הסכם שהושג בין ארה"ב, רוסיה וירדן. המורדים קשורים לקרטל של צבא סוריה חינם הם עוזבים את עמדותיהם באזור המדבר בין סוריה לירדן ויורדים לשטח הירדני. השטח ישתלט על-ידי הסורים, למעט האזור המוגבל של עמדת הגבול אל-טנף, שם תישאר חטיבה אמריקנית. הכחישו שמועות על נסיגה אפשרית בכורדיסטן הסורית של חיילים אמריקאים שנמצאים בבסיס. כרגע הם מתמידים כמצב מבוצר היטב, מוקף בהחזרת הממשלה.
להסכם הצבאי יש חשיבות גיאו-פוליטית גדולה, והוא מניח תיאורטית קץ לאחד מחלוקת צבא שנמשך יותר משנה. בקיץ של 2016, כשהיה ברור שהכיבוש הסורי נגד ISIS יהיה רק עניין של זמן, אזור הגבול בין סוריה, עיראק וירדן היא החלה להיות מושא האינטרס הישיר של ארה"ב ושל שותפיה הקרובים ביותר לנאט"ו, בריטניה כולה.
בסביבות אל טאנף, הבסיס האמריקאי הגדול ביותר (היחיד למעשה) נולד בדרום סוריה, רכזת של התייחסות למיליציות האנטי-אסד, מאומנים ומצוידים על ידי וושינגטון ולונדון.
יחידות מיוחדות בבריטניה צורפו ליחידות נורבגיות במטרה לשלוט על הגבול ולמנוע את חזרתם של הכוחות הסדירים והצבאיים, הנאמנים לדמשק.
ההחלטה, שיישומה המעשי טרם נקבע, קובעת ביסודו את סופו של פרויקט החיץ הקבוע בין סוריה, ירדן ועיראק, שאותו דמיינה ארה"ב בשלב האחרון של עידן אובמה.
מניעת אוסמוזה מתמדת בין הסורים למיליציות השיעיות העיראקיות הפועלות בצפון מערב עיראק היתה יעד אסטרטגי שרצון מאוד של ישראל, שנבהל מההמשכיות הטריטוריאלית והאידיאולוגית בין איראן, עיראק וסוריה.
כדי להשיג זאת, יש הרבה דיבורים על פלישה אפשרית של כוחות צבא ארצות הברית וירדן לסוריה הדרומית, שנערמה במשך חודשים בבסיסי הממלכה ההאשמית.. הניצחונות הסוריים הבלתי צפויים שממזרח לאל-טאנף, לעומת זאת, יצרו קשר ישיר עם הכוחות הנאמנים לאסד עם מחבלי המדינה האסלאמית, הנמצאים בנפת דיר-אזור, ויצרו מסגרת אסטרטגית בלתי צפויה.
אזור דיר אזור הוא הרצועה האחרונה של השטח הסורי הנשלט על ידי המדינה האסלאמית. הראשון שייפטר מאזור אבו כמאל (גבול הפרת בין עיראק לסוריה) ישלוט על אזור נפט חשוב ועל הקשר העיקרי בין עיראק לסוריה.
אחרי שעשית את זה בגזרה הדרומית, זה אומר שארה"ב תאפשר לסורים לשלוט בכל האזור מדרום לדיר?
הדילמה נשארת כי התוצאות יהיו השפעות על האזור כולו.
בינתיים הכוחות הסוריים ששברו את המצור על דירזור דוחפים ככל האפשר לעבר הפרת, לחתוך SDF ארה"ב חוצה את המצעד מדרום לראקה. בהקשר זה, מקורות צבאיים מדברים על טורים של כלי רכב צבאיים סוריים המצוידים בסירות ובאמצעים הנהריים שמדרום מזרחה. מטרתה האמיתית של דמשק, בנוסף על שחרור דיר-עזר לחלוטין בידי הח'ליפות, היא להעביר את הפרת ולהתמקד באבו-כמאל.
המצב עדין אבל מובן היטב.
נטישת המורדים בגבול סוריה-ירדן והרעיון של נושא אנטי-שיעי עם קבלת החזרת הסורים סביב אל-טנף, אינו מתנגש בפועל עם הקורס האמריקני החדש. למרות הפצצה אקראית באזור, על חשבון הכוחות הפרו-ממשלתיים, במהלך 2017, דברים השתנו. גישתו של טראמפ למשבר הסורי היתה שונה מהותית מן הממשל הקודם.
במקום להיכנס לקונפליקט אסטרטגי עם רוסיה בניסיון להיאבק באסד, בחר נשיא ארה"ב את הנתיב היחיד שנותר בוואשינגטון כדי להימנע מכלל כישלון סורית (ומזרח תיכונית): לעלות על עגלת הזוכים הנלחמים באופן בוטה של ה- ISIS ולהשתמש בנוכחות הצבאית על הקרקע והתוצאות שהושגו ככרטיס משא ומתן עתידי. שחרור ראקה וקיצוץ כספים למורדים האנטי-אסדיים, שנתמכו וחמושו על-ידי ארצות הברית, הם סמלים בהקשר זה.
מה מרוויחים האמריקאים?
ארה"ב ומקבלי ההחלטות הכוחות הדמוקרטיים הסוריים הם כובשים את מזרח סוריה מעבר לפרת ובעצם שולטים בחלק מהשטח שלפחות בפעמים הבאות לא ישוב בריבונות דמשק. זו אינה מחיצה של המדינה כמו זו שדמיינה בתחילת המלחמה; ממשלת סוריה עדיין תישאר בידי חלק גדול מסוריה כפי שהייתה בעבר, עם כל הערים מעל 100.000 אלף תושבים למעט אידליב ורקה. עם זאת, העובדה נותרה כי היום נמנעה עבור ארה"ב תבוסה בוערת כמו זו שהתגבשה עם העימות הגלוי עם מוסקבה על היותו של אסד בשלטון.
איך ישראל משיגה את זה?
ההתקפות על העמדות הסוריות הנמשכות באופן סדיר, הן אומרות זמן רב. הפעילות הצבאית של תל אביב בגולן הכבוש וההשתלבות עם המיליציות המורדות נגד דמשק באזור דראח מעמיקות מיום ליום. הרעיון של המסדרון השיעי בין טהראן לביירות (דרך בגדד-דמשק) מסיר שינה מממשלת ישראל, אך המדינה היהודית אינה יכולה להרשות לעצמה סכסוכים פתוחים וכניסתם לסוריה. תהיה הפסקה עם רוסיה, שיבה של ערבים ומוסלמים, ומעל לכל עימות ישיר עם איראן. אפילו התוצאות הצבאיות לא יהיו ברורות. מאידך גיסא, הוא יכול לנסות לכרות את ההתפשטות השיעית, הבלתי צפויה מראשית המלחמה הסורית.
הערבויות שיספקו מוסקבה לישראל בכל הנוגע למיליציות של חזבאללה ושיעים בשליטת טהראן, יהיו בכל מקרה בסיס ליציבות קרובה לעתיד.
(צילום SAA / עמק)