נקודת מפגש בפאתי מילאנו, כולנו מתכנסים כדי לתת סידור אחרון לכלי הרכב ולצאת לאוקראינה. השעה 8.00:11 בבוקר ביום שישי, 45 במרץ, וכאן מתחיל הסיפור שלי על חוויה שנמשכה XNUMX שעות ללא הפרעה כדי להביא סיוע הומניטרי לשטח אוקראינה.
היוזמה, בה היה לי הכבוד להשתתף, קודמה על ידי שתי עמותות של יוצאי אמ"ן ופופולרית מאוד ברשתות החברתיות, כמו למשל בחורים טובים בארצות רעות e לא דולט אִיטַלִיָה. אותו זכה לתמיכתו הפעילה של הכבוד. מטאו פרגו מקרמנגו. היוזמה זכתה לתמיכת הרשת האסוציאטיבית הגדולה של שתי העמותות, גם בזכות הטאם טאם ברשתות החברתיות.
הארגון היה תזזיתי ותוך זמן קצר נאסף חומר רב. אבל השאלה הייתה "למי אנחנו לוקחים את זה?"
הרצון המשותף הוא לקבל ולחלק סיוע כזה בכל השטח. הדאגה העיקרית של מארגני השיירה היא לוודא שכל מה שנאסף אכן יכול להגיע למשפחות שנכשלו או שלא רוצות לעזוב את בתיהם, ולא להפקיד את המטען במוקד איסוף אנונימי. מכאן מתחיל חיפוש אנשי קשר במקום עם הערכת מהימנות יחסית. כבוד הרב. פרגו די קרמנגו מצליח ליצור קשר, בערוצים מוסדיים, עם שני חברי פרלמנט אוקראינים שמציעים לאסוף אותנו בגבול עם הונגריה. בשלב זה יש לנו הכל: אמצעים, סיוע הומניטרי והוודאות ביכולת לספק אותו בתוך אוקראינה.
שלום!
הפגישה עם האוקראינים תהיה על הגבול עם הונגריה. אנחנו רוצים להיות מהירים, גם כי לכולנו יש רק סוף שבוע פנוי, וביום שני כולנו נצטרך לחזור לעבודה שלנו.
אנו עוברים כ-1300 ק"מ במכה אחת, ומגיעים לפגישה עייפים אך דייקים. אנו חוצים את הגבול ובשטח אוקראינה אנו פוגשים את שני חברי הפרלמנט, מיקאילו לאבה ודמיטרו ליובטה.
קבלת הפנים היא מאוד לבבית אבל בזמן שאנחנו מחליפים נעימות, אנחנו צריכים לרוץ פנימה כי נשמעת הצפירה שמודיעה על הפצצה אפשרית. והיינו באוקראינה כבר כמה דקות!
לאחר האזעקה נוכל להמשיך בעסק שלנו. אנחנו מלווים למחסן המאויש בכוחות משטרה הבודקים את כלי הרכב שלנו לפני שהם מאפשרים לנו להיכנס. המחסן הגדול נמצא כמה קילומטרים ממסילת רכבת. הם מסבירים לנו שבמקום הזה הם מצליחים להביא הרבה סיוע הומניטרי מכל עבר ואז, בזכות הרכבת, לשלוח אותם לאן שהם הכי נחוצים. זוהי הדרך הבטוחה היחידה להשיג אספקה ומצרכים בסיסיים לאוכלוסייה בערים תחת מצור. בכבישים זה מסוכן מדי.
נאמר לנו שעזרתנו תועלה על הרכבת הבאה לקראת חרקוב, שכעת ידועה לשמצה במצבה כעיר בחזית. אנחנו מורידים הכל בזכות עזרתם של מתנדבים מקומיים שמנסים בדרך כלשהי לתרום את חלקם.
לפני היציאה, אנו מחליפים את המילים האחרונות שלנו עם המשלחת האוקראינית שמעוניינת להראות לנו את הסרטונים של הנזק לערים בטלפונים הניידים שלהם.
זה הזמן להגיד שלום. אני לוחץ ידיים עם המשלחת הקטנה, פוגש את עיניהם שמשדרות לי תחושה עמוקה של הכרת תודה ותמיהה.
אנחנו עוזבים עם פטליסט "בהצלחה!"
צילום: מחבר
