אלבניה, ההזדמנות שהוחמצה על ידי איטליה. Cap.1: רדיו טירנה משדר ...

(של ג'אמפירו ונטורי)
12/10/16

פשוט העבירו את הצ'קים בשדה התעופה בטירנה כדי להבין כמה מהר הכל השתנה. מי שזוכר ילדים עם כדורי סמרטוט, מדים בצבע ירוק זית ובונקרים במדינה הרעב לפרנויה של הוקה, חייב לעדכן.

אלבניה היא אתר בנייה. חור מדובלל בגודל הולך וגדל, סביבו גדלים כל יום אינטרסים ומעוניינים.

ברחובות הם מתרבים באובססיביות אני לִשְׁטוֹף ו גומיסטרי, אינדיקציה לכך שהכבישים מזוויעים אך בנוסף לחורים וחמורים יש יותר ויותר מכוניות. במדינה שגילתה לאחרונה את קוד הכביש, אתה עדיין שם לב לסימנים הלא נכונים של מקומות שאינם רגילים למכוניות. עם זאת, הכביש המהיר בין טיראנה לוולורה, בין תחנות דלק ענקיות ובורות פתאומיות, הוא חדש לגמרי. אלוהי SUV רצים על זה חדש עשיר התופרים את מרקם האומה החדשה יותר מהעקרונות עליהם היא מבוססת.

אלבניה היא מנוע שרץ אחרי עשרות שנים של חלודה: הרצון להריץ והעיכובים המבניים הם להבי מדחף שחרק אך פועל במהירות. אתרי בנייה נמצאים בכל מקום. בין זוועות עירוניות לבין מצוקות סביבתיות, הדולר והיורו עולים על זה לקë, כרטיס טוב לזיהוי ריבונות למכירה.

אלבניה כיום היא החדשה מעצם הגדרתה, האובססיה לעושר בכוח ואפשרויות כזכות נרכשת. אלה שהסתכנו בגירוש רק בריקודים או בתפילה בימי הפושיעה הקומוניסטית כיום, מוצאים את עצמם מרוסקים בין טורבופולק התנשאות והמנגינות המערביות המגיעות מערוץ אוטרנטו. הרדיו טיראנה האגדי היקר לבתיאטו היום יורה ניגוני פופ, חיקויים בלקניים של המוזיקה הקלה שלנו.

ההתמצאות באלבניה גורמת לך אושר. ההערצה הצבעונית שיש לאלבנים לאיטליה, כוח הקנייה העצום ותחושת "הכל לגיטימי" שאתה נושם בכל מקום מעניקים תחושת כוח כמעט מוחלטת. אלבניה היא ארץ הצעצועים כמטר מהבית, שתוך פחות מעשרים שנה עברה מהסטליניזם הפתולוגי של משטר אנבר הוקה לשוק המהיר, שם החכמים הראשונים שהגיעו עשו בינגו. 

יש סיבה. אלבניה היא מדינה אסטרטגית יותר ממה שאפשר לדמיין. הוא שוכן בין הריסות יוון לבין הסלאבים המרוסקים יותר צפונה, והוא אי בפני עצמו: מול המערב, שיצא מברית ורשה בשנות ה -60, אך בו זמנית אויב הקומוניזם של טיטו, הוא נותר מבודד מהעולם. מנוכר מייחוד אתני שאפילו האובססיות של צפון קוריאה לא יכלו לשאוף אליו.

אלבניה קטנה אך פצצה מוכנה להתפוצץ. זוהי המדינה היחידה באירופה שמתהדרת במיעוטים שלה מעבר לגבולות כל המדינות הסובבות אותה: 2 מיליון אלבנים בקוסובו, חצי מיליון ביוון, 600.000 במקדוניה, עוד עשרות אלפים במונטנגרו. הפרויקט של אלבניה הגדולה עליה ארה"ב התפוצצה במשך עשור נבנה על זה.

זה היה רגע. העולם השתנה בשנת 1991, מי שהבין שהוא היה עסוק, גם בגלל שיש הרבה מה לעשות, כמעט הכל: בקריסת המשטר היו 300 ק"מ של מסילות ברזל בסך הכל (דיזל ועם מד שונה משאר אירופה) ורק שדה תעופה בינלאומי אחד עבור אומה שלמה. למרות שארץ הנשרים הייתה אוסף של הרים מחוספסים, רשת "הכבישים" כולה לא התהדרת אפילו במנהרה.

