כאשר איטליה עסוקה בבחירת נשיא הרפובליקה, לטענתו של נשיא אוקראינה זלנסקי כי הבית הלבן הופך את איום הפלישה הרוסית ל"ליבון ככל האפשר", לא היו עדויות רבות בתקשורת שלנו ולדבריו, זה היא טעות, אף שהוחמרה בשל נסיגה בו-זמנית של חלק מהצוות ובני משפחתם של הסגל הדיפלומטי של ארצות הברית, אוסטרליה, גרמניה ובריטניה, מהלך שנעשה באופן "מיותר", ובכל מקרה, כשלעצמו טועה.
אבל מדוע נראה שהמנהיג האוקראיני מודאג יותר מהתנהגות חבריו מאשר מהתוקפנות של שכניו? בואו ננסה להבין, החל מהחדשות של היומיים האחרונים.
מוסקבה מגמישה את שריריה...
תנועות החיילים הרוסים נמשכות בגבול המזרחי של אוקראינה: ה 200th חטיבת רובה מוטורית נפרדת (200-я отдельная мотострелковая бригада), מדווח כי מערך צבאי של הקורפוס ה-14, חלק מהמחוז הצבאי הצפוני הרוסי, נוסע (ברזל כמובן) דרומה, וזה כשלעצמו אינו חידוש גדול בהתחשב בכך שאנשיו ואמצעיו כבר היו עובדים, ללא סמל רוסי, בדונבאס.
נציין כי חטיבה 200 מצוידת בטנקי קרב קדמיים T-80BVM - הגרסה העדכנית בה שופרו כל הרכיבים: אש, מיגון וניידות.
הידיעה על אספקת חומרים רפואיים ודם מעירויים התפשטה מוקדם בבוקר וצוינה כסימן של מוכנות צבאית רוסית על ידי מקורות מערביים נדחתה.
וושינגטון לא עומדת מהצד...
משרד ההגנה של אוקראינה הודיע כי 81 טונות של תחמושת בקליברים שונים נמסרו לאוקראינה. בשבוע הבא קייב מצפה ליותר מטוסים אמריקאים עם סיוע צבאי-טכני כדי לחזק את יכולות ההגנה שלה.
טיסות מעקב אמריקאיות נמשכות מעל האזור מול המים הטריטוריאליים הרוסיים בים השחור.
ארצות הברית יצרה קשר עם בודפשט לצורך פריסה זמנית של כוחות, כפי שאושר על ידי משרד החוץ ההונגרי. הונגריה "קיבלה בקשה אמריקאית להצבה זמנית של כוחות" במדינה. משרד הביטחון מנהל שיחות בנושא.
הספק נשאר...
מפחיד, נכון? עם זאת, מקורות רוסים ואוקראינים מקומיים שונים שבהם התייעצנו על ידינו אינם מסירים את מחבר המאמר הזה מהספק שכל זה אינו אלא מצג ענק, שארצות הברית והפדרציה הרוסית חושבות - בצדק או שלא - שהן יכולות לשלוט בה תועלת עצמית.
בואו נסתכל על העובדות...
האם מוסקבה אוהבת את זה ככה?
ב-2014, כיבוש קרים והמלחמה המלוכלכת בדונבאס מנעו מרוסיה לחזור אל פני השטח באוקראינה, כפי שקרה תמיד בעשרים השנים הקודמות: למרות שהיא אפילו לא הצליחה להפוך את "האומה האחות" למדינה על ידי הבאת לפדרציה הרוסית רצועת שטח שלמה בין טרנסניסטריה לאגן הדון, הצליחה מוסקבה לחפור תעלה של טינה וחוסר אמון באוכלוסייה האוקראינית, מה שלא יאפשר לאף מנהיג קייב להתמודד עם רוסיה. פתרון הכרוך בהתאמות טריטוריאליות ויחסים טובים. מוסקבה השיגה אפקט דומה על ידי הפעלת לחץ מתמשך על מדינות שכנות אחרות, כמו שבדיה ופינלנד, שהביאה לנקודה של הטלת ספק במדיניות הנייטרליות.
רוסיה עוברת תקופה ארוכה של קיפאון כלכלי: התמ"ג של המדינה עדיין לא התאושש מההתכווצות האלימה שהתרחשה ב-2014-15 ואפילו ב-2022, בהיעדר מלחמה, הוא יהיה נמוך ב-30% מאשר ב-2013. אם האינפלציה האיטלקית, של 3,9% בדצמבר, נראתה לכם גבוהה, דעו שברוסיה היא הייתה 8,4%. יותר מכפול... לראשונה, בין 2020 ל-2021, התמ"ג לנפש של הסינים עלה על זה של הרוסים, שהם עשירית. נזכיר כי שכר המינימום לאיוון איבנוב הוא פחות מ-150 יורו לחודש וכי השכר הממוצע הוא 550 יורו לחודש. אם ברגע של צמיחה אקספוננציאלית, כמו זו שבין 1999 ל-2013, האוכלוסייה הייתה מוכנה להעלים עין מהיעדר חירויות ביטוי מסוימות, ההתעשרות החצופה של חבריו של המנהיג והשחיתות וחוסר היעילות של המכונה. מינהל ציבורי, כעת קשה יותר ויותר לעכל את כל זה בתקופה שבה הצמיחה כמובן נתקעה ומשפחות רבות נאלצות לוותר על הוצאות שיקול דעת ו/או לדחות את ההוצאות החיוניות.
