מאבטחת רשת לאבטחת תעבורה וכלה בניהול מאגר מידע על פשע, כולל פיננסי.

זוהי מערכת שמטרתה גם להבטיח אבטחה דיגיטלית ולהגן על האינטרנט באופן הולם, עם יצירת חומת אש לאומית.

פרויקט מגן הזהב ואחריו בשנת 2005 פרויקט 3111 מורכב למעשה ממצלמות הפזורות (בתחילה) ב -22 ערים, כמו גם משתי מערכות מעקב אחר וידאו.

הראשון מבין אלה, ערים בטוחות, שהושק בשנת 2003, התמקד באזהרת אסון, ניהול תעבורה ובטיחות הציבור; האחר, Skynet (משנת 2005, אך נחשף בשנת 2013), נפוצה באזורים עירוניים במדינה, למעשה מבוסס על מעקב וידאו עם אלגוריתמים לזיהוי פנים. לפי התקשורת הממלכתית הסינית, היא מסוגלת לסרוק את כל האוכלוסייה הסינית בדיוק של 99,8% בשנייה אחת.

זה תמיד מורכב ממצלמות, עיניים חדות3 (2015), המערכת האחרונה בסדר כרונולוגי, המתמקדת יותר באזורים כפריים במדינה ובולטת מהאחרות בזכות המיוחדות של שילוב טכנולוגיות הקלטת הווידאו והזיהוי הפנים המודרניות ביותר, עם מעקב המובטח על ידי רשת מתנדבים פשוטים אזרחים, שצופים בתמונות מהמחשב או מהסמארטפון שלהם, יושבים בנוחות בביתם ומדווחים למשטרה על כל הפרות ופשעים שנעשו "לנגד עיניהם".

אחת מרשתות העין החדה קמה בפינגיי, מחוז קטן באזור שנגחאי, שם הותקנו למעלה מ- 2013 מצלמות מאז 28.500 לשלוש השנים הבאות.

כמו כן, ישנה חשיבות לעובדה שבתכנית החומש ה -13 (2016-2020), ממשלת סין שמה לה למטרה להרחיב את העיניים החדות לכל השטח הלאומי. מטרה שאינה ידועה אם היא כבר הושגה.

מה שבטוח הוא שאישור האוכלוסייה נראה גבוה, אם החדשות נכונות כי בכמה עיריות הופעלו אוספים פופולריים רבים כדי להגדיל את מספר הטלוויזיה במעגל סגור ברחובות.

ה- acme של רשת המעקב שתוארה זה עתה הוא ללא ספק ה- מערכת אשראי חברתי4. מטרה זו לקטלג את חייהם של אזרחים ב"מערכת מערכות "האינטראקציה האחד עם השנייה, המסוגלת להקצות הצבעה על בסיס ההתנהגות האזרחית של כל אחד מהם, שממנו רק איכות וכמות השירותים הציבוריים והפרטיים שאלה להיות מסוגל להפיק. לקבל מהחברה.

מערכת האשראי החברתי הסיני (SCS), כפי שהיא בנויה כיום, נולדה בשנות ה -90 של המאה הקודמת, מתוך מאמציה של מערכת הבנקאות המקומית להקל על מתן הלוואות, במיוחד באזורים הכפריים והפחות מפותחים של באופן מסורתי מדינה חסרה מכשירים שבאמצעותם ניתן להעריך את האמינות הכספית של מבקשי ההלוואות.

במהלך השנים, באופן עקבי עם הרצון להפוך את החברה לכזו המבוססת על וודאות משפטית, הנשלטת על ידי תקנות וכללים, הפכה SCS בהדרגה מאמצעי לשרת בנקים לכלי הערכה (ובקרה) חברתי.

עד היום הוא מורכב מ- 47 מוסדות ציבוריים המאגדים את הנתונים שלהם, מהווים בין היתר בעיה ברורה של ממשק בין המרכיבים השונים. אולם, למרות המגבלות הטריטוריאליות החזקות וחוסר ההומוגניות, היא מתפשטת באזורים, במחוזות ובעיריות, כשההשפעה הלא משנית היא לספק לאזרחים תפיסת שליטה מתמדת, אולי אפילו גבוהה יותר מהפוטנציאל שביטא בפועל המערכת.

מדובר בבקרה שמטרתה לא רק לפקח על האוכלוסייה (שממילא מייצגת יעד רלוונטי למערכת), אלא גם חברות לאומיות וזרות הרשומות בסין, כמו גם ארגונים לא ממשלתיים. האיברים היחידים שאינם נכללים הם אלה של המפלגה.

דוגמה לאופן שבו חברות רגישות ל- SCS התרחשה בשנת 2018, כאשר כמה חברות תעופה זרות פורסמו ברשימה השחורה במערכת מכיוון שציינו באתרי האינטרנט שלהן את היעדים הונג קונג, מקאו וטייוואן מבלי להשלים אותן בשם "סין". מובן מאליו שכדי למנוע נקמה, כל האינדיקציות שונו תוך מספר ימים.

מצד שני, העונשים המוטלים על אזרחים שאינם סגולים, בנוסף למתן רשימות שחורות, עשויים לכלול שורה של מגבלות הכוללות: חוסר האפשרות להתקבל לעבודה כעובד ציבור או כמפעלים בבעלות המדינה, איסור מטוסים, להזמין מלונות בקטגוריה גבוהה יותר והדרה מבתי ספר פרטיים. אפילו האפשרות לקיים חיבור מהיר בבית או לגשת לתעריפים משתלמים בשירותים ציבוריים יכולה להיכלל בקטגוריית אמצעי הענישה למי שרואה את עצמם רשום ברשימה השחורה.

מצד שני, בעל אשראי חברתי טוב מייצר יתרונות כמו: הנחות בחשבון, אפשרות להשכרת אופניים ומלונות ללא תשלום פיקדון, להחלת הריבית הטובה ביותר על ידי הבנקים, או אפשרות להזמין בדיקות רפואיות. בזמן קצר.

לבסוף, הידיעה כי ה- SCS שימשה גם בהקשר למגפת קוביד 19, לסנקציה של אזרחים שלא כיבדו את ההסגר, מדגימה את הרבגוניות הרבה שלה ואת האפשרות לשימוש עתידי.

למרות העובדה שאפילו באירופה או בארה"ב מספר מצלמות המעקב גדל באופן דרמטי, בעיני מערבי, רשת המעקב הסינית היא המתועבת ביותר שמדינה יכולה להעלות נגד אזרחיה.

מצד שני, עבור תושבי מה שהייתה בעבר האימפריה השמימית, או לפחות עבור רובם, זהו רק אחד הכלים הלגיטימיים שבאמצעותם חלה על רשויות המדינה לשלוט בהמונים. מכאן נובע שהעימות בין המערב לסין אינו מתנהל רק ברמת היחסים בין ממשלות, אלא גם בתפישה העדינה יותר של התפיסות השונות שיש לאזרחיהן בסוגיות חלוקות, כמו גם בחירויות הפרט.

נושא שבו, לעיתים קרובות, אנו נוטים ליישר את תושבי סין לפי עמדותינו. ובכך לעיתים קרובות אנו נופלים בטעות. אפילו עצם התייחסות לכך תסייע מאוד בדרך לעבר הבנה הדדית של שתי המערכות שלנו.

1 סין מדורגת במקום השני בהוצאות הצבאיות בשנת 2019, עם 261 מיליארד דולר, עלייה של 5,1% לעומת שנת 2018. נתוני SIPRI.

4 https://en.wikipedia.org/wiki/Social_Credit_System

תמונה: Teslarati / אינטרנט / Xinhua