בסימן "באדל"

אירועי 2021 באפגניסטן סימנו באופן עמוק את התודעה הקולקטיבית של דעת הקהל במדינות המערב. התקדמות הברק של הטליבאן והתמוטטות הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן, הנתמכת וממומנת על ידי ארצות הברית של אמריקה ולא פחות מ-20 מדינות אחרות בעלות הברית במשך 44 שנה, הכפישה מאוד את ארה"ב וגם את נאט"ו עצמה, במסגרת התוכנית שלה. מטריה שהמערבים החלו במה, לכל דבר ועניין, משימה קולוניאלית מעורפלת של "בניין אומה" שהסתיימה בצורה הגרועה ביותר ואשר ממש החווירה את ההתערבות הסובייטית של 1979-89.

למרות שהאסון האפגאני החדש כבר נחקר כדי להפיק את הלקחים הנדרשים מנקודת מבט פוליטית וצבאית, חשוב באותה מידה להבין באיזה דרך תלך כעת המדינה המרכז-אסייתית הבלתי מסבירה והאם היא תהפוך לזו. נקרא "מפעל חוסר יציבות".

כלי שעומד לרשותנו שלמעשה יכול לעזור לנו מאוד מנקודת מבט זו הוא הניתוח הדמוגרפי, בהתחשב בכך שכפי שכבר נאמר מספר פעמים בעבר, דמוגרפיה הוא מייצג כלי שימושי מאוד שיכול לפעול, כביכול, כ"מדחום" כדי להבין איזה סוג של דרך אבולוציונית או אינבולוציונית צועדת חברה מסוימת, ולמען האמת, זו האפגני אינה יוצאת דופן בשום פנים ואופן. עם זאת, המקרה האפגני קשה במיוחד מכיוון שמדינה זו בין סין, מרכז אסיה, המזרח התיכון הגדול ותת היבשת ההודית היא גם מדינה רב-אתנית שבה עמים ממוצא שונה ואמונות דתיות נאלצו על ידי גלי ההיסטוריה להתקיים זה לצד זה, לפעמים לחיות בשלום ולפעמים להילחם במרירות. לא זו בלבד, המשנה השבטית הנוספת הקיימת בתוך העמים השונים המרכיבים את הפסיפס האתנו-דתי הצבעוני של המדינה גורמת לכך שגם בתוך כל אחד מה"נושאים" הללו ישנם שברים עמוקים וסכסוכי שבטים ושבטים בלתי פוסקים, הנמשכים גם כאשר האפגנים עסוקים כולם בלחימה במה שצריך להיתפס כאויב משותף (כמו במקרה של הפלישה הסובייטית).

בין הקבוצות האתניות השונות המרכיבות את המדינה, מקום נכבד הוא ללא ספק של הפשטונים. הידועים גם בתת היבשת ההודית בשם "פתאן", הפשטונים הם למעשה ה"אפגנים האמיתיים", שכן בימי קדם, המונח בשפה הפרסית "אפגני" שימש לזיהוי הפשטונים. לפיכך מובן שאם ניתן להשתמש במונח "אפגני" כמילה נרדפת לפשטון, אז גם המונח "אפגניסטן" (ארץ האפגנים) יהיה למעשה שם נרדף ל"פשטוניסטן" (ארץ הפשטונים). אולם כיום, דברים השתנו והאפגנים הם כולם תושבי שטח אפגניסטן ללא קשר למוצא אתני, ובכך נותנים משמעות הרבה יותר כוללת למונח הזה. עם זאת, מה שממש לא השתנה הוא התפקיד שהפשטונים שמרו באפגניסטן (ובפקיסטאן השכנה), עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי להבין את האירועים האפגניים מבלי לנתח תחילה את העם הזה מפחד כמו שהם מסתוריים. מסיבה זו, ניתוח זה יוקדש אך ורק לחקר הפשטונים, ובמקום זאת ישאיר את הדמוגרפיה האפגנית כולה לפרק מאוחר יותר.

