טורקיה הביעה את כוונתה להצטרף ל-BRICS+, קבוצת הכלכלות המתעוררות שיצרו בתחילה ברזיל, רוסיה, הודו וסין, עם הוספת דרום אפריקה ב-2010, ואתיופיה, מצרים, איראן ואיחוד האמירויות הערביות ב-2024.
המדינה, תחת הנהגתו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, תמיד ביקשה לגוון את הבריתות הכלכליות והפוליטיות שלה, בשאיפה לאזן את היחסים עם המערב ולפתוח אפיקים חדשים של שיתוף פעולה עם המזרח והדרום הגלובלי. בהקשר זה, הצטרפות ל-BRICS+ יכולה לייצג הזדמנות משמעותית עבור אנקרה לחזק את מעמדה בהקשר גיאופוליטי המתפתח במהירות רבה.
למרות שעדיין לא ננקטו צעדים קונקרטיים לקראת חברות, הדובר של AKP השלטת (Adalet ve Kalkınma Partisi, מפלגת הצדק והפיתוח) הצהיר כי "התהליך נמשך".
מדוע טורקיה מתעניינת ב-BRICS+?
העניין של טורקיה ב-BRICS נובע בחלקו מהאתגרים הכלכליים איתם התמודדה בשנים האחרונות, כגוןהאינפלציה והפיחות של הלירה הטורקית. כניסה לקבוצה עשויה לפתוח דלתות חדשות, לאפשר למדינה לגשת לשווקים גדולים יותר ולמשאבים פיננסיים מכלכלות מתעוררות אחרות, ובכך להפחית את התלות בהשקעות מערביות. בדרך זו, אנקרה תוכל לשפר את כוחה הכלכלי בתוך רשת גדולה של מדינות צומחות במהירות.
סיבה מכרעת נוספת נעוצה בעצמאות אסטרטגית. טורקיה למעשה ניסתה לא פעם לבסס את עצמה כשחקן אוטונומי בזירה הבינלאומית, תוך הימנעות מליישר קו מוחלט עם הדינמיקה שנכפתה על ידי המעצמות הגדולות, בפרט בין ארצות הברית, נאט"ו ורוסיה. הצטרפות ל-BRICS תציע פלטפורמה חלופית לשיתוף פעולה פוליטי ופתרון של מתחים בינלאומיים, ותחזק את יכולתה של אנקרה לנוע בחופשיות רבה יותר בהקשר הגיאופוליטי.
יתר על כן, הכלכלה הטורקית פונה יותר ויותר לעבר אזורי אסיה, אפריקה והמזרח התיכון, אזורים המייצגים שווקים חיוניים ליצוא של המדינה. היותה חלק מ-BRICS, שכבר מייצגת כ-40% מאוכלוסיית העולם ושליש מהתמ"ג העולמי, תאפשר לטורקיה לחזק עוד יותר את קשרי הסחר עם אזורים אלה ולנצל הזדמנויות כלכליות חדשות בתוך גוש מדינות בצמיחה מתמדת.
אתגרי החברות
למרות היתרונות הפוטנציאליים, טורקיה עשויה להיתקל באתגרים רבים בהצעה שלה להצטרף ל-BRICS+. אחד הקשיים העיקריים נוגע לאיזונים גיאופוליטיים. טורקיה היא למעשה עדיין חברה מובילה בנאט"ו ומקיימת יחסים היסטוריים ואסטרטגיים עם המערב. כניסה ל-BRICS עלולה לסבך את היחסים הללו, במיוחד בהקשר של יריבות גוברת בין ארצות הברית לסין. אנקרה תיקרא לנהל איזון עדין בין חיזוק יחסיה עם הגוש המתהווה לבין שמירה על הבריתות המערביות שלה, תוך ניסיון להימנע מבחירה בכיוון אחד המשפיעה לרעה על האחר.
אתגר נוסף טמון ב-BRICS עצמו. המדינות החברות אינן חולקות תמיד חזון הומוגני בנושאים כלכליים וגיאופוליטיים, כפי שהוכיחו השוני התכופים בין הודו לסין. כניסתה של טורקיה, עם המאפיינים המיוחדים והאינטרסים הלאומיים שלה, עשויה להוסיף מורכבות נוספת לקבוצה הטרוגנית ממילא.
חברותה של טורקיה ב-BRICS עלולה גם לעורר תגובות מעורבות מבעלי ברית מסורתיים. מדינות מערביות יכולות לפרש את המהלך הזה כא איתות של התרחקות ממוסדות ובריתות היסטוריים, מה שגורם להתקררות פוטנציאלית של היחסים הדיפלומטיים או הכלכליים עם אירופה וארצות הברית. אנקרה תצטרך להיות מוכנה לנהל את כל ההשלכות הפוליטיות של החלטה שעלולה לשנות את מיצובה הבינלאומי.
אם טורקיה אכן הייתה מצטרפת ל-BRICS+, זה היה מסמן שינוי משמעותי במאזן הגיאופוליטי העולמי. מיקומה האסטרטגי של אנקרה, הממוקם בין אירופה לאסיה, עשוי להפוך אותה לגשר טבעי בין כלכלות ה-BRICS המתעוררות למערב, ולקדם קשר כלכלי ודיפלומטי רב יותר. אולם כניסה זו עשויה גם לעורר השראה במדינות מתפתחות אחרות לשקול הצטרפות ל-BRICS, להרחיב עוד יותר את משקלו של הגוש הזה בזירה העולמית ולהפוך אותו לשחקן יותר ויותר רלוונטי בדינמיקה הבינלאומית.
צילום: נשיאות הרפובליקה של טורקיה
