המזרח התיכון רותחים: מי עומד מאחורי הסכסוך השיעי-סוני?

(של ג'אמפירו ונטורי)
11/04/16

לא היה דם טוב בין השיעים לסונים מאז המאה השביעית, כמעט ממקורות האיסלאם, כאשר הלגיטימיות של הדרכה רוחנית למוסלמים הפכה לנושא מרכזי. עם זאת, העימות מעולם לא השפיע על מספרים גדולים. השיעים מייצגים קצת יותר מ -10% מהנאמנים של אללה והסכסוך, גם אם מעולם לא התגבר עליו, מעולם לא התנוון. במיוחד במאה האחרונה, שבוי בטענות ובשברים אתניים-סכסמטיים המאפיינים את זרמי האסלאם הרבים, הוא מעולם לא עזב את תחום הווידוי.

בזמננו, החלוקה בין "מורדים" אורתודוכסים ל"איסלאמים "קיבלה רק משקל פוליטי עם חזרתו של האייתוללה חומייני לאיראן בשנת 1979. אך גם כאשר איראן השיעית החלה להפחיד את המלכות הסוניות במפרץ, ההתנגשות. הוא יצר חיכוכים המסוגלים להשפיע על הגיאופוליטיקה במזרח התיכון, אך מעולם לא עד כדי התעוררות מלחמות רחבות היקף.

בוא ניקח דוגמא.

במשך כל תקופת מלחמת איראן-עירק התייחס חומייני לסדאם חוסיין בשם "הנחש הלא-נאמן", שלא הושתת לא רק מהתוקפנות של 1980 אלא גם מההדחקה הקשה של ראיס של בגדאד ברוב השיעי בעירק. מלכות המפרץ, מצדם, תמכו בעירק לאורך כל שנות השמונים בדיוק כדי לרסן את טהרן. האובססיה הייתה חזקה במיוחד בערב הסעודית ובחריין, שם המיעוטים השיעים הם החזקים ביותר. העיר קטיף הסעודית היא לב ה השיעה של חצי האי והיא נמצאת במרחק צעד אחד מהארכיפלג של בחריין, שזועזע שוב ושוב על ידי מרד דת. 

עם זאת, התמיכה בסדאם הייתה אלא תיאולוגית. ראיסלמרות שסוני, מלבד היותו חילוני, הוא גם היה באימונים בעת נאסריאן, עם פס סוציאליסטי אנטי-תיאוקרטי. אפילו לא לומר שסדאם שנתיים אחרי שביתת הנשק עם איראן הוא התנער מהתוכנית "Volemose bene" סוני תוקף את כווית, החוליה הראשונה בשרשרת הערבית אנטי-איראנית ואנטי-שיעית.

במילים אחרות, בהיסטוריה של ימינו לא היו מלחמות גדולות בין הסונים לחסידיו של עלי והעימותים, אפילו האלימים, תמיד היו מוגבלים לפיאודים מקומיים.

הדברים משתנים. בוא נראה למה.

המקור הקונקרטי לסכנה הפונדמנטליסטית עד לפני עשרים שנה היה יותר מכל דבר אחר השיעה מה שעושה אקסיומה של האיחוד בין קודש לחול, לבין התיאולוגיה והפוליטיקה. חסידיו של עלי הם התומכים בפרשנות מוחלטת של האיסלאם השואפת להתמזגות מוחלטת בין כדור הארץ לשמיים: התיאוקרטיה, למעשה, מאז 1979 שהיישמה איראן. 

עם זאת, הסונים הדיחו את הפוטנציאל הפונדמנטליסטי של השיעים מאז החזון השמרני הווהאבית זה התפשט כמו אש בשדה קוצים בין אסיה לאפריקה.

מאחורי צמיחה זו עומדת סעודיה, ערש הפירוש השמרני יותר של הקוראן, לימים המדריך התיאולוגי והאידיאולוגי של הטליבאן, אל-קאעידה והמדינה האסלאמית.

La ג'יהאד עם הזמן הסוני הכפיל את השיעה, ואיפשר אפילו לאיראן למלא את תפקיד המתונים (המלחמה בדאעש בסוריה).

