התקשורת האיטלקית מתמקדת ב- COVID-19 ובפסגת אירופה הקרובה, אולם יש לשים לב למלחמת האזרחים הלובית.
בשבועות האחרונים המשיכו גם הגנרל הפטר וגם נשיא ה- GNA al-Sarraj לקבל אספקה (נשק וחומרים) ממממנים החסות שלהם.
התמיכה הצבאית של אנקרה איפשרה למיליציות של אל-סראג 'לפתוח במתקפה נגדית (פעולה סערת שלום) שאילץ את כוחות סירינאיקה לנסיגה חפוזה מעמדות לאורך הגבול התוניסאי. נפגעי הפטר הם משמעותיים, במיוחד בכל הקשור לקצינים (נפגעים רבים נגרמו על ידי מל"טים טורקים מזוינים Bayraktar TB2).
בימים אלה יש גם לחימה דרומית לטריפולי, שם המיליציות סיריאן מאנקרה מכה מכות כבדות לאנשי הפטר: אל-סראג 'ממהר לסגור את המשחק לפני פתיחת הרמדאן ב -24 באפריל.
האמינות והיוקרה (על מה שנשאר ממנה) של האומות המאוחדות בהחלט צריכות להימנות בקרב קורבנות המלחמה בלוב.
היו כישלונות רבים בחיפוש אחר פיתרון מדיני שהוביל האקסית כעת נציג מיוחד מזכ"ל האו"ם Ghassan Salamè (תמונה) שהתפטר בתחילת מרץ השנה.
דבר נוסף שלא התקבל הוא האיחוד האירופי, שנקלע כרגע בגלל החירום המדבק והתמקד במנגנונים כלכליים להצלת (לפחות בתקווה) את כלכלות מדינות החברות, נראה כי היא מתעלמת לחלוטין מהתיאטרון הלובי.
אנו שותקים על תפקידה של ארצנו למען המולדת.
מנגד, ועידת ברלין על לוב ב- 19 בינואר, עם רשימת ההמלצות וההנחיות הארוכה שלה, מהווה את ההוכחה הסופית לכישלונה של כל יוזמה פוליטית שאינה מביאה בחשבון את המצב בפועל בשטח.
נכון להיום, השחקנים העיקריים במשחק הלובי שונים בתכלית.
מצדו של הפטר נמצא אל-סיסי המצרית המגייסת אנשי מיליציה תת-סהרה כדי להילחם בהם נגד כוחות ה- GNA; ואילו הסולטאן ארדואן ממשיך לחזק את המכשיר הצבאי של טריפולי במסגרת הסכמים שנערכו לאחרונה.
כידוע, ב- 27 בנובמבר 2019, טריפולי ואנקרה חתמו על אמנה בגבולות הימיים, בהתנגדות נחרצת מצד מצרים וישראל.
מטרת האמנה: להגדיר את גבולות ה- EEZs (אזורים כלכליים בלעדיים), כלומר את חלקי הים שבהם ניתן יהיה לטריפולי ולאנקרה לנצל את מקורות האנרגיה; לאפשר לטורקיה לספק סיוע צבאי אם תתבקש על ידי ממשלת לוב.
טריפולי תומך בשאיפות האנרגיה של אנקרה בים התיכון; אנקרה מציעה תמיכה פוליטית וצבאית לטריפולי.
מצרים הדירה את טורקיה מסדרת פגישות שהתקיימה בשנת 2018 והובילה להקמת פורום הגז הים התיכון בינואר 2019.
תורגם לנטיית מדיניות החוץ של אנקרה: לעכב את הניצול המסחרי של האזור, כדי לחייב מדינות אחרות להכרה הגיאופוליטית והכלכלית של טורקיה במזרח הים התיכון; עוקפים את אי הכרת האזור הטורקי בקפריסין; להרחיב את אזור השפעתו למים בקפריסין, תוך הגדרה מחודשת של גבולות ימיים, אזורי חקר או להגיע להסכמה; לנצל מקורות אנרגיה בלוב.
אם מצבו של הפטר יחמיר, לא תהיה לו ברירה אלא לחסום לחלוטין את ייצוא הנפט הגולמי (המקור העיקרי לפרנסתו של אוכלוסיית לוב), ובכך לגרום למשבר הומניטרי חמור מאוד שממשלת איטליה תצטרך לנהל בו מעט אפשרויות להגביל את היציאות מהשטח הלובי ואת סיום כל מדיניות לניהול זרימה.
העלייה ברמת האלימות של הסכסוך תביא לירידה בייצור הפחמימנים ולהפסקת הפעילות במפעלים שונים.
לכוחות הפוליטיים שמכירים עצמם בגנרל הלובי, יהיה כל אינטרס להעניק את חוזי הבדיקה והמצב החדשים לחברות האנרגיה של תומכיהם הבינלאומיים העיקריים (בעיקר מצרים ואיחוד האמירויות), לרעת ENI.
בכל הנוגע לחוזי נפט קיימים, לא יהיו סיכונים מיידיים, שכן פעילות ENI נשלטת על ידי חוזים בינלאומיים אשר משך הזמן בין 2038 ל 2043.
צילום: טוויטר / נשיאות רפובליקת טורקיה
