מדברים על זה כבר חודשים על הקטע הזה. כעת נראה שהפרי בשל: איראן וסעודיה עומדות בראש עצים. נראה כי הכל מסכם את ההתנגשות של אבות קדמונים שיעים נגד סונים שקורעת את העולם האסלאמי כבר 1400 שנה. אולם מאחורי השאלות התיאולוגיות, קיים משחק גיאו-פוליטי חשוב המשפיע על האיזונים העולמיים.
כדי להבין טוב יותר מה עומד על כף המאזניים, יש לזכור שני גורמים:
סיום הבידוד הבינלאומי של איראן לאחר כמעט 40 שנה;
* העלייה במשקל הגיאו-פוליטי של ערב הסעודית הרבה מעבר לאזור המזרח התיכון.
הגורם הראשון תלוי בעיקרו (v.articolo) חוסר יציבות באזורים מאוזנים מבחינה היסטורית כמו סוריה ועיראק. סוריה עם רוב סוני מנוהלת על ידי העלווים של אסד (סניף השיעים); עירק, במשך עשרות שנים בידי השבטים הסונים של טיקרית, היא במקום זאת רוב שיעי, בעיקר בדרום, באזור הנפט העשיר בבצרה. שתי המדינות היו מאז ומעולם מבחן הלקמוס במשקלו הבינלאומי של טהרן. איראן אינה יכולה לאפשר באופן מוחלט לסוריה ועיראק ליפול תחת ידיהם הסוניות בו זמנית, במיוחד אם היא קשורה לוואהאביזם, הזרם התיאולוגי-פוליטי בחסות הסעודים.
אפילו הקנצלריות במערב הבינו את המשחק בקושי רב, לפתע נבהלו מההיווצרות של ציר פוליטי בצבע אחד המאחד את טורקיה הווידויית ההולכת וגוברת עם חופי המפרץ הפרסי. עוד: בהתחשב בחדירות האיסלאמיסטים באריתריאה, קניה ו אל שבאב בסומליה הניצחון של דאעש (סוני) בסוריה יפתח תרחיש קטסטרופלי: מהים השחור לאוקיאנוס ההודי, ג'יהאד הסונים נהנו מכיסוי מוסדי מסוים ללא הפרעה מבחינה גאוגרפית.
הדעה הרווחת היא כי לאיראן יש אינטרס לא לקוות לתבוסה מוחלטת של דאעש, רק משום שמאמינים כי דאעש וערב הסעודית באמת נלחמים זה בזה. המעורבות הישירה של הכוחות המזוינים האיראניים ושל חיזבאללה (השיעי) בסוריה מוכיחה את ההיפך: איראן היא משכון פעיל ויסודי להכיל את הסחף הסוני שמאחד את ריאד וח'ליפות יותר ממה שהיא מחלקת ביניהם.
רוסיה של פוטין הבינה את חשיבות ההימור הרבה לפני המערב וכבר קיימה יחסים מצוינים עם איראן (v.articolo).
האספקה הצבאית של העשור האחרון והשימוש המחודש בבסיס חיל הים של בנדר עבאס נוספו למסירה לטהראן סוף 2015 של מערכות S-300, ניתוק אמיתי ליכולות האוויר המערבי. לאחר הרגעת ישראל (v.articolo) ההתערבות הישירה של מוסקבה בסוריה סייעה להבהיר את פריסת הכוחות ואת האיזון הנוכחי במזרח התיכון. אנו יכולים לטעון כי חזית אנטי ISIS ואנטי טרור בראשות ריאד (v.articolo) אין תוכן נהדר; עבור סעודיה השאפתנית נראה הרבה יותר נחמד להמשיך במשחק לעבור את העליונות הסונית מאפריקה האטלנטית לקשמיר הפקיסטנית. הכנסנו גם את אפגניסטן לשרשרת האספקה, ככל הנראה מעניקים לטאליבן או לכוחות פונדמנטליסטים סונים ווהאבים אחרים חזרה קרובה.
מה שנאמר עוזר לנו להבין את הנקודה השנייה: סעודיה הגדילה במידה ניכרת את "הכריזמה הגיאו-פוליטית" שלה על בסיס היפוך ביחסי הכוחות שלה עם ארצות הברית, בן זוגה ההיסטורי המיוחס. כיום הריאד יותר משפיע על בחירותיה של וושינגטון מאשר להפך.
בין הגורמים הבולטים ביותר הוא הקרדיט הפוליטי שצברה סעודיה עם ארצות הברית מכוח ייצור נפט גולמי שנשמר גבוה מדי כדי להוזיל את מחיר החבית. הלחץ האמריקאי במובן זה נקרא מעל הכל במפתח אנטי-רוסי, אך הוא גם מרגיז את איראן, מעצמת הנפט הרביעית בגודלה בעולם ונפגעת מאוד מירידת המחירים. לא במקרה העביר שר הנפט בנימין זנגאנה באוקטובר 2015 לאופ"ק את הבקשה הרשמית לקצץ את הייצור כדי לאפשר עליית מחירונים.
הנה אז תחום התחרות בין איראן לערב הסעודית קורם עור וגידים. מאחורי ההתנגשות בין השיעים לסונים קיימת יריבות גיאו-פוליטית לשליטת אזור מאקרו-אזורי במרכז האינטרסים האסטרטגיים העולמיים.
הוצאתו להורג של האימאם השיעי אל-נמר והתגובות האיראניות האלימות הן רק ההיבט החיצוני של התנגשות חילונית, אך התמלאה במשמעויות חדשות מאז צמיחתה הבינלאומית של הפונדמנטליזם האסלאמי.
האש של השגרירות הסעודית בטהראן מופעלת על העימותים שנפתחים כעת בתיאטרון התימני בו ערב ואיראן הם הרבה יותר מתומכים בנאמנים וסונים ומורדים חות'ים בהתאמה.
סף הסכסוך המזוין בין ריאד לטהראן נחצה אך סביר להניח שהוא יישאר מוגבל לאזור היקפי זה, המאפשר לשני הגיבורים החדשים של מדיניות המזרח התיכון לבסס את עמדותיהם. המרחקים בין סעודים לאיראנים יגברו והעולם האסלאמי ימשיך לקוטב. רוסיה עשתה את הבחירה שלה בעתיד הנראה לעין. נראה את אירופה ואת ארה"ב.
(צילום: אירנא)
