התבוסה של "המורדים המתונים" משנה את הקלפים. הנה מה שקורה בסוריה

(של ג'אמפירו ונטורי)
14/12/16

חלב, בתאגיד התקשורת הכללי, שוחרר. השימוש במונח "משוחרר" מושמט כמעט מכל כלי התקשורת, על מנת להציג את ניצחונם של הכוחות הסדירים הסדורים כתבוסה לדמוקרטיה ולפרמטרים המוכרים בדרך כלל של פוליטיקלי קורקט.

בהקשר זה מתפשט שקר תקשורתי גדול, המקשר בין הכאוס ההומניטרי לסבל האוכלוסייה האזרחית להתפתחויות האחרונות בתחום. לא משנה איך נחשבת ממשלת אסד, טוב לציין עובדה אובייקטיבית: תבוסתם של המורדים הג'יהאדיסטים בחאלב היא למעשה סוף סיוט לאזרחים התושבים, המשמשים במשך שנים כמגן אנושי עבור המיליציות. עם תום המלחמה באזור העירוני, חלב יכולה להתחיל לדמיין עתיד, שהוא בדיוק ההפך ממה שהתקשורת המערבית אומרת כרגע.

בעניין זה, מקורות מקומיים עצמאיים מאשרים את תחילת הפינוי של אלפי אנשים מהמחוזות החדשים של מזרח חלב ששוחררו לקבל סיוע באזורים מצוידים יותר גם מחוץ לגבולות סוריה (טהרן ומוסקבה במקרים החמורים ביותר). ההשבה של כלי חרס ושדות מוקשים לא מפוצצים כבר נמשכה כבר ימים, בעוד שמדברים על השבת התשתיות הדרושות הראשונות, שנמחקו על ידי ארבע שנות הרס.

מנקודת מבט צבאית, הניצחון בחאלב הוכרז במשך חודשים. אין ספק שזה יאפשר לדמשק לפרוס מחדש לפחות 20.000 עובדים באזור העירוני עד כה. כך קרה באזורים הצפון-מזרחיים של דמשק רבתי, בשכונה של גאוטה באזור הסמוך לגולן, שם הסכמי הכניעה שהושגו עם מיליציות המורדים אפשרו להוציא כיסים שלמים ללא שליטה, ולשחרר אלפי חיילים מוכנים להישלח למקום אחר.

ממשלת דמשק, חסרת מתגייסים לאחר שש שנות מלחמה, החליטה לקבל את מערכת כניעתם של אנשי המיליציה בתמורה להעברתם לאזורים אחרים, "להתארגן" בחזיתות ולגבש את אזורי המדינה שבשליטתה. . זה קורה כרגע בחאלב, שם מאות ג'יהאדיסטים נכנעים לסינון צפונה לעבר הגבול הטורקי. 

מנקודת מבט פוליטית, החדשות המגיעות מחאלב חשובות אף יותר. תבוסת המורדים מייצגת אובדן כוח המשא ומתן של החזית נגד אסד, שכבר נפגעה קשות מהתבוסה של הילארי קלינטון בבחירות לנשיאות ארצות הברית. לאחר שאיבדה את החסות הבינלאומית הראשית, האופוזיציה לממשלת דמשק כבר לא יכולה לסמוך אפילו על תוצאות מהשטח, כיום מוגבלת לאזור שבין לטקיה וחאלב, הגובל בגבול טורקיה.

אם הנשיא החדש טראמפ יאשר בעובדות את ההסכם עם מוסקבה לניהול המשבר הסורי, לכן סביר להניח שעד אמצע 2017 סוריה תציג את עצמה עם התרחיש הזה:

  • אסד יישאר באוכף וישלוט ברוב המדינה, כולל בכל הערים הגדולות. השחזור יתחיל להחזיר מינימום של נורמליות באזורים שתובטחו עתה על ידי המלחמה יחל מיד תחת המונופול הרוסי;
  • ארה"ב, בתמורה לנטישת מה שמכונה "המורדים המתונים", תגן על האינטרסים הטורקיים מול דמשק ומוסקבה, הכרחית להחזרת מערכת יחסים אסטרטגית טובה בין וושינגטון לאנקרה. בעיקרו של דבר, תהיה זו אפשרות לאפשר לטורקיה להישאר בשטח סוריה כדי להבטיח חיץ ביטחוני המגן עליה מפני גלי פליטים ומעל לכל מפני פלישות כורדיות. המיליציות הטורקמניות ככל הנראה לא יפורקו. במקום זאת, עתידן של קבוצות חמושות ג'יהאדיסטיות יהיה תלוי במשקלה של וושינגטון ובהסכמים דו-צדדיים בין אנקרה למוסקבה ג'איש אל-איסלאם, ג'בהת אל-נוסרה, אהראר אל-שאם, למעשה כל הקרטל המקושר לאל-קאעידה שפעל עד כה תחת המטריה הטורקית. איראן ממלאת תפקיד מכריע במשחק זה, מעוניינת בבירור בהגנה על האינטרסים השיעים בסוריה ומתנגדת חריפה של כל הקבוצות הפונדמנטליסטיות הסוניות הפעילות נגד דמשק. היחסים העתידיים בין טראמפ לטהרן יכריעו את המשחק.
  • לכורדים הסוריים תהיה אוטונומיה מסוימת, אך לחלוטין לא תהיה דומה לזו שנהנו מבני דודיהם העיראקים. כפי שכבר בא לידי ביטוי בטור זה, הגדרה עצמית כורדית אינה מעניינת איש: סוריה מטעמי יושרה טריטוריאלית; באנקרה מחשש לקשרים עם ה- PKK; לאיראן, מעורב בהפעלה מחדש של מאבק העצמאות הכורדי. אמנם עם פוטנציאל מוגבל, אך מפלגת החירות של כורדיסטן (PJAK) ו המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטן האיראנית (PDKI), שנתמכו בהתאמה על ידי הכורדים הטורקים ועיראקים, חידשו את הירי בשנת 2016.

האמור לעיל מסכם את החשיבות של דמשק (ומוסקבה) להדק את הזמן במאבק נגד האופוזיציה הסורית הפנימית המיוצגת על ידי "המורדים המתונים" ומסביר כמה אפשרויות צבאיות, ככל הנראה מוטלות בספק.

אמנם נכון שכיבושו מחדש של דאעש של פלמירה נותר דמות גרועה עבור סורים ורוסים, אך נכון גם שהמדינה האסלאמית אינה בראש סדר העדיפויות של אף אחד. במיוחד עבור אסד, שיש לו כל אינטרס להציג את עצמו חזק יותר מבפנים אך בקשיים עם הח'ליפות, שהוכר על ידי הכל ברמה המוחלטת ברמה הבינלאומית.

במילים אחרות: ניצחון צבאי בחאלב, ברמה הפוליטית, שווה עשרה תבוסות בפלמירה ...

(צילום: אl ג'זירה)