מלחמה בג'יהאד בגבול בין לבנון לסוריה. הברית בין ביירות לדמשק משנה את מפת המזרח התיכון

(של ג'אמפירו ונטורי)
26/08/17

לפני שלושים שנה זה היה בלתי מתקבל על הדעת, אבל במזרח הקרוב הכל אפשרי. כפי שאנו כותבים, הצבא הסדיר בלבנון פועל במקביל חיזבאללה על הגבול עם סוריה במלחמה נגד ISIS ונגד המורדיםHTS (תנועה לשחרור הלבנט), קרטל המפגיש כ -20 קבוצות פונדמנטליסטיות סוניות, שבהן לשעבר הן דומיננטיות אל קעידה

לנוכח האויב הג'יהאדיסטי המשותף, ייתכן שהנתונים לא יהיו בעלייה מיוחדת, אך בהקשר של האיזון הפנימי של ארץ הארזים, המעבר הוא אפוקלי.

בואו נלך צעד אחר צעד, החל בנתונים בשדה. 

אוגוסט 18 מתחיל את מסע הבחירות של צבא לבנון שחר השחר שנועדה לשחרר את צפון עמק בקעה ואת התבליטים בין לבנון לסוריה מהנוכחות הטרוריסטית. במבצע פועלים כלי רכב כבדים, מחלקות מיוחדות וכוחות אוויר.

בחודש יולי נערך אותו מבצע בין סוריה לצפון לבנון חיזבאללה על ידי הצבא הסורי, חלק מהתקפה הכושלת הגדולה של סוריה ביוזמת אסד ובעלי בריתה (איראן ורוסיה) נגד ההתקוממות הפונדמנטליסטית הסונית.

המשוואה היא יסודית. מטרתה של המיליציה השיעית הלבנונית המזוהה עם דמשק זהה במידה רבה לזאת של ממשלת ביירות: לחסל את הכיסים הקשוריםISIS ואת המודעה אל קעידה מכל האזור.

התקשורת הבינלאומית מעבירה את הידיעה בזהירות, מעירה את ההצהרות הרשמיות של ביירות כי אין תיאום בין צבא לבנון לסורים, אך מעל לכל אין תיאום עם חיזבאללה. אבל העובדות ברורות: לבנון וסוריה מובילות את אותה מלחמה.

אפשרי?

עמק בקעה, התפר בין לבנון הלבנה הירוק לבין צחיח האזורים הפנימיים המוליכים לדמשק, הוא ערש חיזבאללה. בעיר העתיקה של באלבק, השילוב של ארכיאולוגיה, קולנוע וא"ק 47, הבלגן של ביירות מגיע מעט. כאן חיזבאללה זהו הקול היחיד בהווה ומוכר.

הפעולות המדהימות ביותר של צבא לבנון התנהלו בראס באלבק, מרחק ק"מ 5 מרוחק מהעיר. כאן ניצחו חיילי ביירות את המחבלים והעלו את דגל ספרד יחד עם הלבנונים כמחווה לנפלי לה רמבלה בברצלונה. How to say ריקנות קרה: "אנחנו אלה שנלחמים בטרור ...".

לחשוב שזה קרה ללא הסכמה שבשתיקה (אם לא תמיכה ישירה) של חיזבאללה, זה מגוחך.

המלחמה של חיזבאללה נגד התקיפירי של ISISHTS בחלקים אלה זה טבעי, מעין צורך בהישרדות באזור שתמיד ראה בסוריה אם נהדרת. לא במקרה יש בבאלבק יותר דיוקנאות של אסד מאשר תמרורים.

בקעת הלבנון מנהל זה עשרות שנים הכי אנטי-ישראלי ואנטי-אמריקאית של כל הנשמות של לבנון, האויב ההיסטורי של רכיבים נוצרי מרוני הפלנגות כי בזמן מלחמת האזרחים היו מפלרטט עם ישראל.

אבל דווקא בנקודה זו השולחן מתגלגל. 

נשיא לבנון הנוכחי, מישל עון, הוא סמל לבנון, שעד סוף מלחמת האזרחים לא רצה להשתחוות להתערבות הסורית. עד מהפכת הארזים בשנת 2005, נתח משמעותי של נוצרים לבנונים, כולל פלגים הקשורים לחמולת ג'מייל (שעאון היה איכשהו בן אלוהים), נלחם תמיד נגד הטענה הסורית להפוך את לבנון לפרוטקטורט של דמשק. עם זאת, מאז 2008 הדברים השתנו. 

חלק חשוב מהחברה הלבנונית הנוצרית החל לבחון את המוסלמים הסונים בחשדנות, וכבר אין להם את האובססיה חיזבאללה, מפלגה בחסות השיעים בשלטון בסוריה ובאיראן.

עון, שהוחזר מגלותו על ידי הסורים, מבקר בדמשק שם פוגש את בשאר אל-אסד. היינו כל כך שנואים הופך לידידות פוליטית. החדש תנועה פטריוטית לבנונית של עון מתלחץ חיזבאללה וחולקת את מטרתה האסטרטגית: לצמצם את ההתערבות הסעודית (ולכן הישראלית) במדינה. 

המלחמה בסוריה מדגישה את האיזון החדש הזה, שכנראה אינו מחבב את כולם.

הראשון שמציף את אפו הוא ראש ממשלת לבנון, סעד חרירי, סוני והבעה של החמולות הקשורות לסעודיה נגד סורית ואויבי חיזבאללה. עם זאת, נראה שהמהלך החדש שחנך הנשיא עאון מכריח אותו לנשוך את הכדור: אם הפלנגים במלחמת האזרחים נלחמו נגד חיילי דמשק שעד שנות השמונים כללו את כל לבנון במפות סוריה, כיום מגזר שלם בחברה הלבנונית. להסיט את המבט ואויבי אתמול הופכים לבני ברית פוטנציאליים. בהקשר זה וכדי לגרום לאנשים להבין עד כמה מורכבת הפוליטיקה הלבנונית, כדאי להתחקות אחר התרחקותו של סמיר גיגאה (מנהיג המרונים של כוחות לבנון) שבמקום זאת ממשיך במדיניותו האנטי-סורית במעין המשכיות היסטורית מבלי ובלי אבל.

כאמור, רשמית הכל שותק לדינמיקה החדשה. הקישורים עם חיזבאללה, נוסף על ידי 2016 ברשימת הטרור על ידי הליגה הערבית, הם לא יכולים לעלות אל פני השטח. לבנון היא רפובליקה חצי-נשיאותית, שבה הנשיא מנהל כוח מבצעי עם ראש הממשלה. ההעמדות המוסדיות מושוות על הקו של איזון שבריר, שבו סמכויות וחובות שכנות ורחוק. כיום מתברר שכיחותם של השיעים המנצחים במלחמה בסוריה.

אבל מה יקרה, ואם התהליך הזה יהיה מוצק, נבין אותו טוב יותר בחודשים הקרובים, כאשר אסד יגרש את ISIS מסוריה והמערב יצטרך להתמודד עם איראן הרבה יותר חזקה מאשר לפני עשר שנים.

עאון הוא זקן ואי אפשר לחזות איזו מורשת פוליטית תשרוד אותו. עם זאת, המוות יצוקה. לבנון של ימינו היא כבר לא זו של מלחמת האזרחים בשנות השמונים והציר השיעי בין הים התיכון לאוקיאנוס ההודי, בהתנגדות כה רבה של אמריקה, אירופה וישראל, הוא כמעט עובדה.

(צילום: القوات المسلحة اللبنانية)

קראו גם: במפלגתו של חזבאללה