כיום ידוע כי טייוואן נחשבת על ידי סין כמחוז בדלנות, אשר תצטרך לחזור, במוקדם או במאוחר, למסלול המולדת. במידת הצורך גם בשימוש בכוח. צוואה שאושרה מחדש בשנת 2005, עם חוק האנטי-התנתקות ואושרה מחדש בשנת 2018 באמצעות הצהרותיו של נשיא סין (זה עתה נבחר מחדש) שי ג'ינפינג שטען כי ההיסטוריה הייתה מעניקה עונש מופתי לכל אלה שפגעו באחדות מדינה.
לשם כך נוקטת בייג'ין מדיניות מאיימת שמטרתה להניא את ארצות הברית - ושחקנים אחרים באזור - מלהכיר בטייוואן.
כתמיכה במדיניות ההפחדה של סין, גם חיל האוויר של הצי (PLANAF) עובר ארגון מחדש גדול, עם הקצאת מטוסי סיור ימיים ארוכי טווח, מכ"ם ומטוסים. המטוס הימי היבשתי פורח, כעמוד התווך של התקן A2 / AD (אנטי גישה / מניעת שטח), באמצעות פריסה של למעלה מ-200 מפציצי קרב מסוג JH-7 (צילום), המסוגלים גם לפתח SEAD (דיכוי של ההגנה האווירית של האויב), מצויד בתרמילים וטילים כבדים נגד קרינה YJ-91 (גרסה סינית של Kh-31 הרוסי), ומפציצים אסטרטגיים H-6.
טייוואן, בשל מיקומה כ"ציר" בין ים סין הצפוני לים סין הדרומי, היא המשכה הטבעי של מערכת ההגנה של יפן מצפון, ועם זו של הפיליפינים מדרום: מדינות קרובות. בעלות בריתה של ארצות הברית. לכן, היא מהווה נכס בסיסי של מערכת הבלימה האמריקאית של סין בתוך שרשרת האיים הראשונה, או מערכת האיים המחברת את יפן עם וייטנאם, העוטפת את טייוואן, הפיליפינים, ברוניי ומלזיה.
לטייוואן יש לא רק רלוונטיות גיאופוליטית, אלא גם בהיותה ה-21a לכלכלה הגדולה בעולם, יש לה השפעה חשובה מאוד על שגשוג כלכלי ויציבות באזור ההודו-פסיפיק. בפרט, תעשיית המוליכים למחצה של טייוואן תופסת עמדה מרכזית בשרשרת האספקה הבינלאומית. התעשייה מפחיתה באופן פעיל את השימוש במשאבי אנרגיה בתהליכי הייצור שלה על ידי פיתוח טכנולוגיות חדשות ומודלים חדשים. באמצעות חידושים מתפתחים במוליכים למחצה, היא פיתחה יישומים חכמים רבים עבור מכשירים אלקטרוניים וקידמה חיסכון באנרגיה עולמית.
למרות שאינה מוכרת על ידי רוב המדינות, טייוואן מעוניינת לשתף פעולה עם שותפים בינלאומיים כדי להשיג, בהתאם הסכמי פריז, למעבר אקולוגי שיוביל את האי לפלוט אפס פליטות מזיקות לסביבה עד שנת 2050, הכריז הנשיא צאי אינג-וון, ב- יום כדור הארץ מה-22 באפריל 2021.
בהקשר זה, טייוואן נוקטת בפעולות אקלימיות משמעותיות ומובילה במרץ את מעבר האנרגיה. נכון למאי 2022, קיבולת האנרגיה המתחדשת המותקנת המצטברת הגיעה ל-12,3 GW, גידול משמעותי של 60% בהשוואה לשנת 2016. מ-2005 עד 2020, התמ"ג של טייוואן צמח ב-79%. באותה תקופה ירדה עוצמת פליטת גזי החממה ב-45%, המראה שצמיחה כלכלית נותקה מפליטת גזי חממה.
האסטרטגיה הטייוואנית להשגת המטרה מבוססת על היסודות המקבילים של ממשל בכל הנוגע למחקר ופיתוח טכנולוגי (מו"פ) וחקיקת אקלים, ומשולמות על ידי 12 אסטרטגיות מפתח. אלו הן אנרגיית רוח ושמש; מֵימָן; אנרגיה חדשנית; מערכות אספקת ואחסון אנרגיה; חיסכון באנרגיה ויעילות; לכידה, שימוש ואחסון פחמן; כלי רכב נטולי פחמן וחשמליים; מיחזור משאבים ואפס פסולת; כיורי פחמן טבעיים; אורח חיים ירוק; מימון ירוק; ורק מעבר.
על ידי שילוב משאבים פנים-ממשלתיים, טייוואן תפתח תוכנית פעולה צעד אחר צעד להשגת מטרותיה.
טייוואן תתמקד בחמישה תחומי מאקרו: אנרגיה בת קיימא, פליטת פחמן נמוכה, מעגליות, שליליות פחמן ומדעי החברה. ה חוק הפחתת גז החממה וניהולו עובר שינוי ושמו ישונה חוק תגובה לשינויי אקלים. תיקונים אלה יהפכו אפס פליטות נטו עד 2050 ליעד הפחתה לאומי לטווח ארוך, ישפרו את האפקטיביות של ממשל האקלים, יוסיפו פרק על הסתגלות לשינויי אקלים, יחזקו את חשיפת המידע ושיתוף הציבור, ויציגו מנגנון תמחור פחמן. המעשה יספק תמריצים כלכליים להפחתת פליטות, להניע צמיחה ירוקה ודלת פחמן, ולעזור להשלים את היסודות של חקיקת אקלים וממשל לאומיים.
החזון ארוך הטווח של טייוואן לשנת 2050 הוא להפוך את המעבר לאפס פליטות לכוח המניע החדש של הפיתוח הלאומי. על ידי יצירת אסטרטגיות מעבר תחרותיות, מעגליות, בנות קיימא, גמישות ובטוחות ויסודות ממשל, טאיוואן תמריץ צמיחה כלכלית, תעודד השקעות פרטיות, תיצור מקומות עבודה ירוקים, תקדם עצמאות אנרגטית ותשפר את הרווחה החברתית.
למרות האיומים המוצנעים יותר או פחות שהובעו בקונגרס האחרון של המפלגה הקומוניסטית הסינית על ידי הנשיא שי ג'ינפינג, טייוואן מסתכלת אל העתיד, חופשית, עצמאית ובת קיימא מבחינה סביבתית.
צילום: משרד ההגנה הלאומי של הרפובליקה העממית של סין / אינטרנט