אם לומר בקצרה, יש כיום שתי מדינות תיאוקרטיות במזרח התיכון, סעודיה ואיראן, בשורה על שתי גדותיו של נהר האסלאם.

סעודיה, מדינת המשמורן של שני המקומות הקדושים האיסלאמיים הגדולים (מכה בה נולד מוחמד, מדינה בה הוא קבור), עושה בווהאביזם הבסיס לייצוא משקלו הפוליטי. מובן מאליו כי טרור בינלאומי יליד סונים נהנה מכיסוי פוליטי וכלכלי עצום.

בטור זה דיברנו מספר פעמים על הצמיחה הגיאו-פוליטית של ריאד, שמסוגלת יותר ויותר להשפיע על בחירות אסטרטגיות אמריקאיות ואוטונומית יותר ויותר כמעצמה אזורית ואף גלובלית.

אז למה עלינו לצפות?

לשני אירועים אחרונים יש רלוונטיות עצומה בפיתוח הכיול הגיאו-פוליטי הבא של המזרח התיכון ולא רק:

  • הוצאתו להורג של האימאם השיעי אל-נמר ב -2 בינואר בערב הסעודית;
  • החלטת הליגה הערבית ומועצת שיתוף הפעולה במפרץ להכריז על חיזבאללה כארגון טרור.

הראשון הוא אות פוליטי נהדר: ריאד יכולה להרשות לעצמה לאתגר את איראן בקנה מידה אזורי לא רק. שתי המדינות הן בהתאמה היצרנית הראשונה והרביעית של נפט גולמי בעולם, עם חזון שונה גם לגבי המחיר לחבית. העימות למרחקים ארוכים בין סונים לשיעים בסוריה, תימן ועירק הוא אפוא הוכחה לאתגר גיאופוליטי בין מעצמות החורג מהדת.

היו עדים לליגה הערבית ולמועצה לשיתוף פעולה במפרץ (שש המדינות במפרץ הפרסי) אשר ב -12 וב -2 במרץ בהתאמה, בלחץ ערב הסעודית, אסרו על חיזבאללה. ההצבעה של הליגה מדברת רבות על מי נותן את הקלפים בקרב הערבים ועל האקלים החדש במזרח התיכון: רק עירק ולבנון, מדינות עם נשיאות שיעית חזקה ומעורבות במלחמה בסוריה, הביעו את עצמן נגד הגינוי. . סוריה, שהושעתה מהעבודה, לא הצביעה.

"מפלגת האל" הלבנונית הייתה מיתוס של מוסלמים בכל רחבי העולם במשך עשרות שנים על שביתתם והחזיקה את עצמה נגד ישראל. כעת הסעודים (והערבים העוקבים אחריהם) מדברים על כך באותה שפה כמו קנצלרית מערבית, ומדלקת את החשדות האיראניים והסוריים ל"מזימה ציונית ".

היחסים האניגמטיים בין ערב לבין ישראל עם המדינה האסלאמית, שני האויבים המשותפים איראן וחיזבאללה, היחסים המיוחסים עם ארה"ב, הידידות ההיסטורית עם טורקיה ... יש רבים הטוענים כי למדינת היהודים ולסעודיה יש הרבה יותר התכנסויות ממה שמציע התווית.

איראן תהיה אפוא האנטגוניסט האמיתי של הפלוטוקרטיה המערבית-דולר-מערבית וסעודיה, להפך, הממלכה הדו-ראשית שמצד אחד תומכת בה ומאידך גיסא האיום בפונדמנטליזם האיסלאמי. 

האם זה עומד מאחורי ההתנגשות הסונית-שיעית?

נשיא ארה"ב הבא והתפתחות היחסים האסטרטגיים בין איראן לרוסיה יגידו לנו הרבה.

לא משנה מה הרקע, הבחירה בריאד כרוכה עדיין בשבר בעולם האסלאמי אך גם בעולם הערבי. עם השקתו מחדש של האתגר לשיעים, הקיטוב של מזרח תיכון שמאזנו נמצא במצב ברור של סיבוב.

(צילום: ISNA)

קראו גם:

איסלאם לעומת איסלאם. איראן הופכת להיות הכרחית

איראן וסעודיה על סף מלחמה

התפקיד הסעודי לכאורה נגד הטרור