ישראל, זמן השופטים

(של ג 'ינו Lanzara)
28/03/23

ישראל, שלעתים עוזבת ברקע, אבל לא רחוקה מדי, תהיה בלתי אפשרית בכל מקרה, צה"ל (הצבא, עורך) ועזה, מוצאים סיבה לעימות ברפורמה שנויה במחלוקת במשפטים שמקדם ראש הממשלה נתניהו. במה שעשוי להיראות כפרדוקס לכאורה, מה שקורה מקרב את תל אביב לאירופה מכפי שהיא נראית.

הישנותן של בחירות ומנהלים בצבעים שונים, מעבר לשיקולים הברורים לגבי ההשלכות הנובעות מהעדר היציבות המתמשכת, מנוגדת לתדמית הרגילה של מזרח תיכון המאופיין בדיכוי אלים של כל התנגדות או אי ציות מצד רוב מצוות מוסריות או דתיות נפוצות ונפוצות, אשר, באופן לא מפתיע, הוציאו דמים את רחובות טהראן וערי הקודש העיקריות של איראן במשך חודשים.

תרצו או לא, עם כל הפגמים שאין להכחישה מהם סובלת ישראל, הדיאלקטיקה הפוליטית עוקבת אחר פרדיגמות מערביות: המדינה שובתת, מפגינה, מביעה את חוסר שביעות רצונה מרפורמה שלמעשה מביאה איתה יותר מדי אלמונים. התנגדות התפשטה גם בתוך הרשות המבצעת, מה שהוביל את ראש הממשלה להתפטר מתפקיד שר הביטחון, אולי לא מודאג בטעות מדיון ציבורי שדווקא בשל הפיזיולוגיה הפוליטית הישראלית לא יכול שלא לערב אפילו את מי שלובש את אחד המדים המאתגרים ביותר. העולם. אבל לאחר שהתפטר השר, נשאר הרמטכ"ל החדש, הלוי, שכשווה לו, כחייל נאמן למדינה ולדגל, קרא לכולם לחוש האחריות המחמיר.

חסר תועלת וילדותי להתחבא מאחורי אצבע: יותר ממדינה אחת מסתכלת לירושלים בתקווה למשבר חברתי הרסני שיכול, בפוטנציה, להצליח מבפנים, שבו נכשלו באופן שיטתי צבאות חמושים יותר ובעלי מספר רב יותר של צבאות וצבאות מעבר לגבולות. אבל ישראל, מטבעה, מבוססת על אלכימיות ופיצויים עדינים מאוד, שאם לא יהיו מאוזנים, יובילו למשבר עמוק עבור סמכויות המדינה.

אין להכחיש שהסבל הממסדי מהדהד על כל היבט מוסדי, על הכלכלה שעלולה לאבד את חדי הקרן היקרים שלה, על לכידות פנימית.

חשיבות רבה ואצילית היא לדמותו של הנשיא הרצוג, המוכן להסתכן באמינות ובמשקל פוליטי עבור מדינה קשה, מורכבת, אך לעולם לא כל כך הכרחית ליציבות הפוליטית של אגן הים התיכון.

בואו נהיה כנים, ילדי מערב שרגילים להתפשר ולהתכנסות בלתי אפשרית של קווים מקבילים, מה שקורה לא כל כך רחוק מעקר אותנו. זו הסיבה שלמרות רגע כה דרמטי, אנו עדיין מהמרים על רוחו של עם אשר ב-DNA שלו יש את הגן של עקשנות ושל ידיעה כיצד להגיב לכל מצוקה. הם הדגימו את זה בעבר, הם מדגימים את זה עכשיו לא ברטוריקה ריקה אלא בדיאלקטיקה תוססת ומושכת.