ישראל וערב הסעודית: החיבוק שמפחיד את איראן

(של ג'אמפירו ונטורי)
24/02/17

תמרונים גדולים במזרח התיכון בעקבות תערובת של יתרות שנמשכות כבר כמה שנים. חלק הארי הוא עכשיו ישראל, חזרה לחלון אחרי ברק המכוון להקשיב לעמידה וכמעט שותקת.

הנתון הראשון שעליו צריכה תל אביב למדוד הוא הצמיחה הגיאו-פוליטית ומנהגיה של איראן, כיום גיבור מוחלט בכל הרבעים הקריטיים של האזור. ההלם האמיתי לישראל הגיע ב- 2015: מצד אחד הסכמי הגרעין של וינה; לעומת זאת, הסיכוי שהחזית השיעית בסוריה לא תתמוטט, הודות לתמיכת רוסיה ואיראן.

על פי גישה פרגמטית, אנדמית בפילוסופיית ההגנה העצמית של המדינה היהודית, החלה תל אביב להביט סביב, לשכתב את כל רשימת הטובים והרעים על הלוח, כדי לפתוח או לסגור את הדלתות לפי הצורך.

אבל כדאי לזכור היבט שבמזרח התיכון מהדהד כמעשה: ערבים, יהודים ופרסים לא אוהבים זה את זה.

על אמת זו הם הערות של יוצא מן הכלל שהופכים את המשחק המזרחי המורכב ביותר.

העובדה הראשונה היא שהערבים אינם אותו דבר, אך מכיוון שהם מוסלמים ברובם, הם נחתכים מן הסוניזם האלכסוני-שיעי. לא רק זה: אם חילוקי הדעות ניזונים את המחלוקות במשך מאות שנים, חזיונות האידיאולוגיים השונים של מלחמת העולם השנייה הפכו אפילו יותר. העימות הגנרלי בין הנאצריסטים-סוציאליסטים-הלאומיים ומלכות הנפט הפרו-מערבי הניח את עצמו על שאלות דתיות, ויצר בלבול עוד יותר.

ישראל הניבה קצבה על קיצוצים אלה, תוך שמירה על הקיצוניות האנטי-יהודית שמדי פעם הציגו את עצמם, מכוח עליונות צבאית וטכנולוגית שאין להכחישה.

העובדה השנייה היא שאיראנים וערבים, אם כי מאופיינים בחוסר אמון של אבות, מתכנסים בנקודה אסטרטגית: הישראלים כובשים את פלסטין וירושלים לעולם לא יכולה להיות רק יהודית. ההתכנסות היתה לעתים כה חזקה, שהפלדין העקשן ביותר של העניין הפלסטיני מאז סוף "70 ואילך" הפך לאיראן. בדמיון הקולקטיבי הישראלי, אין זה מקרי חיזבאללה מודעת מודעה חמאס כף יד האויב מספר אחת.

ישראל מצידה מנסה להשתלב בפתיחות הנפתחות מעת לעת, על פי הכלל "אויבי אויבי הוא ידידי". הקיטוב בין איראן לסעודיה הציע הזדמנות לשינוי כיוון למאזנים האזוריים ההיסטוריים: תל אביב וריאד כבר אינם רואים את עצמם כאויבים "ללא צורך באפס". ההצהרות בעניין זה על שרי החוץ של ליברמן ואל-ג'וביר, שהונפקו בפברואר בוועידת הביטחון במינכן בגבול ההדדי. 

במציאות היחסים הקשים בין ישראל לסעודיה הם עתיקים ומצאו חוף במגעים הסודיים בין המדינה היהודית למדינות האסלאם הסוניות, אפילו מחוץ לעולם הערבי. רק להזכיר את התרגיל כדוגמה דגל אדום של אוגוסט 2016, שם יחד עם ISAF, את אווירונאוטיקה של אף אחד אחר מאשר איחוד האמירויות הערביות ופקיסטן השתתפו הכשרה משותפת.

מבין כל מדינות הליגה הערבית של 22, רק למצרים ולירדן יש יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל. עם זאת, באופן לא רשמי, הקשר, במיוחד ברמת המודיעין, נמשך שנים, במיוחד עם סעודיה וקטר. היחסים התחזקו מאז המטרות האסטרטגיות שלהם החלו לחפוף.

