באוקראינה, במקביל ללחימה העזה בשטח, גם קרב המידע הולך ומתלהט. לתמונות של בתי חולים שהופצצו על ידי הרוסים, הם עונים שהקורבנות הם רק שחקנים, רק כדי לציין אז שאותם שחקנים מתים מהשפעות ההפצצה. כפי שכבר הייתה לי ההזדמנות לכתוב (קרא "פוזור רוסיי (בושה רוסית)"), ההרפתקה הפזיזה של פוטין באוקראינה מתגלה יותר ויותר כא חֲרָקִירִי מדיני וצבאי. ולחשוב שלפני 24 בפברואר, פוטין ניהל את המשבר עם אומנות נדירה, כשחקן שחמט מוכשר. הוא בעצם השיג כל מה שרצה. כיום, לעומת זאת, מצביעים על כך לציבור לעג ואיתו, ראוי או לא, רוסיה כישות גיאופוליטית והרוסים כאוכלוסייה.
הוא לא נתמך בגלוי אפילו על ידי המדינה המרכזית שעד אתמול הראתה בגאווה את סין כשותפה כלכלית וגיאופוליטית. ואכן, אין ספק שהחוויה ההרפתקנית של המלחמה הזו הטרידה מאוד את הענק האסייתי החזק גם אם, כפוליטיקאי ותיק ורחוק ראות, במשבר הנוכחי שי ג'ינפינג הבחין בציניות בכמה אפשרויות לניצול להרחבה נוספת של ההשפעה הכלכלית והגיאופוליטית הסינית.
האם זו "אשמתו" של נאט"ו?
כל זאת בזמן שכמה משקיפים אירופאים מתאמצים "להצדיק" את התנהלותו של המנהיג הרוסי בדרך כלשהי, מנסים לצמצם את אחריותו, מייחסים חלק לנאט"ו ובמיוחד להתרחבותו מזרחה. הצדקות שנראות בלתי סבירות וניתנות להפרכה בקלות בהתחשב בכך ההצטרפות לנאט"ו של חלק ממדינות ברית ורשה לשעבר לא התרחשה באופן מאולץ אלא מתוך רצון מפורש ורצון ברור של הגיבורים.
הנוסחה לפיה מועמדים מוזמנים להצטרף לברית היא רק דרך לציין שלא מדובר במלון הפתוח לכל מי שמבקש זאת, אלא שיש צורך בדרישות ספציפיות כדי לגשת. רק מי שבשנות התשעים של המאה הקודמת היו להם מספיק קפיצים על הכתפיים יכול היה להבחין כיצד, לאחר שחומה ברלין קרסה, כמה מדינות ביקש מיד חברות בברית, במטרה למנוע "התקפה לאחור" מסוכנת של אסרטיביות רוסית בשטחה. בזמנו זה נראה לרבים כמירוץ מוקדם מדי, עד כדי כך שרק לאחר מספר שנים נרשמו ההידבקויות הראשונות הזהירות, ואחריהן בשנות ה-XNUMX.
מדינות אלה, שהכירו היטב את המערכת הסובייטית, העדיפו לחיות תחת מטריית נאט"ו ולא תחת הדיקטטורה של מוסקבה. בחירה שלאור הגישה הרוסית של היום, לא יכולה שלא להיות שותפה במלואה.
האופורטוניזם של סין
נחזור ליחסים המוזרים בין רוסיה לסין, אם מצד אחד אין ספק שמוסקבה דוהרת לכיוון דרמטי. ברירת מחדל כלכלית (היא לא הצליחה לשלם את התלושים על איגרות החוב שהיו לפירעון ב-16 במרץ למשקיעים זרים), אין ספק באותה מידה שההשלכות הכלכליות הכבדות של המלחמה והסנקציות יאלצו את פוטין למסור ידיים ורגליים למדינה היחידה. שיכול בדרך כלשהי לאפשר לו לשמור על כלכלה לאומית כלשהי: סין.
במקרה של מתן סיוע, ההנחה היא שההנהגה הסינית היא תיזהר לא להיות נדיבה מדי, כדי לשמור על ידה מונחת על ראשה של רוסיה עם מים בגרונה, מוכן להפעיל לחץ אם הוא ינסה לצאת ממסלולה של בייג'ינג.
