הולנד דוחה את הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי לאוקראינה ושולחת אות חשוב. 62% מהמצביעים אמרו "לא", והזהירו את ממשלות אירופה מפני ההרחבה שתוכננה כבר למזרח, שכעת לפחות נראה כביכול של הביורוקרטיה בבריסל.
למרות שהרוחות האטלנטיות מעכבות ראשים סמכותיים במאה העשרים, מה שהופך אותן לצדן של תוכניות גיאופוליטיות מהמלחמה הקרה, מישהו מנסה לתת סימני עצמאות או לפחות להשתחרר ממישור ההרגשה המוטה, שלאורכו נראה המתת חסד של היבשת הישנה בלתי ניתנת לעצירה. .
משאל העם בעקבות אישור הסכם ההתאגדות שכבר מושכלל על ידי 28 ממשלות האיחוד ומייצג מודעות למצב הרוח האלקטורלי במשך שנים המכוון ליורו-סקפטיות משתוללת, לא רק בהולנד. למרות שנראה שמשאל העם הוא התייעצות מבודדת (רק שליש מזכאי ההצבעה הצביעו), אין עוררין כי אריחי הגג האירופי המעט משותף לתחתית, או לפחות נתפסים כך, יתנערו.
בפרט, התגובה ההולנדית היא סימפטומטית למצב פסיכולוגי קשה בו המדינה חיה. קורבן של התסמונת הפרנקו-בלגית כקורבן פוטנציאלי לטרור בינלאומי ושנדון על ידי ההיסטוריה כדי להגן על עצמה מפני שכנים מסורבלים, הולנד מפרידה מדי פעם בין הייעוד שלה למודרניות ומחדשת את הפחד של הזר, יהיה אשר יהיה. זה סוג של משיכה, שלמנהיגים בהתאמה יש טבע מצד אחד ראש פתוח מולדת לחברת הצבעונים, מצד שני כל דבר פרט לאוויר הפחד להיות שקוע ומפוצץ.
על בסיס זה, ה"לא "להסכם ההתאגדות עם אוקראינה הוא תוצאה של שני היבטים שלא קל להבחין בהם כיום:
- נחשול של גאווה ילידית הנתמכת בעמדתה החזקה מאוד של הימין הלאומני של וילדרס, הרגיש ככל הנראה לנושא ההגירה והביטחון;
- הבנה אמיתית של ההתאבדות האסטרטגית בה האיחוד האירופי הפך כעת לא מסוגל למדיניותו כלפי המזרח.
מה המינון של שני המרכיבים לא משנה לעת עתה. התחנה לציר בריסל-קייב, שהחלה בשקט על ידי המינויים של האיחוד על פי כללים לא משותפים, מהווה כיום נקודת מוצא להרהור הן על ההשפעות ארוכות הטווח של ההסכם והן על הלגיטימיות והלגיטימיות של הממשלה הנוכחית. אוקראינה.
במקרה הראשון נציין את ההשלכות של התרחבות אוטומטית של האיחוד לאוקראינה עם השפעה שלילית בלתי נמנעת על היחסים עם מוסקבה. הארכיטקטורה של דרך זו החלה עם מרד מיידן ומשבר קרים; אף על פי שחברי האיחוד פעלו בקומפקטיות, נראה שמעולם לא נולדה מחשבה אסטרטגית וגיאופוליטית ביבשת זו. אולי יהיה זה נכון להתחיל להרות אותו, ואם אפשר, לערב את דעות הציבור בהתאמה.
על מצב הדברים בקייב, ההשתקפות מעמיקה עוד יותר. עלינו להבין טוב יותר מה מסתתר מאחורי פורושנקו וכמה תום לב אירופה של החוק והתמרמרות עדיין יכולה להראות. מסך כפור נפל על המשבר באוקראינה במשך שנה, והותיר קבוצות לחץ על ממשלת אוקראינה להתאגד. אף אחד לא מדבר על זה, אבל זה לא חדש.
למרות שמשאל העם הבריטי בנושא הקביעות באירופה בפתח, סביר להניח שההצבעה ההולנדית תבהיל בלי להשפיע במיוחד. הוא יחנוק ממכונת ההטלה הדמוקרטית, מהיר מאוד לדבר על עצמו, הרבה פחות לומר מה אנשים חושבים.
(צילום: אינטרנט)
