ב- 17 בדצמבר במרוקו הושג הסכם פורמלי בין טריפולי לטברוק, שני הקרטלים המחלקים את שטחי ההשפעה של מדינה ללא מוסדות יציבים יותר מאז 2011. לוב כיום, רחוקה מלהיות מיוצבת ומוצקת באופן אירוני, זה מיוצג על ידי שני קטבים גיאוגרפיים שניתן להרחיקם על שתי הנשמות ההיסטוריות של המדינה, סירנאיקה וטריפוליטניה, אך שבאמצעות שלם כנגד כולם, מפקחים בתוכם אינטרסים של מטריצה שונה מאוד.
מה שנראה שממשלות המערב והאו"ם באמצעות UNSMIL ממהרים להראות הוא הסכם חזיתי שמזין את דעת הקהל והתקשורת השקפה מוסדית ככל האפשר על מדינת צפון אפריקה. דגש רב מושם על הרכב ההנהלה כי על בסיס ממשלה של 32 שרים, על לוב לעבור ממלחמת האזרחים למצב רגיל.
ההסכם צפוי עד 29 בינואר (האשרור יהיה עד הפרלמנט של טוברוק) ועובר דרך חלוקה של המחלקות המתחשבת במשקלים הפוליטיים של כל המרכיבים.
ככל הנראה סגניו של ראש הממשלה אל סארי יהיו חמישה. ההגנה תעבור לטוברוק עם הגנרל הפטר (ידיעה לא מוסתרת על ה- CIA) בתפקיד מפתח, ואילו הפנים ילכו לחזית טריפולי.
כיום מה שמכונה ממשלתו הלגיטימית של טוברוק, מתהדר בניצחון בבחירות 2014 על בסיס אחוז אחוזים של 10% מהזכאים. החזית האיסלאמית של טריפולי, שנשלטת על ידי האחים המוסלמים הלוביים, מתבררת כפחות מקומפקטית. "מיליציות מיסוראטה" והקרטל האיסלאמי פייר יש להם הרבה אמירות ב"חזית המערבית "והופכים את הבסיס לכל הסכם עם טוברוק לבלתי יציב לחלוטין.
מדוע ממהר להעביר חדשות טובות?
השמועות האחרונות על התקדמותן של מיליציות דאעש בלוב הן מחוץ לרקמות השליטה. ההתרחבות בפועל במדינת הח'ליפות לכאורה אינה מוחשית, גם מכיוון שגיוס מיליציות חדשות אינו מתרחש על בסיס וידוי ואידיאולוגי, אלא על זה של ייאוש. אותו דבר קרה בדרנה, מעוזם של האיסלאמיסטים הוואבים הסונים שנלחמו בידי קדאפי המנוח. לאחר המרד נגד הקולונל ומלחמת האזרחים נמשכו צעירים לובים רבים לשוליים הקיצוניים רק מכיוון שלא היו נקודות התייחסות מוסדיות. הקשר בין האוכלוסייה הלוב למיליציות (כולל דאעש) הוא אינסטרומנטלי לחלוטין משני הצדדים. זה נובע גם ממסורת חילונית היסטורית של הבורגנות הלובית האמצעית.
במילים אחרות, מעבר להכרזות האו"ם, נראה כי אין דחיפות מיוחדת בלוב, מכיוון שהקיפאון הוא טוטאלי. רק משטר של אנרכיה מוחלטת והוודאות ההולכת וגוברת לפיה חיסול קדאפי היה אולי הטעות הגיאו-פוליטית הגדולה ביותר של 50 השנים האחרונות באזור הים התיכון.
לא משנה מה השינויים בימים הקרובים, קל לחזות כי השליטה האמיתית של כל ממשלה בשטח לוב עדיין תישאר כימרה.
נראה כי מה שבאמת חשוב כיום נותן כובע מוסדי לפן המרכזי היחיד בשאלה הלובית: שליטת הרב-לאומיות על משאבים המופעלים באמצעות חברת הנפט הלאומית. המיליציות שנטויות לכך לא ממשיכות במפתיע לבצע את עבודותיה ללא הפרעה.
כי דאעש מסתובב בסירט, שיש ממשלה של אחדות לאומית או שיש הסכם חמקמק להתערבות צבאית של נאט"ו או האו"ם, כרגע, הם היבטים משניים פרדוקסלית.
(תמונה: al-Ǧaysh al-lībī)