ובהתחשב בכך ששום דבר לא נעשה בעולם הזה לחינם, בייג'ין על תמיכתה הכלכלית בסופו של דבר בזמן הנכון יעבור לאוסף. הסינים אז לא יהיו מרוצים ממה שרוסיה מציעה להם כצפוי, בין אם הם סובסידיות ברכישת נפט, גז, וודקה או קוויאר, שכן סין יכולה בקלות לקנות אותם במקום אחר, אבל היא יכולה לתבוע את תכשיטי המשפחה, כלים המסוגלים לתמוך בשאיפותיה של בייג'ינג על הים (קרא "האסטרטגיה הימית הסינית"). אחד נוף דרמטי באמת מכיוון שזו תהיה קפיצה איכותית יעילה, המסוגלת לשנות את שיווי המשקל האסטרטגי בהודו-פסיפיק (קרא "האתגר הסיני לכוח הימי של ארה"ב").
עם זאת, עדיין לא בטוח שבייג'ין רוצה לספק את הסיוע הכלכלי לו מקווה מוסקבה, תוך התנגדות לאירופה. גם אם לא הגיעה למסקנות הרצויות, הפגישה ברומא בין ארה"ב לסין אפשרה לפחות להבין שלבייג'ינג לא נראה שיש כל כוונה לנקוט עמדה שעלולה למנוע שווקים מערביים. לפי Eurostat 2020, למעשה, השוק הרוסי שווה 25% מהשוק האירופי (מסחר של 145 מיליארד דולר מול 580 מיליארד דולר). כמה זה יהיה שווה אחרי הסוף בְּרִירַת מֶחדָל? מעט מאוד. שלא לדבר על היחסים הכלכליים ההדוקים (במקרה זה שונים מיחסים גיאופוליטיים) המחייבים את וושינגטון ובייג'ין (בורסה בשווי 655 מיליארד דולר), כאשר זו מעוניינת גם לשמור על אספקת רבים ממוצריה מהאחרת. סיוע משמעותי לרוסיה עלול להרוס את היחסים הללו לתמיד.
שברים במעגל הקסמים?
רוסיה, אם כן, המתמודדת עם הצלחה צבאית יחסית (ובמחיר עצום מבחינת תדמית בינלאומית ואובדנים אנושיים), מסתכנת ברירת מחדל כפיפות כלכלית וגיאופוליטית.
נראה שהתרחיש הזה מתחיל להיות מובן גם ברוסיה. אני לא מתכוון לגילויים של התנגדות אמיצה כמו זה שנראה לאחרונה במהלך שידור של תחנת הטלוויזיה המרכזית. אמיץ אבל עם אפקטים מוגבלים למדי. אני מתכוון להפגנות העצבים שהדגישו גם פוטין וגם כמה דמויות מהפמליה שלו, היחידות שבאמת יכולות לשנות את המשחק שמשחקים באופן דרמטי באוקראינה. אלו ביטויים שגורמים לנו לחשוב שאנחנו כאלה הזזת משהו הן בתוך הקרמלין והן בסביבות החשובות.
החל ממנהל השירותים והאבטחה, אותו אחד שהושפל באופן בוטה על ידי פוטין במהלך פגישת פסגה מפורסמת כי תמך בהזדמנות להראות עמדת דיאלוג יותר. היום נראה שהוא דוחף לסיום הלחימה, מביא הביתה את התוצאות שהושגו ונמנע מסבך נוסף של מצבה הכלכלי והבינלאומי של רוסיה. המנצח הוא בעל נאמנות מוכחת של פוטין ו, בדיוק מסיבה זו, לדעתו צריך (צריך, נדד) להיות משקל מסוים.
בין העמדות הפייסניות ביותר, יש להוסיף את שר החוץ הרוסי לשעבר (1998-2004), שחתם לאחרונה על ערעור בו הוא מקווה לחזרה לדיפלומטיה ולדיאלוג כדי שהמחלוקות ידונו על שולחן המשא ומתן ולא. נלחם בשטח. אמנם אין לו תפקיד חשוב במיוחד, אבל מאיר עיניים שהוא דיבר ברור וברגע כזה. האם זה יכול להיות סימן שכפוליטיקאי ותיק הוא "הריח" את רוח השינוי?
