כפי שהוכרז בתחילת ספטמבר, הפגישה הבינלאומית על עתיד סוריה נערכה באיסטנבול באוקטובר 27: רוסיה, טורקיה, צרפת וגרמניה יושבים סביב שולחן ההחלטות.
המטרה הראשונה הייתה להבטיח את המשך הפסקת האש השבירה ולקדם את יצירתה של אזור חיץ סביב אידליב, אך האינטרסים העומדים על כף המאזניים שונים לחלוטין. הפגישה באה בעקבות מינוי אחר של מספר חודשים בלבד, בו הגיבורים היו שונים רק באופן חלקי: רוסיה, טורקיה ואיראן.
האינטרסים שעל הפרק הם עצומים. השפעה, נשק, נפט, גז, נמלים על הים התיכון, יציבות של האזור ואת המאבק ...
מצידה של רוסיה חשוב להגדיל את השפעתה על הים התיכון בים התיכון במימי סוריה, אך גם את האינטרסים הכלכליים הקשורים בהבטחה להקמת תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בטורקיה ובכך להרחיב את שוק הטכנולוגיה הגרעינית מדינה של 80 מיליוני תושבים.
מצד תורכיה, הצורך לייצב את אזור הגבול, אך גם את המודעות שיש תפקיד חשוב כגשר בין רוסיה למעצמות המערב; בואו לא נשכח כי טורקיה, למרות המחלוקת, היא תמיד חלק נאט"ו.
ברקע גם הרכישות של החימוש יש חשיבות, טורקיה מחכה לקבל את המערכת נגד טילים S-400, רק מרוסיה, מערכת כי צריך להיות מועברת חצי דרך 2019 עם אכזבה גדולה של ארה"ב.
אבל מה עם צרפת וגרמניה?
אין ספק שנוכחותן של שתי המדינות קשה יותר.
כמובן שהאינטרס בייצוב האזור חזק לשניהם, מבחינה כלכלית וצבאית, בייחוד בגישה למשאבי נפט וגז הקיימים באזור וכבר דחפו פעולות נמרצות בעבר. הם ערערו את יציבות לוב וממשיכים לשמור על כל המזרח בתוהו ובוהו. לגרמניה האינטרסים שלה לתמוך ברוסיה, כמו שלצרפת האינטרסים שלה לתמוך בארה"ב, אינטרסים כלכליים ובחירות שטח, הכל מובן ... אבל מה עם הנעדר הגדול, אירופה?
קרוב לוודאי שבנעדרים הגדולים עלינו לחפש את המניעים הנסתרים של הנוכחות של צרפת וגרמניה, הנחשבות לא כל כך ייחודיות, אלא כמנוע של אירופה. תהיה הסיבה אשר תהיה, אירופה היא דמות רזה מאוד מול הגדול של העולם.
היכן השאיפות להפוך למשהו יותר מאשר "גוף רגולטורי" פשוט, שנראה על ידי מדינות רבות בעיקר כבלם על פיתוח ובלעדית כגוף המפיק פחות או יותר חסר תועלת אבל בהחלט לא מספיק כשמדובר בקבלת החלטות חשובות?
עד מתי אירופה תהיה חסרה מן הטבלאות לספור?
מתי יובן שהאיחוד האירופי אינו מוסד שחי על חייו שלו, אבל זה חייב להיות מועיל למדינות החברות, אם ברצוננו להימנע מברקסיט, פרנקסיט, איטלקסיט וכדומה?
ואז, היעדר אירופה חזקה פירושה נוכחות, לפעמים מסורבלת, של חברים מערביים, אלא גם מזרחיים ...
אנחנו מחכים. לעת עתה נהיה מרוצים לראות רק שני "נציגים" על השולחן של החלטות.
(צילום: הקרמלין)
