ישראל, אחרי כמה שנים של אילם, חוזרת לשחק תפקיד גלוי יותר במזרח התיכון. התפתחות המצב בסוריה אילצה את תל אביב לעסוק גם בחזית גם מבחינה צבאית.
עיתון "מעריב" מדווח על ניתוח ברור של המודיעין הישראלי (יוסי מלמן), הדגיש ברעיון כי איראן ויורשה חזבאללה הגבירו באופן משמעותי את כוחן בסוריה, והפכו לסכנה אמיתית (קרובה יותר) המדינה היהודית והציונות בכלל. הרעיון שבחיזבאללה בפרט היה בתל אביב, השתנה מאוד מאז מלחמת 2006 בלבנון. לתוצאות הלבנוניות בעלות הביצועים הגבוהים, במיוחד נגד כוחות השריון הישראליים, היתה השפעה רבה על דעת הקהל. בדמיונו של תל-אביב התפתח חיזבאללה מתנועת גרילה בעלת מוטיבציה אך מפוקפקת, שיכולה להתקרב למלחמה במובן המודרני והטכנולוגי, יודע איך השתפרה על ידי החוויה הסורית.
החששות הישראליים נוגעים במיוחד ליכולתו של החיזבאללה לייצא את האיום שלו בצורה של יועץ נגד תנועות אחרות העוינות באופן מסורתי את המטרה הציונית. זהו המקרה של המיליציה החותית בתימן, בסיוע ישיר במעגל השיעי הלבנוני, במיוחד במבנים הבליסטיים וביכולות המבצעיות הימיות לאורך חוף הים האדום.
כבר באוקטובר של ה- XNXX, חיזבאללה גילה את יצירתו של גוף של פושטים מתחת למים בתימן, מוכן להכות את הסעודים ובני בריתם בנמלים המערביים של חצי האי ערב. הנאום נעשה חמור עוד יותר ביחס לחמאס, שלפי המודיעין הישראלי כבר יש ברשותו יחידות ימיות קטנות רבות עם צוותים מיומנים (מחיזבאללה) המסוגלים לפגוע בחוף הישראלי.
כבר ב- 2014 במהלך הפעולה קצה מגן בסכסוך עזה, הצבא עם כוכב דוד ניטרל 4 הפושטים מתחת למים הפלסטינים. לדברי יוסי מלמן, הפוטנציאל הימי המתגבר מתבטא גם בטילים נגד ספינות, שהניסוי הטראגי של הקורבט חנית (צילום) ביולי 2006, נפגע על ידי חיזבאללה C-802.
הן כאיום ישיר והן בשל נוכחותו העקיפה בתרחישים שונים, המפלגה הלבנונית של אלוהים נותרה הדאגה העיקרית לישראל. לעת עתה, התגובה הצבאית היחידה המאוששת היא הפשיטות נגד כוחות הממשלה בדרום סוריה, שמטרתן לצמצם את הפוטנציאל של דמשק, כולל חיזבאללה.
(צילום: אינטרנט)
