עדכון טרגיקומי על "ההצלה" האירנית של מכלית הנפט הווייטנאמית

לסיפורים יש תמיד התחלה וסוף; מה שאז יכול להיות פחות או יותר נעים, טוב זה כבר עניין אחר. מה שבדרך כלל חסר, ללא קשר לקווי הרוחב, הוא תחושת הצניעות הישנה והטובה, אותו השכל הישר המולד, שעם חבטה מדויקת ויבשה על העורף, צריך לגרום לאדם לסגת מכוונות פגיעה עצמית. כי דבר אחד בטוח: כאשר שטות מאושרת ביודעין, חוזרת עליה כל כך הרבה פעמים עד כדי לתת לה כנפיים שמסוגלות לגרום לה להגיע לגבהים הכי לא צפויים, קל מאוד לניצוץ פשוט להצית את הכנפיים האלה ובדיוק כמו לזרז במהירות את השטויות המנותחות.

כדי לתת קרדיט לרשויות האיראניות, תזכור (קרא מאמר), מכלית נפט המנופתת על דגל וייטנאם נתפסה על ידי אנשי צבא אמריקאים, אשר למראה מסוקי פסדראן העדיפו להסיר את ההפרעה.

ללא קשר לעובדה שנראה כי מכלית הנפט המדוברת חזרה לאיראן מנמלי אסיה, יש לומר כי הראשון סרט המוצע שוחרר מחדש בפתאומיות ובשכחה לאחר שידור ראשון לפני כחודש, והשני, מלווה בפסקול שובה לב, לא הציג דבר שממנו ניתן היה להסיק השוואות בין נחתים לפסדארן.

סרט דוקומנטרי לשימוש תעמולה, אבל לא יותר, והשיקולים שנעשו בלהט נתקלים בו באיזה ניצוץ חריף.

כמו בכל הסיפורים, הסוף חסר, כאן גרוטסקי: חברת הספנות הווייטנאמית חייבת כעת לנהל משא ומתן על שחרור הספינה שלה, החסומה באיראן.

_{צילום: אירנה}