לבנון, בגבולות המלחמה. Cap.3: מעל הקיר, מחכה לחזור

(של אלסנדרה מולאס, ג'אמייפו דה לוקה)
01/05/16

מחנות פליטים בלבנון אינם דבר חדש, הם היו חלק בלתי נפרד ממדינה זו כבר 70 שנה. נולדו לקבל את פני הפלסטינים שגורשו מבתיהם, הם נשארו כאן, נוכח חוסר היכולת של הקהילה הבינלאומית למצוא פיתרון. לאחר פרוץ הסכסוך הסורי צצו אחרים לארח את מי שברחו מהשטחים שנכבשו על ידי המדינה האסלאמית.

בערך 15 ק"מ מהגבול הסורי בסמוך לעיר אל-זאהלה, עמק בקעה, ישנם כ -400 אלף פליטים (50% הם ילדים) כמעט בלתי אפשרי להיות בטוחים במספרים כי לא כולם נרשמו. השדה בו אנו מבקרים הוקם לפני יותר מארבע שנים, אין בתים אלא רק מבני עץ לא בטוחים המכוסים ביריעות פלסטיק שנלקחו מאתרי בנייה ישנים שבקושי מצליחים לכסות את מעט החפצים שנערמו בתוך הצריף לרוב מתקיימים דו-קיום בין 20 ל -25 איש, ואם הקיץ נותן 45 מעלות שגורמים לאוויר של מבנים אלה לנשימה, החורף כואב עוד יותר מכיוון שהגשמים והגשמים הכבדים לא חוסכים אף אחד.

איימן שרקייה, ראש האזור לסיוע הומניטרי אומר לנו שהם מנסים לעשות הכל כדי לעזור למשפחות הנוכחות, למרבה הצער הניהול הפרטי של האדמה לא מונע את תשלום שכר הדירה, שמגיע לכ- $ 600 לשנה לאוהל יותר עלויות חשמל. אין בתי ספר או מתקן בריאות כלשהו, ​​במקרי חירום הם יכולים להגיע לבית החולים הסמוך, שם הגישה לטיפול אינה קלה, עם זאת.

מרבית המשפחות הללו היו רוצות לחזור לסוריה מכיוון ש"זו ארץ שמעולם לא הייתה עוינת, ואכן תמיד העניקה את אותן זכויות כמו אזרחים. " איברהים חוסין מוחמד, ראש מגזר, אומר כי נמלט מאידליב, צפון סוריה, ביתו נהרס, הוא השאיר את אביה ואחיו והחליט לחצות את הגבול יחד עם אשתו ושלושת ילדיו. הוא מנסה לשרוד בעבודות מזדמנות ויש לו רק תקווה אחת שהכל בסופו של דבר יחזור על אותם קילומטרים ספורים המבדילים אותו מארצו. ספקולציות לגבי מהגרים "בורחים" שהפכו גם הם לסחור בסחורות בהתערבות טורקיה, אולי אנחנו מכירים אותה רק במערב.

בנוסף לפלסטינים הוותיקים, סורים-פלסטינים וסורים, אך גם עירקים, סודנים, אתיופים ולאומים אחרים, מברכים גם הם על מחנה שתילה, בפאתי ביירות, בסך הכל יותר מ -35 אלף איש. דו קיום קשה במיוחד מכיוון שלבנון אסור לפליטים לבצע 73 פעילויות מקצועיות ברמה גבוהה, כמו רופא, מורה, מהנדס וכו 'שעבורם הם נאלצים לבצע עבודות לא שכר; שכר הדירה עבורם משתנה בין 250 ל -300 דולר לחודש, נתון בלתי בר-קיימא בעליל עבור רוב המובטלים; עליהם גם לשאת בעלויות מס התיירים על חידוש ההיתר, 200 דולר לאדם, לרוב אינם מצליחים להגיע לסכום הנדרש לכל המשפחה, בממוצע המורכב מ -7 / 10 חברים, ולבחור חשאיות.

כולם היו רוצים לחזור למולדתם בין אם מדובר בפלסטין ובין אם בסוריה ומעל לכל במקרה האחרון הם מדגישים שהם מתחרטים על מדינה שהבטיחה את ביתם, את עבודתם, את בריאותם ואת השכלתם.

(תמונות של המחברים)