מאז פרוץ האביב הערבי, תוניסיה נטלה על עצמה תפקיד משמעותי בחיפוש אחר קונצנזוס בין כוחות אסלאמיסטים ומרכיבים חילוניים, אשר בתחילה מורכב מדיאלוג המסוגל להימנע מהספירלות שבמדינות אחרות הובילו לסכסוכים אזרחיים או לדיקטטורות צבאיות. . מכאן היווצרות ממשלות קואליציה אשר קיוו שיצליחו לאזן ולספק את דרישות השותפים החברתיים השונים; עם זאת, חוקה שאושרה כמעט פה אחד, והקואליציות הפוליטיות הנרחבות שניסו לשלוט במדינה עד 2019, העלו את הספק שקונצנזוס פוליטי גדול מדי הוא אנומליה.
כנראה שהחיפוש המתמשך אחר קונצנזוס הוא שהביא להזנחת הנושאים הקשורים לצדק, סקירת המגזר הביטחוני, רפורמות כלכליות מבניות ומוסדיות. למעשה, הנוכחות המתמדת של ממשלות של אחדות לאומית היא הובילה להיעדר אופוזיציה יעילה, שאותה שותפה הרוב, לפי פרדיגמה ששמרה על ההתפכחות החברתית בכל הנוגע לדמוקרטיזציה קשה.
העלייה באינפלציה, צמיחת הגירעון והחוב הציבורי, רמת האבטלה הגבוהה והירידה בתוצר תרמו לאובדן האמון בממשלה הדמוקרטית. המפלגות נותרו אפוא חלשות, ביטוי לפעילות פוליטית שאינה מסוגלת לבסס את היחסים עם ציבור הבוחרים. אפילו Ennahda, מבנה שולט בתקופה שלאחר המהפכה, לא הצליח להתבסס עם ממשלות מוצקות המסוגלות ליישם את הרפורמות הנדרשות.
לדברי יוסף שריף, אנליסט תוניסאי, דמוקרטיה הפכה ל שם נרדף להתמוטטות המדינה. למעשה, ממשלות של ההסכמה הם דחו ללא הגבלת זמן את פתרון המתיחות החילונית-אסלאמית, שהובילה לעליית מבנים חדשים. באופן פרדוקסלי, הקונצנזוס הקשה על הקמת מנהלים תקפים, שחסרונם הפך לביטוי לחולשה מוסדית עמוקה, הקשורה לקשיים של ביטוי דיאלקטי והנחיית אופוזיציה אמיתית. החזרה לסמכותיות היא אפוא תוצאה של תהליך שנמשך שנים, שהגיע לשיאו בבחירות, ב-2019, של הפופוליסט קאיס סעיד, שיישם חיסול הדרגתי ומתמיד של החירויות שהושגו לאחר האביב הערבי.
באותה תקופה אפילו מפלגת דסטוריאנו החופשית, החילונית ובהשראת בורגיבה, דרשה לכלול את Ennahda, עם הנהגתה, ברשימת ארגוני הטרור. אין זה מקרי שהתייעצויות הבחירות בתוניסיה התאפיינו לאחרונה בהימנעות ניכרת, מה שמעיד על כך שקואליציית האופוזיציה לנשיא סעיד, מה שנקרא חזית הישועה הכוללת את התנועה האיסלאמיסטית Ennahda, לא הצליחה לפתוח מחדש את המשחק למרות שבדצמבר האחרון היו הבחירות המחוקקות הראשונות מאז הושעה הפרלמנט.
בהתחשב בעובדה שהתקנות החדשות ביטלו בצד את המפלגות, רוב ההרכבים הפוליטיים, לאחר שנסוגו למעין אוונטין, החרימו את הבחירות שקבעו את עבודתו של סעיד כ הפיכה. ובהקשר זה מתרחש היום מעצרו של ראצ'ד ג'אנוצ'י, עליו תצטרך מערכת המשפט, מנהיגה של Ennahda, המפלגה האסלאמית, להביע את דעתה, הוראה המגדירה בצורה ברורה עוד יותר את פניית הנשיאות של סעיד, שקיבלה לגיטימציה על ידי החדשות. החוקה, המבטלת סופית כל צורה של התנגדות, מה שהופך את המדינה לבלתי יציבה עוד יותר.
