מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, אדמירל שמחקני, מזהיר את ארה"ב מפני כל פעולה צבאית נוספת בסוריה נגד כוחות דמשק.
ההצהרה, דיווחה סוכנות הידיעות יותר (מחובר טהראן טיימס) עוקב אחר האמריקאים לפיה וושינגטון תהיה מוכנה להכות בכבדות את אסד, במקרה של "שימוש נוסף בנשק כימי", שנחשבת על ידי הפנטגון.
CNN מדווח באותן שעות כי יחידות של הצי האמריקני החוצים את סוריה, מוכנים ומחכים רק לפקודה מהבית הלבן כדי לפגוע בכל מטרה במדינה הערבית.
עמדתה של ארצות הברית גם נחשב מסוכן ביותר על ידי הקרמלין (הצהרה של שר החוץ לברוב וסגנו Gatilov) במיוחד לאור העובדה כי קבוצות מורדים ברשותו של נשק לא קונבנציונלי, אפשר גם ללחוץ להשתמש בהם לפעולה על ידי אמריקאי נגד הסורים.
שמח'אני קרא לממשלת וושינגטון לערבOPAC (יב"ארגון איסור כימי, שבסיסה בהאג, שבראשה עומד כיום התורכי טורקית) לבצע את הבדיקות הנדרשות באתרי אחסון חשודים. 
בהתייחס לפיגוע נגד Sharyat בסיס אוויר אמריקאי הסורי של 7 באפריל בכיר איראני נזכר שזה היה בוושינגטון להתנגד לבקשה לחקירה בינלאומית על השימוש בנשק כימי בחאן Shaykhun (באמתלה של ' התקפה) שבוצעה על ידי איראן ורוסיה.
האדמירל מביע דאגה מהצדדיות החד-צדדית של המהלכים האמריקניים בסוריה, אשר מסכנים באופן משמעותי את האיזון ללא חישוב נאות של התוצאות.
שחמני, לשעבר מפקד חיל הים Pasdaran, לשעבר ראש חיל הים האיראני ומעל לכל שר הביטחון מזה שמונה שנים, הוא דמות בולטת בנוף הפוליטי-צבאי של טהראן. כשר המועצה העליונה לביטחון לאומי (המורכב מ -13 אישים מובילים), יש לו השפעה רבה על הגישה האסטרטגית של ההגנה הלאומית, אך גם על נושאים חברתיים ופוליטיים הקשורים אליה. יש לו תפקיד רשמי של המשא ומתן בכל הנוגע למדיניות הגרעין האיראנית. בין היתר הוא נהנה מהערכתם של הנשיא רוחאני והמנהיג העליון חמינאי, בהיותו כיום בין המנהיגים האיראניים המשפיעים ביותר. הצהרותיו נחשבות תמיד לאינדיקטור טוב לסדרי העדיפויות והדחיפות שחשים בטהראן.
הצמיחה הגיאופוליטית המשמעותית של איראן במזרח התיכון מוצאת את הקונקרטיזציה הניכרת ביותר שלה במשבר הסורי. נותנת החסות לציר השיעי שמגיע מלבנון למפרץ הפרסי דרך עירק, נהנית גם מטהרן ממיקום מחדש של נושאים רבים ומהשינוי באיזון של השנים האחרונות באזור. בהקשר זה, חשוב רק על הנשיא המרוני הלבנוני עאון, מנהיג קרטל אנטי-סורי היסטורי, אך שהתקרב לסוריה (לפיכך לחיזבאללה ולאיראן), גם בעקבות הצמיחה הסונית וצאתה הג'יהאדיסטית. או לאותו תפקיד של בגדאד, במשך שנים המטרה לחשדנות וחלומות ההרחבה של טהראן, כיום אחד מבני בריתה הגדולים האפשריים.
שנות הנידוי נגד האובסורנטיזם של הרפובליקה האסלאמית הראשונה נראות רחוקות. מהאביב הערבי כביכול ואילך, המזרח הקרוב איבד את נכסיו והוא בצרות בניסיון למצוא אותם. הקטע בסוריה הוא כנראה הסינתזה המושלמת שלו.
בשלב האחרון של המלחמה בסוריה, מספר המעצמות הגדולות המעורבות (כולל ארה"ב, שכבר מזמן היו מעורבות ישירות בתחום) ומעל הכל משקלן היחסי במשבר הולך וגדל. כל מהלך לא משוקלל, בדיוק כפי שהציע עלי שחמני, עלול להוביל לתוצאות בלתי סופרות.
