בכל מקום שבו מתקיימות בחירות, הן משאירות חותם; החל מההתייעצויות שנערכו בצפון אפריקה, שם בולט המצב הפוליטי בתוניסיה, ועד לחוף הישראלי, שם הסקרים קבעו את הצלחתו של צוות שעדיין נתון למחלוקות פנימיות קשות, מזרח הים התיכון עלה לאזור של עניין קיצוני עבור איזונים פוליטיים מקומיים וזרים.
אין להכחיש שהמועדים הקרובים של קפריסין, יוון וטורקיה מובילים ליחסים סותרים בעלי עוצמה מסוימת, עד כדי כך שהם מסוגלים לערב את לוב, מצרים, ישראל, כמו גם את האינטרסים הקשורים לחקר דלקים מאובנים. הבחירות של הארכיבישוף החדש של קפריסין, המטרופוליט גאורגיוס השלישי מפאפוס ושל הנשיא כריסטודוולידס, עמדו בניגוד לאישור, בחלק הצפוני של האי, של נציגים המקורבים לארדואן, שלא לדבר על התפקיד שהכנסייה האורתודוקסית ממשיכה למלא. לשחק הן בהתנגדות לחלוקת האי והן בשמירה על עמדה פרו-אוקראינית משמעותית. הנשיא החדש עצמו, בסטיגמטיזציה של הפלישה הרוסית, השווה אותה לחוויה של האי ב-1974.
אפילו יוון, שמתאוששת מטרגדיית הרכבת שהתרחשה במרץ ליד לריסה, תיאלץ להתמודד עם סבב בחירות צפוי (וצפוי) עם תוצאות מאוד לא ברורות. אם קואליציית המרכז-ימין נפגעה מקשיים כלכליים ומגרסה אתונאית לשערוריית ווטרגייט, פרשיות השחיתות בבריסל, שראתה בסגנית הסוציאליסטית אווה קאילי בין היתר כגיבורה, איזנו את המצב הפוליטי לרעה. בהקשר זה, ראש הממשלה מיצוטקיס בחר להתמקד ברגשות לאומניים ובירוק-עד: העימות עם אנקרה, מבצע שהקלה על המדיניות המופלאה של ארדואן, בתורו שגרמה לסיוט האלקטורלי האישי והמתמשך שלו.
אין ספק שהתעמולה, כפי שהיתה תמיד, משמשת נשק להסחת דעת המונית, שימושית להסיט את הדאגות שנגרמו עקב משבר כלכלי ומיתון סמוי שההצהרות השריריות של אנקרה יכולות רק להאפיל עליהן, אך כמובן אינן מתיישבות.
אם יש להתייחס לסכסוך טורקי-הלני כבלתי סביר, במיוחד בתוך נאט"ו, פלישת המרחבים האוויריים והחיכוכים, עקב הרחבת הריבונות השונות של המרחבים הימיים, בין יחידות ימיות בים האגאי, בים הלובי. ובלבנט, במעורבות של קפריסין וחברות אנרגיה בינלאומיות שונות כמו ENI. לכן איננו רחוקים כל כך מהשערות קונקרטיות, שבקיץ הקרוב יציג מזרח הים התיכון וריאציה של המאזן הנוכחי. עם זאת, מנקודת מבט ריאלית ומבני-על אידיאולוגיים זרים כמו הגחליליות לעששיות בערבי הקיץ, עדיין יש לציין שיוון וטורקיה הבטיחו תמיכה הדדית שימושית להשגת עמדות בינלאומיות חשובות: אנקרה תצביע בעד יוון על מושב לא קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, בעוד שאתונה תתמוך במועמדותה של טורקיה למזכירות הכללית של הארגון הימי הבינלאומי.
