הבידוד המפואר של פינלנד מתרפק, אך הדרך קדימה עדיין אינה ודאית.
האומה הלא-סקנדינבית היחידה של "הבלוק הנורדי", היא מתפארת במקוריותה האתנית, התרבותית והלשונית. לזה היה משקל גם בגיאופוליטיקה. בהיסטוריה הצבאית, פינלנד הלכה לעתים קרובות לצדדים ביחס להיסטוריוגרפיה פוליטיקלי קורקט: בין 39 'ל- 44', במלחמת החורף הראשונה ובמלחמת המשך, הפינים נלחמו בצבא האדום, והבדילו עצמם ב תחושה מוחלטת כחיילים ופטריוטים.
תפקיד זה המשיך בניטרליות של התקופה השנייה שלאחר המלחמה, שבעקבות הדוגמה השוודית ראתה את הלסינקי להישאר מחוץ לנאט"ו. תוך כדי זיהוי מצוינות האויב בברית המועצות והרוסים בפרט, הדרך לבידוד הועדפה על פני כל קרטל צבאי מחייב. כמו מדינות נורדיות אחרות, פינלנד התבגרה ביכולות ההגנה המופלאות שלה על פי המודל של "מילואים": מצור קבוע ורזה קבוע מצד אחד, אומה שלמה של חיילי מילואים המוכנים להתגייס מצד שני. למותר לציין שהמודל עובד בו ההתקשרות לארץ ותחושת הזהות מושרשת עמוק. למותר לציין שבימי שלום, מעט תשומת לב מוקדשת.
התרחישים האסטרטגיים לעומת זאת משתנים. כאן בקיץ 2015 קיבלו 900.000 אנשי מילואים את הדואר בדואר vademecum של משרד הביטחון עם אינדיקציות להתגייסות למקרה מלחמה. האזעקה מתחילה ממזרח, כמו שקרה כבר מאות שנים בפינלנד. השירותים הפינים עוקבים במשך שנים אחר יכולתה ההתקפית של מוסקבה בחזית הקרליה, תוך התחשבות בכך שאחרי אוקראינה, פינלנד היא המדינה האירופית עם הגבול הרוסי הארוך ביותר (1300 ק"מ).
ההקבלה עם קייב היא שעוררת את הגירוד במטכ"ל הצבא הפיני? מה אתה מבשל?
שנרתע מלהצטרף לאיחוד האירופי (1995) אך בין הראשונים שהצטרפו לאירו (1999), האיצה פינלנד במהירות את הפיכתה מאומה "אחרת" לחברה בקהילה. אם בשנות ה -60 הוא השתתף בעבודתם של מדינות לא מיושרותלאחרונה דיברו רבות על הצטרפותו לנאט"ו. קמפיין הרכישה שהברית ביצעה בעשרים השנים האחרונות בהלסינקי נחשב ברצינות, במיוחד לאור חילופי ההילוכים שעשו כוחות הצבא הרוסים מאז 2007.
ביטול הדיוויזיות (למעט הצנחנים) וצמצום שרשרת הפיקוד (המחולקת כעת לשלוש ישויות: מחוז, צבא, חטיבה) הראו מעל לכל במשבר באוקראינה מהירות תנועה מדהימה של כוחות מוסקבה, כולל מחלקות "כבדות". המודרניזציה, ההתחזקות והיוזמה החדשה של הקרמלין בפוליטיקה זרה עשו את השאר: בפינלנד גם אם הבולשביקים נקברים על ידי ההיסטוריה, "התסמונת הרוסית" עדיין שם.
זה מה שטען אל"מ וולינמה, לשעבר ראש המטה supo, שירותי הלסינקי, שבראיון עם Hufvudstadsbladet לוקח בחשבון את מערכות היחסים השנויות במחלוקת לעיתים קרובות בין שתי המדינות.
כבר בשנת 2012 התנגדה מוסקבה בחריפות להשערה המוטה של פינלנד לכניסה לחוזה האטלנטי. אם היו מדברים עליו היום, הקרמלין היה נוקט בפעולה. פוטין בשנת 2015 במובן זה הושיט את ידיו והכריז "איום מתמשך" על התחזקותו המתמשכת של נאט"ו לכיוון מזרח. כמו כן לרגל ההזמנה של שטולטנברג למונטנגרו (ראה מאמר)המילים בעניין זה נקבעו מאוד.
מה תעשה פינלנד אז?
לעת עתה נותרו פקודות המזרח (Mikkeli) והצפון (Oulu) החזקות ביותר מבין ארבע שטחי הצבא (במיקי יש גם פיקוד דרום). חיל הים מעצים את הסיור לאחר התאונה עם הצוללת הרוסית באפריל 2015 במפרץ הלסינקי. סואומן אילמוימאת (אווירונאוטיקה) ממשיכה ליירט מטוסים רוסים על גבולות המרחב האווירי שלה.
אבל הפוליטיקה בינתיים משחקת בצללים. הלסינקי, כמו מדינות אחרות שכבר חברות בברית, דואגת ליחסי שכנות טובים עם מוסקבה. במובנים מסוימים זה נכפה עלינו. כפי שלומדים "בני הדודים האתניים" ההונגרים, אתה יכול לשמור על כף רגלך בבטחה על שני בולים. גם מכיוון שפינלנד והמערב הליברלי מעטים במשותף. כניסה לנאט"ו, מלבד רוסיה, תהיה שיטוח נוסף של תרבות שמריחה כל דבר מלבד האוקיאנוס האטלנטי.
(צילום: Maavoimat)