מלכתחילה יש לומר שמבחינה תרבותית ולשונית, הפשטונים מסווגים כעם האיראני הגדול בעולם, מספר רב אף יותר מהפרסים והכורדים. למרות שלא ברור כמה פשטונים יש בכלל, בהתחשב בכך שנוצרה פזורה עצומה באזורים הרחוקים מאזור ההתיישבות העיקרי שלהם ב-2 המאות האחרונות, הגרעין הבלתי ניתן לצמצום של עם זה מורכב מכ-60 מיליון פרטים. (שווה לאוכלוסיה האיטלקית) ממוקמת בעיקר באזורים הגבוהים הממוקמים בין המדינות המודרניות של אפגניסטן ופקיסטן, באזור המכונה בדיוק בשם "פשטוניסטן". המדינה שבה מתגוררים המספר הגבוה ביותר של פשטונים היא הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, שם הם נמצאים בלא פחות מ-45 מיליון ושם הם מייצגים את הקבוצה האתנית השנייה של המדינה, שעליה רק ​​הפנג'בים ("הפקיסטנים הממשיים"). .

כ-15 מיליון פשטונים חיים באפגניסטן והם מילאו תפקיד מהותי ביצירת המדינה של היום. באופן מסורתי, הפשטונים גם היוו את הרוב המוחלט של האוכלוסייה האפגנית, אולם הזרם האדיר של טאג'יקים, אוזבקים וטורקמנים ממרכז אסיה בזמן הדיכוי הסטליניסטי והשגשוג הדמוגרפי שלאחר מכן שאפיין מיעוטים לאורך המאה העשרים עירבבו מחדש את הקלפים על המאה העשרים. שולחן.

לא רק זה, בהתחשב בעובדה שהמפקד האפגני האחרון מתוארך לשנת 1979, כעת אי אפשר לתת מספרים מדויקים ואחוז האוכלוסייה הפשטונית על סך האוכלוסייה האפגנית מדווח באופן שונה בטווח שבין מינימום של 42% ל- מקסימום 53.%. המשמעות היא שבמקרה הטוב, הפשטונים שמרו על רוב מוחלט, אם כי צר, בעוד שבמקרה הרע הם אפילו היו מאבדים אותו, ושומרים רק על היחסי.

אולם גם במקרה האחרון, "אנשי הגבעות" ממילא מייצגים את הקבוצה האתנית החזקה ביותר באפגניסטן וזו שחייבים לקבל תמיכה גלויה או שבשתיקה כדי להצליח לשלוט במדינה. מבחינה חברתית, הפשטונים מחולקים ללא פחות מ-400 שבטים וחמולות, חלקם קטנים מאוד (כגון שבט הוטק, שהיה מקום הולדתו של מנהיג הטליבאן הראשון, מולה מוחמד עומר), אחרים גדולים מאוד ( אחד מכל, שבט דוראני, המונה מיליוני פרטים ואשר הוליד את חברי שושלת המייסדים ההומנית של אפגניסטן המודרנית ב-1747 ושאב אבותיו, אחמד שאה דוראני, נערץ עד היום כ"אביו המייסדים" של אפגניסטן. המדינה על ידי כל האפגנים בכת שמתחרה באלו שבטורקיה שמורה ל"גאזי" מוסטפא כמאל אטאטורק).

מנקודת מבט משפחתית, החברה הפשטונית מאופיינת בנוכחות של מה שמכונה "משפחת הקהילה האנדוגמית". זאת אומרת שהיא מאופיינת בסולידריות עזה בין החברים הגברים של אותו, בפרט האחים, ובנטייה לנישואים בין בני דודים גשמיים. אם בני דודים אינם זמינים, משפחת פשטון יכולה לקבל בברכה גם מועמדים מחוץ למשפחה, אך לעתים רחוקות מאוד מחוץ לשבט ו לעולם לא מחוץ לשבט, שלא לדבר על נישואים עם יחידים מקבוצות אתניות או לאומים שונים; האחרון הוא פשוט "חילול השם". זו הסיבה שלמרות חלוף המאות, השבטים הפשטונים הרבים מאוד מעולם לא התמזגו לכדי "עם קוהרנטי". המסגרת החברתית האנדוגמית הנוקשה והפיצול השבטי הקיצוני הופכים את הפשטונים למה שנקרא "חברה מפולחת" האחרונה הקיימת בעולם יחד עם היהודים.