מהתהום אל פני השטח הקפיצה הייתה מהירה. לאחר התפרקויות לאחר קריסת מוסדות וגולה של עם אסיר במשך עשרות שנים, טיראנה חזרה אל פני השטח בסוף שנות התשעים ורשמה שיעורי צמיחה "אסייתיים". בשנת 90 זו המדינה היחידה ביבשת שחזתה תחזית + 2016% על התוצר וירידה במקביל באבטלה.

אבל עם הירידות לכאורה במספרים יש לקרוא את הצעדים העצומים קדימה: קצב הצמיחה בתוצר בין 1999 ל -2013 הלך מ -8% ל -0,7%. מאז 2008 הירידה בצמיחה בולטת עוד יותר. אז אלבניה במשבר? נהפוך הוא. לאחר עשור של התפתחות מבנית, המדינה נקשרה למגמת הכלכלה העולמית בעקבות עקבותיה. ממדינה "אחרת" היא הפכה ל"ארץ צומחת "הקשורה לסינוסואיד של השווקים, אל מול מי שאוהב את איטליה, בינתיים, צופה.

מי עומד מאחורי המספרים האלה?

בנק אלבניה נלקח בידי קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, ובכך למעשה חתם את פיקוחו של וושינגטון על ההתפתחות הלאומית. העין האמריקאית משגיחה על כל מגזר: לאחר מאות שנים של אדישות, הניו יורק טיימס בשנת 2014 כלל את אלבניה בין חמשת יעדי התיירות המומלצים ביותר בעולם. יש עניין? כיום התיירות מייצגת יותר מ -5% מהתמ"ג עם השלכות עלינו כנגד העובדה שבשנים הקרובות נצטרך להתמודד עם מתחרה יותר ויותר מוטיבציה ותחרותית. עם פחות מ -10 אירו בסרנדה (לשעבר מפורטו אדדה) אתה אוכל את אותו הדג מסלנטו עם ים בעל פוטנציאל לניצול.

אלבניה, המרוחקת שנות אור מהקלישאות של הנחיתות הראשונות בפוליה בשנות ה -90, מפתה לרבים. כלכלה וגיאופוליטיקה הולכים יד ביד. החל מאחורי הקלעים של שלב הבלקן, המדינה מצאה עצמה במרכז סוגיות אזוריות מרכזיות. מלחמת קוסובו בשנת 1999 חלפה מבנייני טיראנה, מרחק צעד אחד ממנו רורגה ג'ורג 'וו. בוש עורק הבירה המדבר כרכים.

כאשר דורס יחובר לפריסטינה עם המסדרון האירופי n. 8, נבין יותר טוב מול מה אנחנו עומדים בפנינו ומה חסר לנו.

כי זה מה שזה: החמצה. 3 מתוך 4 אלבנים מדברים איטלקית; תלבושות אופנה וטרנדים תלויים בחוזרים האיטלקיים שאם הם לא יהפכו את אלבניה ל -21a באזור איטליה אנחנו קרובים. פשוט לטייל מסביב בלוקו, אזור האפריטיף בטירנה, כדי להבין שזכרם של האיטלקים כאן הוא הכל שלילי.

השקעה באלבניה פירושה לשלם 10% מאירפף או להיות בעלים של 100% מחברה ללא אזרחות. מבחינה תרבותית, כלכלית והיסטורית היו לנו כל הקלפים להיות האחים הגדולים של טיראנה. עכשיו המדינות גורמות לנו למחנה בסיס ... 

גם מבחינה צבאית המוזיקה לא משתנה. בשנת 2009 הצטרף הסטאליניסט לשעבר אלבניה לנאט"ו. ה צרה (כוחות צבא אלבנים) נכנסו לתוכנית הפיתוח והמודרניזציה של משרד ההגנה האמריקני בשנת 2002, והצטרפו למשימות בינלאומיות באפגניסטן, עירק, בוסניה ואפילו צ'אד וגרוזיה. למרות שהתוכנית האמריקאית מגדילה עלייה במקצועיות וצמצום במספרים, כיום יש רק פחות מ -30.000 אלבנים בנשק, כ -1% מהאוכלוסייה, אחוז פרוסי.

"בן הדוד" הטורקי הצטרף לאח הגדול ארה"ב. ההיצמדות לברית, שנבנתה כבר בזמן ברישה, הייתה אפשרית הודות ליישור התקנים הצבאיים שהושגו בהתערבות נדיבה של טורקיה.

טירנה ואנקרה זרוע בזרוע?

לטורקיה ואלבניה היסטוריה שנויה במחלוקת אך שזורה זה בזה. מה המשמעות כיום היא לגלות.

(תמונה: מחבר /צרה)

להמשיך עם "פרק 2: האיסלאם בשערים"