לאור הנפיחות הפוליטית הגוברת בים האגאי, לגיטימי לחשוב שניתן לראות בבחירות הטורקיות הקרובות, שנקראו ב-14 במאי, יום השנה לתבוסה הראשונה, ב-1950, של המפלגה הכמאליסטית על ידי המפלגה הדמוקרטית. נקודת שגיאה בהתחשב בעובדה שכמו מעולם לא השנה, התגובה מהסקרים מאופיינת באי ודאות חזקה, הניזונה הן מהמשבר הכלכלי והן ברעידת האדמה שהחריבה את אנטוליה. תוצאה יוצאת דופן, האופוזיציה הצליחה להביע את שמו של מועמד מאוחד לנשיאות, כמאל קיליצ'דרוגלו, גנדי טורקי על הדמיון המעורפל שלו למהטמה, שיזדקק לעקשנות ולקרבנות בלתי רגילה כדי להתמודד עם ארדואן, בשלטון מאז 2003.
הבחירות יכריעו לא רק את קביעות ה-AKP בשלטון, אלא גם את התפקיד שאנקרה תמלא בזירה הבינלאומית. אם נכון שלאחרונה הנשיא נענש בסקרים, באותה מידה אין להכחיש שחלק מציבור הבוחרים אינו משוכנע באופוזיציה שהציגה עצמה מפולגת ומאוחדת רק בגלל הרצון להביס את ה-AKP; קו ברור לא משכנע לשכנע ציבור בוחרים מתקשה.
העלואי1 Kılıçdaroğlu, בראש האגודה שהפכה את המורשת הפוליטית של אתאטורק לשלה, לאחר שהצליחה להעביר את העמדה הכמאליסטית החילונית והלאומנית המסורתית לעבר צורה חסרת תקדים של סוציאל-דמוקרטיה פלורליסטית המכוונת למערב, מייצגת קואליציה של שש מפלגות. מהבחינה הזו, הכשרון הפוליטי הגדול ביותר של קיליצ'דרוגלו היה משיכת ציבור הבוחרים הבורגני ואלה של המרכזים העירוניים הגדולים, אשר נהנו לאחרונה מהעלאות שכר. אלקטורלי והוזנח זמן רב לטובת השיעורים פרולטרים, שנותרו המאגר האלקטורלי היחיד והאמיתי של ארדואן, מאגר עם זאת פחות ופחות נוכח במונחים של שכר בהקשר הכלכלי.
לאחר התמיכה המוסדית האדוקה שהוצעה לניסיון ההפיכה (והנדונה) של 2016, בשנת 2019 CHP2 עשה הסכם חסר תקדים עם הכורדים, שהבטיח לו ניצחון בבחירות האדמיניסטרטיביות של איסטנבול ואנקרה: כפי שדווח ב"ניו יורק טיימס", קיליצ'דרוגלו הופך האנטיתזה של ארדואן: הנשיא תוקפני ותוקפני כמו המתמודד הוא רגוע ולא מאוד רטורי.
לפני רעידת האדמה, שבה מכונת הסיוע הממשלתית נתנה את הגרוע שלה אפילו במניעה, שלא לקחה בחשבון את הקריטריונים האנטי-סיסמיים3 ואשר ניסתה להרגיע את הרוחות עם גל מעצרים (מאוחר וגרוטסקי) של בונים, הכלכלה היא זו שמענישה את ארדואן, שאמונותיו הפיננסיות (השגויות) לגבי שיעורי הריבית גרמו לעליות תכופות באינפלציה ההקשרית. פיחות במטבע. אם הלירה הייתה ממש זולה, אפשר היה לצפות להתרחבות היצוא ולהתכווצות היבוא; ההפך התרחש בחודשיים הראשונים של 2023 עם עלייה של 600% ברכישות של מתכות יקרות על בסיס שנתי. מחזור העסקים הגיע לשיאו שבו אזרחים אוגרים מטבע קשה מתחת לאריח.
לכן נמשכת מדיניות כלכלית אֵרוֹטִיקָה מי היה רוצה להעדיף צמיחה על חשבון אהאינפלציה שגם אם יורדת ל-55,18% לעומת 85,5% באוקטובר, נותרה גבוהה מדי עד כדי כך, על פי הכלכלנים העצמאיים של ENAgrup4, באמת יסתכם ב 126,91%.
נותרו בעיות מבניות עמוקות, כלומר הגירעון בחשבון השוטף, שמשמעותו היא שהיבוא עולה על היצוא, ושנטל הריביות שהוזכרו כבר שוקל יותר ויותר: כשהצמיחה הכלכלית מהירה, השיעורים משמשים להסדרת המערכת עם העלייה בעלות ההלוואה. בטורקיה קרה ההפך והבנק המרכזי, תלוי למעשה בממשלה, איבד שליטה.