נדון רבות על מוצאם של הפשטונים, והעדויות שנאספו בסבלנות על ידי חוקרים במהלך כמעט מאה וחצי מעידות על מוצא הטרוגני, השונה משבט לשבט. בנוסף למוצא ההטרוגני, הפשטונים מושפעים גם מפיצול לשוני שכן הבכורה של הפשטו, השפה המסורתית של העם, נשחקה עם הזמן על ידי הדרי (הגרסה האפגנית של הפרסית), שכבר מדוברת על ידי האחר. מיעוטים של המדינה, שהשתרשה לראשונה בקרב האליטות הפשטניות המתרבות ביותר ולאחר מכן אומצה על ידי שבטים שלמים. למרות זאת, הפשטונים הצליחו לשרוד ולגבש במשך הזמן תרבות אוטונומית ומאוחדת המבוססת על מערכת החיים המקובלת שלהם, המכונה "פשטונוואלי". הוא מבוסס על שורה ארוכה של מצוות וכללי התנהגות המעצבים את חייו של כל פשט ב-360 מעלות, במיוחד המרכיב הגברי בעם, קצת כמו 613 המצוות מעצבות את חייו של יהודי אדוק. בין המצוות הללו, החשובים ביותר הם בעצם שלושה:

מלמסטיה: ניתן לתרגם כ"אירוח", זה מתייחס להרגל של הפשטונים לגלות את כל הכבוד שלהם כלפי מבקרים וזרים, ללא הבדל גזע, דת, אזרחות, מצב כלכלי. בחברה שבה רמת החיים של יחידים נמוכה מאוד, בלשון המעטה, היכולת לסמוך על הכנסת אורחים כנה מבלי שתהיה להם חובה כלשהי להחזיר אותו (בניגוד למה שקורה, למשל, בקרב עמים ממוצא טורקי ), זה יכול לעזור מאוד בזמנים של קושי;

ננווט: ניתן לתרגם כ"מקלט", "מקלט" במקום זאת מתאר את ההרגל הפשטוני של תמיד להגן, במחיר חייהם, על מי, פשוטו כמשמעו, "דופקים על מפתן דלתם כדי למצוא מקלט מפני אויביהם". שימו לב שסוג זה של עזרה למעשה חורג מ"הומניטריות" בלבד. אם מבקש מבקש עזרה בהשגת הגנה או צדק, בהיגיון התרבותי של הפשטונים, הוא מאשר במפורש את עליונותו של הפשטונוואלי וכפיפותו לה. לכן באותו שלב מוטלת על הפשטונים החובה המוסרית להגן על ה"ספק", כי אם לא היו עושים זאת הם גם יאבדו בסופו של דבר את יכולתם "להרתיע" אחרים, באשר הם. במילים אחרות, פשטונים חייבים תמיד לקיים את התחייבויות ההגנה שנקבעו עם אחרים, אחרת לא יפחדו או יכבדו אותם עוד;

בדל: כיום מתורגם בצניעות כ"צדק", במציאות הוא מייצג באופן מסורתי "נקמה", שיכולה להימשך מאות שנים ולהועבר בירושה מדור לדור. ה"בדאל" הוא כנראה עמוד התווך של תרבות העם, ואף פשטוני הראוי לשמו לעולם לא יוותר עליו כי ויתור כזה יוביל לאובדן הגבריות וההתחשבות החברתית שאפילו לא גרם למוות מעצמו. יוכל לשטוף (בניגוד למה שקורה, למשל בתרבות היפנית שבה התאבדות "מחזירה את המוניטין"). גם כאשר נקמה נראית בלתי אפשרית, אדם פשטוני חייב לנסות להשיג אותה בכל דרך, למות בניסיון במידת הצורך. עם זאת, יש לציין כי לא תמיד מה שבמנטליות המערבית שלנו ייצג מעשה פלילי חמור עשוי לרמוז בהכרח על יישום ה"בדל" על ידי פשטוני. בחלק מהשבטים הפשטונים, למעשה, רצח (אפילו של ילד) יכול להיות מופחת בקלות עם פיצוי כספי לא מופקע מדי. דוגמה לכך הייתה תגובתו של אב פשטוני, שבידיעה על מותו של אחד מבניו שנפגע מג'יפ משוריין HMMWV של הצבא האמריקני, עם הגעתו של המפקד האמריקאי המקומי בליווי החייל האחראי לכאורה לאירוע. , הראה את 12 ילדיו האחרים והשיב: "חבר שקט, יש לי הרבה", והמשיך לשחוט בשר כבש שבושל והוגש לשולחן גדול שאורגן לכבוד ה"אורחים" האמריקאים. לעומת זאת, הידיעה על אונס של כמה נשים פשטוניות על ידי חיילים סובייטים במהלך לכידת קנדהאר בתחילת שנות ה-1980 גרמה למרד מיידי של כל השבטים ששכנו בפאתי העיר, שדוכא אז רק כאשר כוחות האדומים הצבא הזעיק מפציצים אסטרטגיים שהפציצו את הפורעים ללא רחם. במקרה זה ניתן לראות כיצד בהיגיון הפשטוני כבודן של נשים (אחרת "ישויות" בעלות רכוש גברי מוחלט) שווה יותר מחיי ילדים, שעדיין אינם "גברים בוגרים" אין להם אותן זכויות. חובות של אחרים.

