ב -22 במרץ 2013, העידן של שי ג'ינפינג, שנבחר לאחרונה למזכיר המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ונשיא הרפובליקה העממית (סין), רק התחיל, וטיולו הראשון ברוסיה לא גרם לקהל תרועה רב.
זה היה טבעי שמוסקבה מייצגת את השותף האסיאתי החשוב ביותר לבייג'ין, צומת דרכים גיאו -פוליטית חובה לאומה שהיתה בדרך לגיבוש עמדתה הבינלאומית.
הביקור התברר כהצלחה, וזכה לשבחים בהופעתו האחרונה של אשתו של המגן החדש, בתורו גנרל של צבא השחרור העממי (EPL) וזמרת אופרה פופולרית, שיחד עם המקהלה של הצבא האדום לשעבר שרו, ברוסית ובסינית, שיר עם מפורסם מהתקופה הסובייטית.
במהלך כל השנים האלה, ביצע שי ג'ינפינג ביקורים רבים בחו"ל, ובעקבותיו גם דעת הקהל העולמית, לעתים הרגיעו את פניו השלווים של המנהיג הסיני.
לכן החדשות על היעדרותו הממושכת מחוץ לסין לא יכלו לעורר הפתעה: למעשה, שי לא חצה את הגבולות מאז 18 בינואר 2020 (ביקור רשמי אחרון במלזיה).
שש מאות ימים בהם נסע רחוק בשטח הסיני העצום, והתמסר בעיקר לחזית הפנימית, כדי להילחם במגיפה, השקת הכלכלה מחדש, מחויב כל הזמן לביסוס מרכזיותה של המק"ס כרשות הרגולטורית העליונה של מדינה.
החדשות בהחלט אינן צריכות להצביע על רגע של קיפאון במדיניות החוץ של בייג'ינג, ככל הנראה נמשכת ללא הפרעה. במקום זאת, הוא מדגיש כמה כפיפות שיש באופן מסורתי לפונקציות החיצוניות של המדינה כלפי עניינים פנימיים.
וזה תואם לחלוטין את המסורת הדיפלומטית הסינית, שהנרי קיסינג'ר התגבש להפליא בטקסט היסודי שלו על הענק האסיאתי.1, כשהוא מתאר את שרי החוץ הסינים איתם התממשק כמזכיר המדינה, כמו בכירים פשוטים, שתפקידם היחיד היה לפגוש אותו בשדה התעופה וללוות אותו למזכ"ל המק"ס הנוכחי.
לא יותר מאשר תפקיד נלווה וחדר, ללא כל אוטונומיה אפקטיבית של פעולה.
הסינים תמיד התעניינו מעט במה שקורה מחוץ לגבולותיהם, שהיו רחוקים מלהיות יסוד פיזי בלבד, תמיד סימנו גבול תרבותי ומתורבת.
הקמת משרד לענייני חוץ היא למעשה יחסית אחרונה: רק בשנת 1861 החליטו הסינים להקים מעין משרד בעל תפקידים דומים לאלה של משרד החוץ, האחראי על הפעלת מקצוע הדיפלומטיה, בתור פונקציה נפרדת. ואינה תלויה בממשלה.
המטה שלה, באופן לא מפתיע, היה ממוקם בבניין ישן ואנונימי, ששימש בעבר כמנטה ממלכתית, בדיוק כדי לסמן את הכבוד הנמוך יותר, בהשוואה לתפקידים רשמיים אחרים, של זה שהיה צריך להתמודד עם יחסים עם מדינות אחרות.
מצד שני, עבור אומה שתפסה תמיד את מרכז העולם, הכל הופך פריפריה, מערכות היחסים שאיתן, מחוץ לרטוריקה הרשמית, מייצגות אבקת חסר תועלת.
זהו התייחסות עצמית לאומית מולדת, המופיעה באופן פלסטי ב"צורת הסגנונות "המסוימת שאיתה, בשנת 1863, שיתף הקיסר הסיני עם אברהם לינקולן את הרצון לקיים יחסים טובים עם ארצות הברית: "לאחר שקיבלנו ביראת כבוד מן השמים את המנדט לשלוט ביקום כולו, אנו רואים הן בממלכה התיכונה והן במדינות שמחוצה לה, כחלק ממשפחה אחת, ללא כל הבחנה2"
זוהי התייחסות עצמית, הבת, כפי שכתבנו שוב ושוב על דפים אלה, של תפיסה היררכית, של גזירה קונפוציאנית, שעל בסיסה בייג'ינג ממקמת את עצמה בראש כל מערכת יחסים, גם בדיפלומטיה. כמו בענייני פוליטיקה פנימית.
עבור הסינים, למעשה, כל אזרח (כל מדינה) חייב לדעת את מקומו בחברה (בקהילת האומות), ולהתנהג בהתאם, תוך הכרה במפלגה (לסין) א עמדה של מרכזיות מוחלטת.
מנקודת מבט זו, היעדרותו של שי ג'ינפינג מעבר לים תואמת לחלוטין את המסורת המילניאלית של מעצמה שבמרכזה מתרכז אך ורק בעצמה. אומה הפוכה, ששוזרת באופן לא חכם את היחסים עם "הפריפריה".
המדינות האחרות, אם בכלל, חייבות לחפש יחסים טובים עם ממשלת בייג'ין, בהתאם לדיקטטים שלה. במקום זאת, הם זקוקים לבירוקרטים בכירים, העוסקים במשרה מלאה בזיקת היחסים עם בייג'ינג.
סין תקבל אותם בברכה, אם תמצא בכך צורך, ב"קוסמוגוניה "שלה, המערכת הערכית והתרבותית שראתה במשך 5 אלף שנים את מרכז הכובד שלה בסין, ואשר (רק) מדינות דומות מבחינה תרבותית יכולות להטמיע במלואן.