הרעיון של "אימפריה רוסית חדשה" לעת עתה מבוסס רק על פריסת חיילים בבסיסים שנשכרו ממדינות בחיפוש אחר משאבים כספיים (קובה, אפריקה וכו') או כוונה לצאת מבידוד כמעט מוחלט (ונצואלה) : ה-CSTO עצמו, רחוק מלהיות ברית ורשה חדשה, נראה יותר ויותר רעוע, כמו גם מומחש על ידי ההתערבות חסרת התועלת בקזחסטן, שאליה סיים הנשיא טוקאייב בנחישות וללא יותר מדי נעימות, ובעיקר בסכסוך של יום ויום. לילה בין קירגיזסטן לטג'יקיסטן, מראה מגונה באמת. בלרוס הנאמנה נותרה, המתוקה של כל הזמנים.
לסיכום, התחושה של "כיתור נאט"ו" אולי אינה בלתי רצויה לחלוטין, כהצדקה לצורך ביציבות פנימית.
לוושינגטון יש הכל להרוויח מהטרור באירופה.
לאחר האסון האפגאני לכאורה, עם תפיסת השלטון על ידי אויבי הטאליבן לשעבר, הוא מפגין בפני בעלות הברית אקטיביזם גיאופוליטי חשוב, ולפחות ככל הנראה, שאמריקה אינה חסרת עניין באזור, גם אם הוא כבר לא מרכזי באינטרסים האמריקאיים: במובן הזה, זה נותן נראות לנשיא, ביידן, למינימום שביעות רצון בסקרים ולעתים קרובות, ממש לא "על היצירה"
זה מזעזע את הסטטוס קוו האירופי במובן אטלנטי: אחרי מאות שנים של נייטרליות, שוודיה מתפתה יותר ויותר להצטרף לנאט"ו, ומוצאת את עצמה מופרת יותר ויותר במרחבים האוויריים והימיים שלה על ידי רוסיה, בעוד פינלנד שוקלת מחדש את עמדתה הנייטרלית, ולכן כדי לא למצוא את עצמה שוב לבד מול הדוב הרוסי והונגריה נמנעת מלהתקרב יותר מדי למוסקבה.
במקביל, בעלות הברית האירופיות, מפוחדות ממלחמה אך בעיקר מהסיכון לאבד את הגז הרוסי, במקום לחשוב על בניית עצמאות אנרגטית משלהן, פונים לארה"ב לצורך אספקה ותיווך עם אמירים פרו-אמריקאים, וכך גם בעד הסלידה הבריטית המסורתית מריתוך של ציר אסטרטגי בין מוסקבה לברלין, שבמשך מאתיים שנה היה הכוכב המנחה של משרד החוץ.
ההשלכות חורגות מאזור אירופה: סין מוצאת לעצמה את "דרך המשי החדשה" שנחסמה בקטע האחרון, זו שמאחדת את אסיה לאירופה דרך הערבות הרוסיות-אוקראיניות.
לבסוף, ההשפעה משפיעה - יותר מאחרים, אם לומר את האמת - טורקיה מנעה מלהתקרב יותר מדי לרוסיה ולאוקראינה עצמה, שעם הכיבוש האפשרי (או יותר נכון: סביר?) של הדונבאס על ידי הכוחות הרוסיים היא תהפוך ל מדינת לקוח בוושינגטון לנצח.
לסיכום, מלחמה בטעות?
הנה, אם כן, הסיבה לכך שזלנסקי נראה כל כך מודאג: המשבר אפילו לא מועיל מעט לאוקראינה, במיוחד מנקודת מבט כלכלית, והוא לא נראה כל כך נחרץ בידי שני השחקנים. מספיקה טעות אחת ואוקראינה או חצי עולם עלולים להיות במלחמה עם רוסיה. הרי בשנת 1914 לפני תחילת מלחמת העולם הראשונה, מלך אנגליה, הצאר של רוסיה וקיסר גרמניה כינו זה את זה ג'ורג'י, ניקי ווילי, ולמרות שהתעוררו מתיחות ומדינותיהם היו לפעמים על סף להילחם זו בזו. , הם לא נכשלו בהתייעצות. כן, כי שלושתם היו בני דודים ראשונים זה לזה. המנהיגים שיש לנו עכשיו, לעומת זאת, אינם קשורים אפילו רחוק.
תמונה: flightradar24
