עיראק וסוריה: שתי מלחמות שונות נלחמות נגד ISIS

(של ג'אמפירו ונטורי)
10/06/16

המצור על מאחז ISIS של פלוג'ה משך את תשומת הלב של עיתונים וטלוויזיה על עיראק. שעה ידי עדכון שעה את החדשות על התפתחויות צבאיות ברחבי מחוז אנבר בשלב זה המתקפה של הכוחות המזוינים העירקיים, כבר בפאתי העיר מאטה את השימוש במגנים אנושיים על ידי המיליציה של הח'ליפות.

ההמתנה לגורל האזרחים ולתוצאה הסופית של הקרב הניחה למאבק נגד המדינה האסלאמית להיות עטופה במעטפת של ייסורים ומפחדים.

נראה כי המלחמה בסוריה ובעיראק היא מלחמה. לפחות ככה זה נוטה לפשט את זרם מרכזי בתקשורת, בניסיון להבדיל בין טוב לרעים בצורה מאניכאית. במציאות שני התרחישים הגדולים שייכים לרבעים גיאופוליטיים מנוגדים.

בוא נלך לפי הסדר.

הקשיים הצבאיים של ISIS בחודשים האחרונים בסוריה נמצאים כיום ברשות הציבור. כמו כן ידועה המתקפה הגדולה של כוחות עיראק על מנת לחסל את הטרור.

מה טוב להבחין הוא מי נלחם מה.

בסוריה, המלחמה האמיתית נגד המדינה האסלאמית נעשית על ידי הכוחות הסוריים ובעלי בריתם: בעיקר רוסים, חיזבאללהאנשי מיליציה שיעיים עיראקיים ומיליציות שיעיות שהוכשרו על ידי איראן. תפקיד חשוב בחזית הצפון ניגן על ידי הכורדים בהפסקותיהם YPG e SDF. משקלם גדל באופן משמעותי בחודשים האחרונים עם סיוע ישיר מארה"ב, נעולה לאחר שנים של משיכה וקפיצה.

נגד הטרור שהמוסד הח'ליפי מיסד, נלחמו על קואליציה של מדינות מוסריות בראשות וושינגטון גם על הנייר, אך שלוש שנים לא נראו עקבות של ממש בסוריה. קואליציה זו גם רשמית חלק ממדינות כמו ערב הסעודית על הקשר הקרוב שלה עם הרדיקליזם האסלאמי הסוני ווהאביטה אין הרבה מה להוסיף.

אולם ההתפתחויות הצבאיות במסגרת הסורית שינו את הקלפים עד כדי כך שארצות הברית נאלצה להתערב באופן גלוי: CVN אייזנהאואר יעצור בנאפולי בימים הקרובים לפני שיגיע למזרח הים התיכון ויהפוך לפעולה. בדרך זו, ההשתתפות בתבוסתה של מדינת האיסלאם המפחידה תהיה בוטה ובלתי מעורערת.

חשוב להדגיש כי המערב, האויב של כרטיס ISIS, סוריה היא גם האויב של דמשק כי הממשלה הסורית רשמית להכרה בינלאומית. 

בעיראק המצב הוא כמעט ההפך. הכוחות הנלחמים בח'ליפות נתמכים על ידי המערב, אשר הם מכוונים אליו. הכוחות המזוינים בעיראק, שלא כמו הסורים, הוכנו, הוכשרו וחמושים על ידי ארצות הברית שהם מעין dependance. רק תמונה כדי לנקות את הרעיונות שלך.

גם בעיראק וגם בסוריה, לצד הכוחות הרגילים, הם נלחמים במיליציות שיעיות, מונפות על ידי השנאה האטאביסטית נגד השליטה הסונית (המיעוטית) במדינה. פלוג'ה הייתה מעוז סוני כבר בזמן הפלישה האמריקאית ל- 2003, כה הרבה להתנגד לשנה של לוחמת גרילה עירונית ולהגיע לפצצות זרחן ופלוטוניום בטבח המפורסם של 2004. אין זה מקרה שמספר ההוצאות להורג של המיליציות השיעיות נגד אזרחים סונים שנמלטו מהעיר הנאשמת בשיתוף פעולה עם מחבלים של ISIS מתחיל להתרבות.

בניגוד לסוריה, אשר כבר נמאס מבחוץ מלחמה תוקפנית נגד מדינה ריבונית למכור מחדש כמו האביב הערבי, עיראק עוברת מלחמת אזרחים, מורשת של המלחמה 2003 בעצם מעולם לא תמה.

המרד נגד אסד החל ב 2011 ו ISIS השתלטו רק 2014 עם מיליציות ממוצא זר בעיקר. 

עיראק, לעומת זאת, היא העריסה המקורית של הח'ליפות שגדלה בצל ההתנגשות בין השיעים לסונים, המוטלת בארץ. Fallujah, fiefdom סוני, הוא 120 ק"מ מ Kerbala ופחות מ 200 מ נג'ף, מקדשים שיעים. החיכוך חזק מאוד.

בעיקרון, היום בעיראק, מצד אחד יש transfrontiers של המוסדות הצבאיים העיראקיים המומסים (צבא, מפלגה בעת משטרה) ומיליציות של "האינטרנציונל הסוני" התומך במדינה האסלאמית; מאידך גיסא, המוסדות החדשים הנתמכים על ידי ארצות הברית, שהציעו השיעים לאינטרסים של כוח בלבד.

ההבדל העיקרי הוא כאן: בעוד שבמערב (ארה"ב) אין שום אינטרס בדמשק שתגבר על המדינה האסלאמית, אולם בעיראק הניצחון של ממשלת בגדאד יתן לגיטימציה חלקית להרפתקה הנבזית של 2003 ולחיסול סדאם. אם דאעש היה מפסיד בסוריה, זו תהיה חצי תבוסה עבור ארצות הברית והמערבים שהלכו בעקבותיהם. אם, לעומת זאת, דאעש יובס בעירק, זה היה כמעט ניצחון עבור וושינגטון ובעלות הברית.

מכאן אנו מבינים את החושך התקשורתי המקיף את ניצחונות דמשק בסוריה ואת הדגש במקום על המתקפה העיראקית על פלוג'ה.

עיראק וסוריה, הן התיאטרון של שתי מלחמות שונות אך אבסורדיות באותה מידה, תוצאה של אותו כישלון. 

(צילום: القوات المسلحة العراقي)