זה לא אומר שסין של היום לא צריכה להתייחס כלפי חוץ, כדי להתייחס לכלל טיאנקסיה3.
היא בהחלט חייבת לעשות זאת, קודם כל כדי לבצע את הפרויקט הפרעוני של "דרך המשי", המונע מהצורך לשלוט בצמיחה כלכלית בלתי פוסקת, לחלק את ההכנסה באופן שווה ולהגיע לשכבות חברתיות שטרם נפולו בהתקדמות הכלכלית של העשורים האחרונים. .
הגלובליזציה והרב -צדדיות, שעליה מבוססת המנח הבינלאומי של מדינת הביניים, מרמזות על יחסי גומלין מתמשכים עם העולם החיצון.
אבל זה לא בהכרח מרמז - הנה המוזרות הסינית - שמזכיר המק"ס צריך לבלות את עצמו בחו"ל.
בדיוק כפי שקרה עם קיסרי שושלת מינג, שהגבילו את עצמם לקבל וסים ומדינות זרות בבתי המשפט שלהם, לחלק פריבילגיות ומסים ולקשור אותם לסין, באסטרטגיה ממולחת של "הפרד ושלטון".
או עם הקיסר קיאנלונג, שבשנת 1793 גירש את שגריר בריטניה ג'ורג 'מקרטני מסין4, הגיעו לארץ5 בביקור רשמי, לאחר שסירב לבצע את המחווה המסורתית של הכניעה, כורע שלוש פעמים לפניו והרכין את ראשו עד שנגע בקרקע לכבד את אלוהות הריבון.
סין ש- Xi בונה מחדש היא אימפריאלית, מאוד מלמעלה למטה בצליל הפנימי.
לאחר מאות השנים של השפלה והתחדשות כלכלית, המנהיג רוצה להעביר את המדינה למרכז טיאנקסיה.
ובכך, כמו בימי הקיסרים ששלטו בענייני המדינה מבלי לעזוב את העיר האסורה, הוא יכול להרשות לעצמו להגביל את יציאותיו לאלו הדרושים (במיוחד לטובת פורומים בינלאומיים כגון דאבוס), ולהאציל את עבודת השטח ל שליחיו. ישיר, קודם כל, את שר החוץ הנמצא בכל מקום, וואנג יי.
ואז יש עוד.
בפעולתו, שי לא הזניח לקשור את מנגנון המפלגה ל -50 מיליון6 של סינים מעבר לים, שרובם גרים דרום מזרח אסיה, שם הם מהווים את רוב האוכלוסייה סינגפור (75%) ואוכלוסיות מיעוט משמעותיות ב מלזיה (23%), תאילנד (14%) ו ברוניי (10%).
שלא לדבר על למעלה מ -2 מיליון באירופה, בסביבות 8 מיליון באמריקה ומיליון וחצי באוקיאניה.
המוני אזרחים, כולם ממוצא האני, הם פוטנציאליים כיום מסופי של המפלגה הקומוניסטית בסין, המסוגלת לבצע משימות של קשר עם הרשויות המקומיות ומרכזי הכוח, להפנות את דעת הקהל לגבי התכנונים היקרים לבייג'ינג.
והם גם כן חיישנים, דגי מים עמוקים7(כריסטדורו, 2021), אלפי סוכנים המתכוונים לאסוף מידע שונה, אולי גולמי ולכאורה חסר משמעות, במקום העבודה, בחברה, בעולם התרבותי, התעשייתי והאקדמי, שישפכו לערוצי המודיעין הלאומיים.
זוהי מערכת פירמידה, שמקורה במדינות רבות בהן נמצאת הפזורה הסינית, ובראשה עומד מחלקת החזית המאוחדת של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית (UFWD), התלויה ישירות בוועד המרכזי של המפלגה. .
UFWD מנסה אפוא להשפיע על אנשים וארגונים מובחרים בסין ומחוצה לה, ומבקש להבטיח את האינטרסים של המק"ס ולהפריד בין גורמים פוטנציאליים.
ה"גואנקסי ", רשת מערכות היחסים המשפחתיות והאסוציאטיביות, עושה את כל השאר, ומתנהג כחגורת שידור לכוח מרכזי, ומקל על פעולתו הפוליטית גם בחו"ל.
מדוע אם כן להיות מופתע אם המנהיג העליון מחליט להישאר בבית במשך 600 יום?
1 על סין מאת ה 'קיסינג'ר
2 שם.
3 טיאנקסיה (בסינית: 天下) הוא כינוי סיני למושג תרבותי סיני עתיק שפירושו כל העולם הגיאוגרפי או התחום המטאפיזי של בני תמותה ומאוחר יותר נקשר לריבונות פוליטית. בסין העתיקה, טיאנקסיה הוא הצביע על האדמות, החלל והשטח שמינה הקיסרי על ידי הקיסר עם עקרונות סדר אוניברסליים ומוגדרים היטב. מרכז הארץ הזה הוקצה ישירות לבית המשפט האימפריאלי, והיווה את מרכז תפיסת העולם שהתמקד בבית המשפט הקיסרי והתמקד חיצונית בפקידים הגדולים והקטנים ולאחר מכן בפשוטי העם, במדינות היובלים, ולבסוף הסתיים ב"ברברי ". "שוליים. (https://wikiita.com/tianxia).
5 גם הדיפלומט הבריטי נאלץ להסכים להניף כרזה על כליו עליו נכתב "משלם המסים מאנגליה".
7 "מהלך הדרקון" מאת נ 'כריסטדורו, אד. מגליו (2021) עמוד. 152
צילום: Xinhua News / web
