עוד הפגנות אלימות ומקרי מוות בפרו

שישה חיילים טבעו בזמן שניסו לשחות מעבר לנהר האילאב כדי להימלט מזעמם של המפגינים. הצבא ניסה להגיע לעיר יולי, ליד אגם טיטיקקה, כדי להכיל את ההפגנות האלימות הדורשות את התפטרותו של הנשיא¹.

החיילים ניסו תחילה לחצות את הנהר באמצעות גשר אך, כשהם חסמו על ידי מפגינים, הם נאלצו לחפש נקודת מעבר נוספת ונתקעו במים הקפואים.

מאז ה-7 בדצמבר, כאשר הנשיא לשעבר פדרו קסטיו הואשם ונכלא לאחר שניסה לפזר את הקונגרס, פרו נתונה לחסדי הפגנות אלימות שהובילו למותם של 64 בני אדם, 48 מהם אזרחים.

אזור פונו, בין אלה שבהם הקריאה להתפטרות הנשיאה דינה בולוארטה, הקריאה להקדמת הבחירות ושחרורו של קסטילו היא החזקה ביותר, נרשמה מחאות עזות במיוחד, כולל זו של 9 בינואר שבה 18 אזרחים. ביום ראשון שעבר, שוב ביולי, נפצעו לפחות 18 בני אדם, עשרה סוכנים ושמונה אזרחים בעימותים בין תומכי הנשיא לשעבר לבין כוחות הביטחון.

המצב עדיין כאוטי מאוד, וגם אם הנשיאה דינה בולוארטה אמרה לפני זמן מה שההסבר היחיד להפגנות המתמשכות הללו נמצא בעבודה של כוחות לאומיים נסתרים ואפילו ממאירים זרים, יש לחפש את המניעים בעומק תסכול ממערכת פוליטית מושחתת וברירת מחדל. לא רק משום כך מאבק סיעות פשוט או טענות חברתיות אלא דאגה מתמדת לסחף אוטוריטרי של הפוליטיקה המקומית. כאן יצאו פרואנים מכל שכבות האוכלוסייה לרחובות והעמידו את חייהם על סכנה לדמוקרטיה שהם רואים מאויימת על ידי המוסדות שצריכים לגלם אותה במקום זאת.

מאז תחילת שנות ה-90, לפרו יש רצף נשיאים שערערו את אמון העם.

בשנת 1990, אלברטו פוג'ימורי, לאחר שניצח בבחירות, ביצע שורה של רפורמות ניאו-ליברליות שכללו הפרטת חברות ונכסים ציבוריים, הידוק המדיניות המוניטרית והפסקת השתתפות המדינה בפעילות פרטית. התנגדות עזה מהפרלמנט הביאה את פוג'ימורי לפזר את הקונגרס ב-1992 ולרכז את כל הכוח בידיו שלו. ב-1993 הוא הציע אחד חדש שהגביל עוד יותר את תפקידה של המדינה בכלכלה וצמצם את בית המחוקקים לחשכה אחת.

בשנת 2000 הוא נבחר מחדש ולאחר הפגנות אינטנסיביות נגדו והפצת סרטונים המראים כיצד ממשלתו שיחדה פקידים, אנשי עסקים, אנשי צבא, עיתונאים וחברי אופוזיציה, הוא התפטר והורחק מהקונגרס. הוא חיפש מקלט ביפן עד שנעצר, הוסגר ונשפט על פשעים נגד האנושות. בשנת 2009 הוא הורשע בהפרת זכויות אדם על ידי בית משפט לאומי.

אחריו הואשמו חמישה נשיאים רצופים של פרו בשחיתות במהלך המנדט שלהם או אחריו. 

ב-2021 נבחר פדרו קסטיו, שלאחר פרקי שחיתות שכללו גם בני משפחתו ועם יותר משמונים שרים מתחלפים בממשלתו תוך פחות משנתיים, לא התברר כפוליטיקאי של השינוי שכולם ציפו לו. לאחר שני ניסיונות כושלים להדיח אותו ובזמן שהקונגרס הכין את השלישי להדחתו, ב-7 בדצמבר בשנה שעברה, ניסה קסטילו הפיכה עצמית כושלת ובסופו של דבר נעצר.

דינה בולוארטה, שהפכה לנשיא, הציתה זעם עממי במיוחד על כך שלא הכריזה מיד על בחירות חדשות, ואישרה בשלב ראשון את אלו המתוכננות לשנת 2026. כרגע, לאחר דחיית הקונגרס את הצעת הבחירות המוקדמות שהציג הנשיא, המצב בחזית זו נתקע.

בשלושת החודשים האחרונים מתרחשות שביתות אלימות וחסימות דרכים כמעט בכל פרו. הוכרז מצב חירום לאומי, עוצר הוטלו בערים מסוימות, והצבא נשלח לסייע למשטרה באזורים מסוימים. 

הנשיא בולוארטה הגדיר את ההפגנות הללו כוונדליסטיות וטרוריסטיות, כשל בביצוע דמוניזציה שלהן.

בדו"ח ביום שני, פאנל של מומחים של האו"ם הביע דאגה עמוקה מהמשך ההאשמות על דיכוי, הרג שרירותי, מעצרים, מעצרים והיעלמויות כפויות של מפגינים, וקרא לשלטונות פרו ליצור דיאלוג עם האוכלוסייה כדי לשים קץ למדינה משבר פוליטי.

המומחים אישרו את חובתה של המדינה לערוך חקירות יסודיות, בזמן, אפקטיביות, חסרות פניות ובלתי תלויות לגבי הפרות לכאורה של זכויות אדם. הם נזכרו שיש להבטיח אחריות על הפרות זכויות אדם שבוצעו במהלך ההפגנות.

_{¹ רויטרס. com}

_{צילום: Mayimbu}