עמדות כמו יונה יותר מאשר נץ שנראות עולות בקנה אחד עם מה שהפגין בשלב שלפני המשבר דיפלומט ותיק אחר כמו שר החוץ לברוב, שעשה את הרושם שהוא בעד דיאלקטיקה. עם זאת, בהתחשב בנטייתו של פוטין לחסל (תרתי משמע) את ההתנגדות, לברוב בחר אז "ללכת כמו מקל ברוח" ולאמץ התנהגויות קשוחות יותר, אף אחד לא יודע כמה מוכתב על ידי הרשעה וכמה על ידי הכרח.
איתות נוסף מגיע מדיפלומטיה שאין לזלזל בו. ב-16 במרץ, במהלך ההמונים שניהל האפיפיור נגד כל המלחמות, לפי מה שדווח על ידי TG1, ישב השגריר הרוסי באיטליה ליד השגריר האוקראיני.
עמדות סמכותיות אלו עומדות בניגוד לשר ההגנה הנוכחי, שנראה שביקש מפוטין להחמיר את המבצעים (ומכאן בקשת התמיכה, כולל תמיכה צבאית בבייג'ינג) כדי להגיע לתוצאה שעלולה להשכיח מאיתנו את האדם הרב והבלתי פרופורציונלי. הפסדים ואולי, לאפשר לו לשמור על הכיסא. הוא תמך בפוטין ברצונו להגמיש את שריריו ולהראות שלמוסקווה יש את היכולות להתעמת עם נאט"ו, אבל ההשפעה היחידה שהושגה הייתה להדגיש את החולשות (יותר מדי) של המנגנון הצבאי הרוסי בפני העולם: לוגיסטיקה פגומה מאוד (מכה את המחסור בדלק לטנקים ומזון לחיל הרגלים), חוסר תיאום בין המחלקות (שם חלקם אפילו לא ידעו מה / היכן היו המטרות), הכנה לקויה של חיל הרגלים המועסק (חוץ ממגזרי העילית), תעופה לא חד משמעית (שלמרות עליונות האמצעים לא הצליח להשיג שליטה מלאה בשמיים).
כמה משקיפים מתנגדים שזה עלול להיגרם בגלל זהירות של מתכננים, שאינם רוצים הרבה נפגעים אזרחיים. אבל זה עדיין גרם לאבדות רבות בקרב התושבים והביא לאובדות משמעותיות בצד הרוסי, לא רק של חומר אלא גם של כוח אדם. לא רק חדשים לשימוש בנשק, אלא גם בקרב הנופלים והאסירים נראה שהוא כולל מחלקות רבות עם ערך מוסף גבוה כמו צנחנים וכוחות מיוחדים. לוחמים מומחים שלא ניתן להחליף ביעילות באימונים של מספר שבועות. וזאת רק בהתחשב בהיבטים הטכניים-צבאיים העיקריים.
מנקודת מבט פוליטית התוצאות, אם אפשר, גרועות עוד יותר, בהתחשב בכך שהמלחמה באוקראינה עשתה זאת החייאה את נאט"ו במשבר, איחוד מחדש של בעלות הברית ומקרב את בעל הברית הטורקי המתלהם, וה החזיר אור לדמותו הדהויה של ביידן, שחזר להסכמה פנימית. באירופה, גם אם היא קורבן בטחוני של הסנקציות שלה, המלחמה אפשרה לשבור את ההתנגדות (האידיאולוגית) ארוכת הטווח ולהפעיל מחויבות להגדיל את משאבי הנשק ל-2% לפחות מהתמ"ג (גרמניה אפילו מעבר).
בפועל, מלך מידאס להיפך, שללא שינוי מכריע במצב בשטח, יכול היה לראות את עמדתו נפגעת ולהפוך לשעיר לעזאזל של מלחמה שעלויותיה בכל מקרה יהיו מוגזמות לעומת היעדים שהושגו, ומסתכן נאלץ להתפטר מרצונו ולבלות זקנה בודדה בדאצ'ה נידח בערבות.