אבל מה האופוזיציה רוצה? מתורגמן של תוכנית עצומה עד כמה שהיא לא בטוחה, הוא מתכוון להמשיך ברפורמות חוקתיות, לחזור לפרלמנטריות, להרחיב את הייצוג הפוליטי, לחזור לתמוך בסטנדרטים דמוקרטיים גבוהים יותר, לשאוף לכניסה לאיחוד האירופי, להחזיר את האמון עם ארה"ב, להכיל אינפלציה לאחר שליווה המוני המהגרים הסורים לגבולות. נכון, זה חסר שלום בעולם, אבל מה שחשוב יותר הוא שצריך לבחון היטב למה מנהל חדש יכול לשאוף בעצם, יורש לעשרים שנה סוערות.
החשש המערבי הוא שאם ארדואן ייבחר מחדש, טורקיה תמצא את עצמה מוקרן לקראת מודל שמרני, בלתי אמין מבחינה בינלאומית.
מכיוון שהבחירות דומות יותר ויותר למשאל עם על ארדואן, על קיליצ'דרוגלו להרגיע את הטורקים ואת ציבור הבוחרים הכורדי, את האיזון האמיתי, לגבי טובת ההטרוגניות של הקואליציה שלו.
כַּנִראֶה לממשלה הנוכחית אין אינטרס להרגיז את הבחירות, בהתחשב בכך שהיא זקוקה להשקעות בינלאומיות וכל מחלוקת תרחיק את טורקיה מהשווקים המערביים ומחוצה לה.5. אם הנשיא יאשר את עצמו, אנקרה תמשיך לפנות לשחקנים באזור, כולל קהיר, ירוואן6, ירושלים, דמשק7התקבל מחדש מבחינה סנסציונית בליגה הערבית, האיחוד האירופי; אם במקום זאת Kiliçdaroğlu ינצח, ייתכן שהיציבות הפנימית לא תתאים ליחסים בינלאומיים מיידיים זורמים יותר ומעל לכל, כאמור ב-2022, עלולות לצוץ מכשולים למדיניות פיוס, במיוחד כלפי ישראל (בהתחשב בכך שמנקודת מבטו המחלוקת המרמרה לא הושלם), ערב, ערב הסעודית, יוון. תשומת לב גם למדיניות ההגנה שתאומץ כלפי פלסטין, ואשר תהפוך את היחסים עם מדינת היהודים לבעייתיים.
עם זאת, על ריאד, הנרטיב מניח גוון ירוק-דולר צפוי, בהתחשב בכך שהסעודים הצהירו כי הפקידו 5 מיליארד דולר בבנק המרכזי הטורקי, העברה שמעידה על השיפור ביחסים בין הממלכה לטורקיה, במיוחד לאחר הרצח ב-2018 של בעל הטור בוושינגטון פוסט, ג'מאל חשוגיוהתמיכה שניתנה לקטאר במהלך החרם הסעודי על ידי בחריין, מצרים ואיחוד האמירויות.
בקיצור, איך שתסתכלו על זה, מדיניות החוץ הטורקית נותרה, בחוסר המצפון התכוף שלה, חידה שלעתים קרובות הופכת את המדינה לבעלת ברית לא נוח, מעט ניתן לשילוב, כפי שלימד תחילה על ידי רכישת מערכת הטילים הרוסית S400, ולאחר מכן על ידי ההתנגדות לכניסתה של שבדיה לנאט"ו, שנאלצה לפרוש, חוסר רצון, לעסקאות לא נעימות מבחינה דיפלומטית.
