יוון ומקדוניה: הגירה ושאר זוטות

(של ג'אמפירו ונטורי)
25/08/15

משדה התעופה בסלוניקי תוכלו כבר לשמוע את המוזיקה. שדה התעופה נקרא על שם מקדוניה, האזור בו סלוניקי היא בירתה.

עבור היוונים זה לא נושא להתבדח עליו יותר מדי. כאשר הרפובליקה של מקדוניה הכריזה על עצמאות עם התפוגגותה של יוגוסלביה בשנת 91 ', פרץ המקרה הבינלאומי. יוון התנגדה לזיהוי הנושא החדש של המשפט הבינלאומי עם ההון סקופיה כיורש הלגיטימי של השם ההיסטורי של מקדוניה.

בעולם זה לא מקרה מבודד, להפך. רק כדי להישאר באירופה, לוקסמבורג היא שמה של דוכסות גדולה אך גם של האזור הבלגי הסמוך מייד. הדבר נכון גם למולדובה, שם הרפובליקה של מולדובה ברומניה מצויה על ידי הרפובליקה עם בירת קישינאו. מדינה שאתה הולך, שם הבעיה שאתה מוצא.

אך לא כולם מגיבים באותה צורה או יותר נכון, לא כל התרחישים הגיאו-פוליטיים כל כך מתוחים שהם יוצרים מבוכה להגדרה פשוטה.

כי היוונים שאלו שאלה עקרונית היה צפוי. קשה יותר לחשוב שהממונה נותר פתוח לאחר 25 שנה וכי סקופיה אושפז במושב האו"ם רק שנתיים לאחר הכרזת העצמאות ועם ראשי התיבות FYROM, ראשי תיבות באנגלית לציון הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה.

היחסים בין סקופיה לאתונה נותרו רעים לאורך זמן ולמרות רשימות הפשרה הם מעולם לא חזרו לשולי השכונה הטובה. אפילו האחווה האורתודוכסית לא הצליחה לעשות הרבה, אם כי בדרך כלל מדובר בקשר הדוק מאוד עם לבנט, מעל הכל כהגנה מפני התערבותן של קבוצות אתניות אחרות. הגורם האנטי-אסלאמי הנפוץ שבזמן מלחמות יוגוסלביה גייס מתנדבים יוונים רבים לצד הסרבים וזה הניע (ומזיז) את הצבא הסלאבי והאורתודוקסי של סקופיה במלחמת האזרחים בשנת 2001 נגד פעילי העצמאות האלבנים של UCK מקדונית. זו עובדה בלתי ניתנת להפלה: המרוחקת והענייה ביותר ברפובליקות יוגוסלביה לשעבר, היא לא מצליחה להתחבר ליוון.

הדרך שמסלוניקי מצביעה על הרפובליקה של מקדוניה ועולה לסקופיה הפכה בכך לעורק של אזור קוצני. במקביל לנהר ורדר, הוא מגיע לצוליאדס, הגבול בין שתי הרפובליקות. עמילי מכס אינם פורמליות והצ'קים עצמם הם לרוב מקור לבעיות ועיכובים. ברור כי העובדה שיוון היא חלק מהאיחוד אינה אדישה, בעוד שדרכה של מקדוניה, שבקשתה לחברות הותקפה על ידי אתונה מהסיבות לעיל, עדיין ארוכה. הנתון אינו שולי במיוחד מכיוון שיוון נכללת באזור האירו (אם כי באזור הירידה), מה שמרמז על חפיפה של חומה פיננסית עם אלה פוליטיים, היסטוריים וגבוליים.

אם ניקח בחשבון שיוון היא השער הדרום-מזרחי של האיחוד האירופי, חשופה במיוחד לזרמי נדידה מהמזרח התיכון וצפון אפריקה, אנו מבינים כיצד החדשות שמגיעות על המתחים לאורך הגבול היווני-מקדוני אינן אקראי. 

הן דרך טורקיה (שמחה מאוד ליצור אי נוחות לאויב המילניום), והן מגבולות המסננות של הארכיפלוגים המזרחיים שלה, יוון היא גן העדן האחרון של הגירה המונית לא סדירה: זאת עקב הסכסוכים המתמשכים (אזור המשבר העירקי- סורי) וזה שימש את הלא נודע הרגיל.

חדשות על תגבורת צבאית כדי לבלום את התופעה (אי קוס) הן בעיקר עדכוני חדשות. כך גם ברקמות העימותים בין הצבא המקדוני להמונים בלתי מבוקרים של מהגרים בלתי חוקיים. ההתגייסות החלקית של הכוחות המזוינים של מקדוניה מכסה את החמרת המשבר באזור הצפוני של קומאנובו, שם כיסים של אתניות אסלאמית ממשיכים לערער את יציבות הרפובליקה. קל יותר לחשוב שיוונים ומקדונים מנסים להזדרז ממצוקת הימים האלה עם כמה שפחות מהומה, ולא במבחן השרירים הקטן והאמינים נגד הגירה בלתי חוקית.

בינתיים, גילה את ציר המעבר החדש, העלייה הבינלאומית ממשיכה בינתיים לשגשג במינוף על המאפיות הבלקן. המדינות המעורבות, אשר כשלעצמן אינן מסוגלות לבלום את התופעה, מגבילות את עצמן לזרז את המעבר ולא לבצע צעדים כוזבים ברמה ההומניטרית, וסומכות על שוב החירום במהירות ובלי כאב. הקו בין אתונה לסקופיה מגיע אם כך לבלגרד ונמשך לבודפשט לפני שהלך לאיבוד במנגנונים המעורפלים של אחז הפליטים.

גורלה המוזר של יוון שעתיד להיות מוקף על ידי שכנים לא בדיוק ידידותיים (חוץ מבולגריה), לפחות לשם שינוי נראה עמום בגלל אינטרס משותף.

מה שההיסטוריה לא הצליחה לעשות בין מקדוניה ליוון, הם הצליחו לעשות זאת ברוח פרגמטית ואספקה ​​טובה של חוסר מוכן, הונע על ידי מקרים כלכליים קשים.

למרבה האירוניה, ה- A1, הכביש המהיר שמתחיל מהגבול עם יוון וחותך את מקדוניה לשניים, נקרא על שם אלכסנדר מוקדון, אבי המולדת המקדונית שהוצא אחרי האובסורנטיזם של טיטאן אך ידוע ברובו כמנהיג. יווני…

בלי קשר, נראה מי משלם את החשבון הסופי.