פוטין ב-a הדרך ללא מוצא
כי הקשיים מתחילים לייצר השפעות בדינמיקה הפנימית, הוכיח גם פוטין עצמו, שעצר שני מנהיגי מודיעין ושירותי ביטחון בכירים, שהואשמו בכך שלא "שימן" כראוי מרכיבים פוליטיים מרכזיים במבנה הפוליטי האוקראיני כדי לתמוך בפלישה (ו שלשל לכיס את הכסף שהועמד לרשותם כדי לשחד אותם). המעצר עורר מן הסתם את זעמו של חלק גדול ממנגנון הביטחון. אירוע שמותיר מקום לספקולציות על כך שלפוטין אולי אין עוד כוח של העבר ושהישרדותו הפוליטית עשויה כעת להיות קשורה בחוט. כשאתה ממש חזק, בעצם, אין צורך לפרסם מעצר של קציני ביטחון בכירים. אתה מחליף אותם בשתיקה וממשיך הלאה. כנראה שפוטין הרגיש צורך לשלוח הודעה אורבי et Orbi שהוא הבוס. אבל זה, בזמן מלחמה, הוא סימן לחולשה, לא לכוח.
כיום הוא ממוקם בא הדרך ללא מוצא שמהם לא נראה שהוא מצליח למצוא מוצא מכובד. הוא לא רוצה להפוך לשרת של שי ג'ינפינג אבל הגיע לנקודה שבה הוא לא יכול להיכנע אלא אם כן יש לו משהו להראות כגביע. אבל את היקף מה שניתן "למכור" כניצחון ניתן להקטין עם חלוף הזמן והמחיר שיש לשלם כדי להשיגו גדל. והמחיר הנוכחי כבר נראה גבוה (מדי).
מעצרם של שני המנהלים של "השירות החמישי" של ה-FSB יכול, אם כן, להיות התחלה של עימות ו/או ניסיון להכין את הנרטיב שבאמצעותו, במקרה, להציג את עצמו בפני דעת הקהל הפנימית כקורבן של דמויות או מכשירים לא מוכשרים. אם זה המקרה, ייתכן שיהיו "תחליפים" אחרים בעתיד.
בואו uscirne?
בתוך כל זה אי אפשר לזלזל באפשרות של פיטורי הנשיא פוטין וכל ההנהגה שרצתה מלחמה באוקראינה, באמצעות פעולה כוחנית שבוצעה על ידי מתנגדים. תרחיש שאחרי הכישלונות הראשוניים הבלתי נמנעים עלול להביא להפסקה מיידית של פעולות האיבה, גם אם משני הצדדים ההרוגים בשטח עלולים להוות נטל כבד ומכשול ניכר להגדרה מהירה של כל הסכמי שלום הבאים.
לא רק זה, שינוי בצמרת רוסיה, גם אם הוא צריך להיות נושא להערכה בינלאומית מדוקדקת, יכול בחלקו להפחית את הטינה כלפי מוסקבה, המאפשר לך לשמור חלק מהתמונה שלך ומאפשר לך לא להיכנס למסלול של כפיפות גיאופוליטית סינית, דוחקים תרחישים אפלים אפילו יותר.
יתרה מזאת, אם תרחיש כזה יתממש, הוא גם יפתח את האפשרות (בטוחה בקשיים) להחזיר את רוסיה למערב, להסיר אותה מהחיבוק הסיני, לערב את מוסקבה (למרות מעשיה המצערים) במעין " תוכנית מרשל "לשיקום אוקראינה שלא נפרסה אבל עם הבטחות מסוימות של עצמאות וביטחון. אפשרות שעם המגבלות המתאימות, ניתן להעריך גם עם פוטין בשלטון, אם כי מצומצם מאוד.
אולם כרגע נראה כי פוטין החליט להסלים את הלחימה, לבצע הפצצות ימיות נגד מריופול ולהפגיש תגבורת מאוסטיה, ארמניה ומחוזות נוספים המרוחקים מהים השחור, לתמיכה במתקפה שתוצאתה אינה נראית. ברור, בזמן שהמשאבים שלו אוזלים וה ברירת מחדל כלכלית מתקרבת (לתשלום הקופונים על האג"ח, רוסיה השיגה חודש של "חסד", בעונש של בידוד כלכלי ופיננסי מוחלט).
התקווה היא שהשכל הישר ינצח אצל כל השחקנים לפני הבלתי ניתן לתיקון ושהכדור יחזור בקרוב לדיפלומטיה. כל השערה לגבי עתיד הסכסוך כרגע יכולה להיות מקוטלגת רק כספקולציה.
צילום: קרמלין