לא כולל טיפשים כדור זכוכית, בואו ננסה להניח כמה הנחות. כמה ימים לפני הבחירות, הסקרים מראים באופן מהותי תוצאות סטטיסטיות, ומאשרים שוב שהבסיס החברתי חי בייסורים מוצדקים בשל המצב הכלכלי והתמדת השחיתות. לא לשכוח את 50.000 ההרוגים ברעידת האדמה, מלווים בנטל שאינו בר קיימא כעת המיוצג על ידי פליטים סורים. בינתיים, שני גורמים פוליטיים: הנזכר צורך ביציבות, הנחשבת על ידי חלק בסיכון אם מנוהלת על ידי קואליציה גדולה והטרוגנית מדי, וה קיטוב המושרה על ידי AKP. עם זאת, עבור המנהיג, החזרת המדיניות שלו הביאה למצב קשה ידית מטרייה: מערכת ארדואן היפר ריכוזית עזבה את מלך עירום וחשוף לפגיעות חסרת תקדים. בקצרה, זה טוב להיות מלך כל עוד מזג האוויר בהיר.
האם האופוזיציה הצליחה להפוך את ההיבט לטובתה? באיחור ורק לאחר שהראה את חולשתו בבחירת המועמד, מהותית במדינה שתמיד חיה עם מנהיגים אסרטיביים המוצבים בהקשר שביר; Kılıçdaroğlu ככל הנראה תצטרך להיזהר מהפופוליסט מוהארם אינצ'ה, המסוגל למשוך את קולותיהם של הלא מרוצים ושל הלאומנים, שמהווה בעיה במקרה של מחזור.
אם כבר מדברים על פתק ההצבעה, מה עם ארדואן? הוא בהחלט יפנה להחיות את הסיכון הכורדי, עם זאת בהתחשב בכך שלפי רויטרס, הסמכותיות של הרשות המבצעת הנוכחית דחפה את המדינה למקום ה-123 מתוך 167 ביחס לשלמות הבחירות.
בנייה מחדש של הדמוקרטיה באמצעות הסקרים הודות להצלחת האופוזיציה אינה בטוחה, והתוצאה הבחירות תהיה כרוכה בתוצאות גיאופוליטיות כבדות כלפי חוץ, שלא לדבר על ההשלכות של הקריסה הכלכלית, השיפוטית, המוסדית והחברתית, שתציב כל פוסט-מלחמה. מדיניות בסיכון. אלקטורלית. מכאן, ההשערה של הבחירות המוקדמות הקרובות שתוביל את המדינה לעקוב אחר נטיות תוניסאיות.
ההשקפה האנטולית על הריבונות מציעה שלא משנה מי יזכה בתפקיד האלקטורלי, טורקיה לא תמצב את עצמה דיפלומטית כרצונם של משקיפים בינלאומיים, עד כדי כך שניתן לחשוב על אנקרה כבירה של מדינה ניטרלית המכוונת לפיתוח ולא כחברה מן המניין בברית האטלנטית.
אין טעם להסתיר: מול יציבות אוטוקרטית יחסית, אם האופוזיציה תנצח בבחירות, כל שינוי יהיה טראומטי. אם המערב עדיין יוכל להבין פוליטיקה, אסור לו ולא יכול לצפות ליותר מדי מקיליצ'דרוגלו יותר מדי לחוץ, שיוכל להתקדם רק בצעדים קטנים, כפופה לאייגורים כלכליים-פיננסיים בלתי נמנעים, אך מבלי להיות מסוגל לנתק את קשרי הסחר. עם רוסיה: לכן אי אפשר לחזור למדיניות חוץ שלפני ארדואן.
אבל אלו, כאמור, השערות; התחרות עם אנטגוניסט שהיו לו 20 שנה לעצב מערכת ושאם הוא היה מפסיד, יאמץ אסטרטגיה נשארת קונקרטית עז ובלתי פוסק.
1 מיעוט מתרגל גרסה חילונית של האיסלאם שלא מוכרת על ידי המדינה הטורקית ונרדפת זמן רב על ידי מוסלמים סונים
2 מפלגת העם הרפובליקנית
3 בשנת 2018, שנת הבחירות לנשיאות ולמחוקקים, אישרה הממשלה חנינה לבנייה, גם תיקון מבנים שאינם עומדים בתקנים אנטי-סיסמיים
4 קבוצת מחקר אינפלציה
5 האסטרטגיה של תמיכה בכלכלה ובלירה הטורקית כוללת גם נורמליזציה של היחסים הדיפלומטיים עם המונרכיות במפרץ.
6 למרות המקרה שהופעל על ידי אנדרטת הנמסיס שהוקמה בירוואן והוקדשה לרצח העם הארמני