הבידוד של איראן הוא היעד הראשון בסדר החשיבות של שתי המדינות. עבור ישראל וערב הסעודית, חלקות האייתוללות נגד יהודה ואנטי-סמית הן סוגיית הישרדות אמיתית.

גורם מכריע נוסף הוא הצורך להחליף את מצרים בתפקיד של פרטנר מיוחס. אל-סיסי אינו מובארק, וגם לא סאדאת ותפקידו של קהיר בסוריה, תימן ולוב הוא לפחות דו-משמעי גם לתל-אביב וגם לריאד. פתיחתן מחדש של השגרירויות בין איראן למצרים היא עוד אי-אמון גובר והולך.

כסעודית של כל הסונים, ערב הסעודית היא גם מועמדת לפיקוח על היחסים בין ישראל וישראל ועל יחסים רחבים יותר בין מוסלמים ליהודים, ומצאת חדר מגורים שתמיד זמין בוואשינגטון ובלונדון. במילים אחרות, מה שעד לפני כעשור נראה כמו כפירה של ממש, היום אפשר לצאת לשטח הפתוח: ישראלים וסעודים אם הם מבינים את זה ולא צריך עוד להסתיר את זה.

עבור איראן, האזהרה ברורה והדחליל שנרגש במשך עשרות שנים על ידי תעמולה פנימית הופך למציאות. אם ישראל וערב הסעודית תהיינה מוסריות של הכרח, טהרן מבינה את האנטי-פון, חוששת מפני הרוע הגדול ביותר האפשרי שלה: הערבים והיהודים הופכים לבעלות ברית. זה נראה בדיוני פוליטי, אבל במזרח התיכון, למעט אולי שלום, הכל אפשרי.

הדרך לפענוח רשמי של היחסים בין ריאד (ונכבדי המפרץ) לתל אביב עוד ארוכה כמובן, אך דיפלומטיה מבוססת לרוב על עובדות קונקרטיות. רבים מהמהלכים הישראליים קשורים לעמדה שכל מדינה נוקטת בהתנחלויות יהודיות בשטחים. כדי לנסח מחדש, אהדותיה של ישראל משתנות בהתאם לאופן שבו היא מוצגת בשאלה הפלסטינית ובמיוחד בכל החלטה של ​​האו"ם המגנה התנחלויות חדשות. אם לוקחים בחשבון את מלחמת סוריה למשל, לא קשה להבין את האידיליה בין ריאד לתל אביב. חלפו הימים של מלחמת האזרחים בלבנון שבהם הסורים נקלעו לסכסוך עם אש"ף של ערפאת. כיום ישנם אלפי פלסטינים שהחליטו לתמוך חיזבאללה את הסיבה המקורית אסד פרו. על ליווי זה, נראה כי הלחצים הסעודיים החזקים על ישראל לקבל תוכנית שלום מתמשכת (עם חזרת הגולן ופרוסת הגדה המערבית, nda), מכוונים יותר להסרת איראן מתפקיד המגן של פלסטין (ושל האסלאם) ), שייתן את חסותם של האחים הערבים הרועשים ביותר.

נוסף על כך, המגעים החשאיים הבלתי רשמיים בין ישראלים לסעודיים שדווחו בעיתונות הערבית, השמועות על פתיחתו הקרובה של מטה דיפלומטי בתל אביב, טיסות האוויר הישירות שהובאו בין ערב לישראל, ושיתוף הפעולה הצבאי ההולך ומתעצם בתיווכה של ארה"ב . הראיון ולחיצת היד בין שר הביטחון הישראלי, משה יעלון, לבין הנסיך הסעודי פייסל אל סעוד בכנס פברואר שנערך במינכן, הם סמלים במובן זה.

ישראל, שגם היא יתומה של הציר המיוחס עם תורכיה של ארדואן, זקוקה לאויב אחד פחות ולברית אחרת. הסעודים לא מחכים לשום דבר אחר. איראן יודעת זאת, ובפיו של הנשיא רוחאני החלה להאשים את הערבים בכך שאימצו את העניין הציוני. הכדור עובר עכשיו לטהראן.

(צילום: צה"ל/ אינטרנט)