ולדימיר פוטין וברק אובמה ניהלו שיחה טלפונית שדנה בשני נושאים מקבילים: סוריה ואוקראינה. זו הפעם הראשונה בהשוואה ישירה ששני התרחישים נדונים על אותו שולחן במונחים תפעוליים והיא נחשפת בפומבי.
באופן רשמי נושא השיחה היה שמירה על הפסקת האש שנכנסה לתוקף בסוריה ב- 27 בפברואר, אולם הילת הראיון התרחבה הרבה מעבר.
לא משנה מה האינטרסים הרוסים והאמריקאים בסוריה. כפי שנחשף על ידי חבר הפרלמנט הבריטי השמרן דייוויס שחזר מראיון שנערך לאחרונה עם הנשיא אסד, תוכניתו של פוטין לסוריה שנדונה במוסקבה באוקטובר מספקת תמיכה מתמשכת לממשלת דמשק. התבוסה של המדינה האסלאמית היא המטרה האסטרטגית הראשונה; הסכם בין אסד לאופוזיציה הפנימית בגבולות שבהם דמשק יהיה מוכן לקבל אותה, יהיה המכלול המדיני שלה.
ההכרזה על נסיגת היבשת הרוסית במארס הייתה יכולה להיות מהלך דיפלומטי במובן זה, מעין הצהרת כוונות טובות שניתנה לקהילה הבינלאומית. בפועל, יותר מאשר נסיגה, חלה סיבוב של כלי רכב והיערכות גדולה יותר של מסוקים. התרומה האווירית המכריעה לניצחונות פלמיירה וקריאטיין הייתה מוכיחה זאת.
מצדה, לארה"ב יש כעת כל אינטרס להיפטר מכל התנגשות עם מה שמכונה חזיתות המורדים המתונות. נראה כי הגדרת ההיערכות המזוינת של אסד נכשלה והמטרה של דרך ללא כאב אל מחוץ לחלל הזחילה הסורי היא ככל הנראה כרגע.
כיצד אפוא המשבר במזרח התיכון מתקשר לזה באוקראינה?
הפסקת אש בעקבות הסכמי מינסק בפברואר 2015 קיימת גם בדונבאס. אולם כשאנחנו כותבים, הירי נמשך בפאתי דונייצק. הצבא הסדיר של קייב והמיליציות הבדלניות הפרו-רוסיות ממשיכים להפר את ההפוגה באופן שיטתי ויומיומי באמצעות ארטילריה וכלי רכב משוריינים כבדים שעל פי ההסכמים צריכים להיות רחוקים מקו המגע של שתי החזיתות. המלחמה הזוחלת מעולם לא הסתיימה ולמרות שאוקראינה נעלמה מהכותרות במשך יותר משנה, מצב האמנות הוא עכשיו זה: מזרח הפאזה מופרד ובעזרת מוסקבה, למעשה עצמאי מקייב. 
הנשיא אובמה ביקש לכאורה מפוטין להתחייב לשמור על שתיקת הנשק, אולם סביר להניח כי נימת הבקשה הייתה שונה מזו ששימשה בשנת 2014. לאחר שילוב קרים בפדרציה הרוסית לפני שנתיים ותחילת הלחימה התפיסה הקולקטיבית הנעזרת במעגל התקשורת ההמונית הציבה את קייב ברמה הקורבן והבדלנים על התוקפן. גם אם רק ברמה הרגשית, יש תחושה שהיום קשה יותר להמשיך לאורך קו זה.
היתרונות ללא ספק שהושגו בשטח כנגד המדינה האסלאמית בסוריה הפכו את מוסקבה לפופולארית יותר מבחינת דעת הקהל העולמית או בכל מקרה פחות קל לשבות עם אנתמות מוסריות. כשההתערבות הרוסית בסוריה הייתה עדיין בחיתוליה בקטע זה ציפינו שלמעורבות מוסקבה בסוריה תהיה תשואות פוליטיות משמעותיות. אי התגובה הרוסית להרוג הטורקי בסוחוי בנובמבר הייתה חלק מדרך זו המציגה כעת את תוצאותיה בבירור.
נפילת המשבר בדונבאס אינה ככל הנראה האינטרס של מוסקבה, אלא התבססות של אחד כזה סטטוס קווהעד שאתמול שנחשב לבלתי מקובל על ידי כולם זו כבר מטרה.
שיחת הטלפון בין שני הנשיאים היא עדיין סימן חיובי. למרות שממשל אובמה אוזל ואמריקה מתכוננת לשינוי מכריע ו מהפך של מדיניות החוץ שלה, מראה כי וושינגטון ומוסקבה עדיין מדברות היא עובדה חשובה ביותר. במיוחד במלחמה הקרה ששופץ האקלים עם מעברי הצבא של נאט"ו ורוסיה המאומתים בין האוקיינוס האטלנטי, הבלטי, מזרח הים התיכון והים השחור.
(צילום פתיחה: ג'ורג'יו ביאנצ'י)