ברקע, המשא ומתן הדרמטי שמתנהל עם קרן המטבע הבינלאומית להשגת סיוע של כמעט 2 מיליארד דולר, משא ומתן ממילא המריר יותר בעקבות הצהרותיו של סעיד עצמו, שדיבר בגלוי על תכתיבים זרים, ולמעשה שלל את הרפורמות המבוקשות, כלומר הפחתת סובסידיות אנרגיה ומזון, ארגון מחדש של חברות ציבוריות והפחתת השכר הציבורי, כערבות ותנאים לקבלת ההלוואה.
על פי רדיו Mosaique FM, ג'נוצ'י ייחקר על סרטון שבו, יחד עם כמה מחברי חזית ההצלה, הוא חשש מעימות פנימי שנגרם מהיעדר עננהדה והאסלאם הפוליטי, מכיוון "כל ניסיון לחסל את אחד המרכיבים הפוליטיים יכול להוביל רק למלחמת אזרחים", התבטאויות שגררו תגובות כגון לשכנע את מערכת המשפט לפעול, על בסיס חוק אנטי פייק חדשות, הקובע מאסר של עד 5 שנים למי שמפיץ ידיעות כוזבות לצורך "לערער את... הסדר הציבורי, ההגנה הלאומית או לזרוע בהלה בקרב האוכלוסייה". ג'אנוצ'י, היה זה זמן רב נושא לחקירות שהחלו לאחר השתלטותו של סעיד; נחקר שוב ושוב בגין חשד למימון בלתי חוקי לטובת עננהדה, ובשל כך שהקל על שליחת הג'יהאדיסטים התוניסאיים לסוריה, לוב ועיראק, המנהיג בן ה-82 תמיד יצא עד כה ללא פגע מהסערות השיפוטיות, הישג שנכשל על ידי עלי לראייד , מספר שתיים מהמפלגה האסלאמית, ועוד מספר רב של מנהיגים.
למעשה, אחרי האביב אפשר לומר שהחורף הערבי הגיע, בהתחשב בעובדה שתוניסיה הייתה המדינה שנראה שהציעה את הסיכויים הטובים ביותר לדמוקרטיזציה. אבל אמרנו את זה: לא הכל הסתדר כמתוכנן, במיוחד עכשיו כשהסכסוך האוקראיני הדהד עד לחופי צפון אפריקה, ובעוד סודן, לאחר ששכחה את אברהם ואת הסכמיו, חידשה לאחרונה את דרכה של מלחמת אזרחים, לאחר ברקע ההתקרבות הדיפלומטית בין איראן לסעודיה.
ארה"ב, שנרתעה זמן רב מלהפעיל לחץ ישיר על סעיד, תפסה כנראה את העייפות של חברה בסלידה מלאה בגלל מאבקי כוח פנימיים וחוסר העקביות של פרלמנט שאינו מסוגל לפתור בעיות כלכליות, למרות שהיא מתחילה להפעיל לחץ מדוע סיוע פיננסי אינו מקל על משטר סגור ונוקשה יותר ויותר. לכן ראוי יהיה לקטוע את תהליך גיבוש הכוח, אך נראה כי החלופות החלופיות אינן רבות או יעילות מיד. בכל מקרה, שר החוץ האמריקני בלינקן הבהיר כי שום סיוע אמריקאי לא יוחזר אלא אם כן סעיד יחזור על עקבותיו, תוך שהוא מסתמך גם על תמיכה פוליטית אירופית לכך.
תוכנית ההוצאות של ארה"ב עבור תוניסיה לשנת 2024 דורשת 68,3 מיליון דולר לעומת 106 מיליון דולר שנתבקשו עבור 2023. אולם, אם מצד אחד אי אפשר שלא להצביע על הגינוי שהובע בעקבות ההצהרות קסנופובי ששוחרר על ידי הנשיא ביחס לקנוניה לכאורה של מהגרים מדרום לסהרה בכוונה, לטענתו, לשנות את הדמוגרפיה התוניסאית, מצד שני לא ניתן אפילו לשכוח את החשיבות שמייחסת ארה"ב לצבא תוניסיה הן בניגוד לה לצבא התוניסאי. פונדמנטליזם אסלאמי, בתקופה שבה המודיעין והפנטגון מנסים להכיל את התרחבותו של ואגנר באפריקה, הן בייחוס לו א-פוליטיות יקרה וחסרת פניות.