מי שחושב שאלו סתם שטויות או שטויות שימושיות כתרגיל תרבותי ותו לא, עושה טעות חמורה ביותר. כאשר לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, דיפלומטים מערביים יצרו קשר עם הטליבאן כדי להשיג את מסירתם של אוסאמה בן לאדן והנהגת אל-קאעידה, במקום לפעול בתבונה ולדרוש את ראשו בהתייחסות בדיוק ל"באדל", תוך שהם מאמינים בעצמם. חזקים וחושבים שהפשטונים ייעלמו מההיסטוריה כמו עלים ברוח מול צבאות המערב השולטים, הם החלו לאיים על מולה עומר שבמקום זאת סירב לעשות ויתורים כלשהם. הסיבה להתנהגות זו לא הייתה הטירוף ולא העקשנות של מנהיג הטליבאן, אלא המודעות לכך שבכך שהוא נכנע לאיומי הזר, הוא היה דוחף את הפשטונים מעמדה של כוח לעמדה של כפיפות, ובנוסף נוגד את עקרון ה"ננאוואט". כפי שאמר מולה עומר עצמו לעיתונאי הפקיסטני (גם הוא ממוצא אתני פשטוני) רהימוללה יוסופזאי:

"אני לא רוצה להיזכר בהיסטוריה כמי שבגד באורח. אני נחוש להקריב את חיי, את המשטר שלי. מכיוון שנתנו לו מחסה, איננו יכולים לגרש אותו"

למרות שהדיבור הזה לא הגיוני באוזניו של אדם מערבי, במציאות בהיגיון הפשטוני הוא ברור כשמש. למעשה, אם הפשטונים נכשלים באחד היסודות ההכרחיים של זהותם ומקבלים פשרה לתחתית גם על כך, אז מה נשאר מהם? הם לא יכולים בשום אופן לבגוד באלמנט האחד (הפשטונוואלי) ששמר אותם יחד (הם, עם כה הטרוגני, כפי שראינו לעיל) לאורך ההיסטוריה. זה יהיה כאילו היהודים נטשו את הדת שירשו מאבותיהם. אם כן, הם היו מאבדים גם את זהותם וגם את הנשק ההרתעה היחיד שיש להם לא רק כלפי אויבים חיצוניים אלא גם בינם לבין עצמם. התוצאה תהיה כאוס ואנרכיה. זו הסיבה שבשנת 2001 מולה עומר לא מסר לנו את בן לאדן; לא כדי לפגוע בנו או מתוך חסד עם אורחו המסורבל, אלא בטווח הארוך לשמור על 60 מיליון פשטונים חיים מאוחדים ושלטו בין אפגניסטן לפקיסטן.

אנו מסיימים כאן את הבדיקה המהירה הזו של הפשטונים והתרבות המיוחדת שלהם כדי לאפשר לקוראים להבין טוב יותר את ההקשר החברתי של הקבוצה האתנית השלטת של אפגניסטן וזו שתמיד החליטה על גורלם. בפרק הבא נתייחס במקום זאת לסוגיית הדמוגרפיה של המדינה כולה ולהשפעה שתהיה לתהליכי המודרניזציה והטרנספורמציה על החברה הארכאית עדיין ברובה ומה יכולות להיות התוצאות בטווח הקצר, הבינוני והארוך. טווח.

_{צילום: ארה"ב DoD}