באופן כללי, רצוי שארה"ב תצליח לאמץ מדיניות שקולה המסוגלת להקשר, כלומר מבלי לקבל החלטות נמהרות המסוגלות לפתוח חזיתות נוספות בתחום שאינו יציב בפני עצמו. בנוסף למשא ומתן עם קרן המטבע, רצוי לשלב פעולה פיננסית עם יוזמות פוליטיות נחרצות המובילות לפחות למראית עין דמוקרטית; מדינות ארה"ב ואירופה, כבעלי מניות של קרן המטבע הבינלאומית, יכולות לאלץ את פקידי הקרן להשהות את השיחות בהתחשב בעובדה שעם הכלכלה בצניחה חופשית, תוניסיה זקוקה נואשות לשותפיה המערביים, למרות הנהונים ל-BRICS, שמעבר לביטויי החזית המיטיבים, בקושי מושיב ליד שולחנו שחקן כל כך חדל פירעון וכל כך זקוק לו מַעֲרָב; אלג'יריה ומצרים, שהיו להוטות זמן רב לגשת לאפשרויות פיננסיות לא מערביות, עדיין ממתינות למשוך את הצ'יפים שלהן.
נראה אם כן, הצעה למשחק מנוסח ומורכב נוסף כל כך מול ה-BRICS היא רק ניסיון ללחוץ על השולטים בארנק, במיוחד מאחר שהאופי הרשמי של הבקשה אפילו לא נראה כל כך ברור ובר אישור; העובדה שהשגריר הסיני הודיע שבייג'ין תומכת במשא ומתן של קרן המטבע של תוניסיה, כמו סעודיה ואיחוד האמירויות, צריכה לגרום לנו לחשוב.
אבל האם במשחק פוליטי נרחב ומורכב כל כך, האם ג'אנוצ'י, שתמיד הכריז על עצמו חף מפשע, חף מכל אחריות מבחינה פוליטית לפני עלייתו של סעיד לשלטון, הוא בוודאי אחראי לפעולת ריכוז חסרת תקדים? בהקשר זה כדאי לחזור ל-2013, לרצח צ'וקרי בלייד, מנהיג שמאלני, עוין לאחים המוסלמים, ולהשלכות הנובעות מכך של עננהדה.
החשש מקריסה כלכלית בלתי הפיכה זעזע גם כמה מנהיגי האיחוד האירופי, מחשש שייווצר זרם בלתי מבוקר נוסף של מהגרים; זה לא מקרי ששר החוץ טאג'אני הבטיח שאיטליה תשתף פעולה עם קרן המטבע הבינלאומית בציפייה להשקעות משמעותיות ורצויות יותר.
לסיכום, לא ניתן להצדיק שום התפתחות פוליטית בעלת אופי אוטוריטרי, גם לאור ההשלכות שהיא כבר מבשרת, הן בתוך המדינה והן כלפי ההקשר הבינלאומי; עם זאת, אין ספק ששורשי הקריסה המוסדיים נעוצים בזמן ובחוסר היכולת להציע פתרונות והצעות על ידי הביטויים הפוליטיים מדי פעם על הבמה.
אם האוטוקרטיה של פרופסור למשפטים, המבוססת על רטוריקה אנטי-קולוניאליסטית, לא יכולה להיות התשובה, לאורך זמן גם המדיניות שלאחר האביב לא אימצה המפלגות באופנה.
מצב של צורך חברתי קיצוני, מצב של ברירת מחדל כלכלית קרובה, מצב של צורך מוסדי הנטען, המלווה באכזבה עממית מהפוליטיקה, יכולים להביא לאיזון אופייני לתקופה המאופיינת בנשיאות בן עלי.
מעצרו של גנוצ'י יכול להיות רק אחד השלבים האחרונים בתהליך מדיני דרמטי, שוב קרוב מדי, אחרי זה הלובי, לחופינו.
