התגובה הראשונה להתקפה בוטה ועקובה מדם היא אינסטינקטיבית מטבעה. זעם, אימה, פחד הם רגשות בתיאוריה הקשורים לכל בן אדם שמוכן להתייחס על פי כללי הדו-קיום ההרמוני. ההתקפות שנעשו נגד סמלי הנורמליות המערבית, לעומת זאת, צריכות לעורר תגובה חריפה יותר במגזרים בחברה האזרחית שעושים חופש ואמנציפציה. tout משפט דגל אידיאולוגי וסגנון חיים.
במילים אחרות, אסלאמיזם ערמומי צריך להיות אנטיתזה לכל תמיכה בהתקדמות המתבטאת בצורות המגוונות ביותר בהן אנו רגילים לבוא לידי ביטוי במערב. רק כדי לתת דוגמה קשה לדמיין ברמה האידיאולוגית מרחק גדול יותר מזה שמפריד את היקום הלהט"בי מעולם ג'יהאד.
עם זאת, בכל פעם שקיצוניות אסלאמית חוזרת להראות את יכולותיה של רצח העם, עם זאת, מתגלה נקע. הקריאות להיזהר ולהבחנה בין האיסלאם המתון לבין הג'יהאדיזם הם מגיעים בדיוק מאותם מגזרים בחברה שעל הנייר הם המאוימים ביותר על ידי עולם פנטום שנשלט על ידי השריעה.
כדי להיות ברור: מדוע היקום עצמו "שמאלי " האם הוא נראה ספקני ביותר בזיהוי הקשרים בין האיסלאם לאלימות?
איננו נכנסים לתוכן הנוגע לקשרים האפשריים בין תרבות אסלאמית לטרור בינלאומי. אנו מדברים על תגובות בעולם המערבי ועל חמות במיוחד, הקשורות יותר לאינסטינקט להגן על זכויות האזרח.
הוויכוח האידיאולוגי בעולם הראשון חוזר אפוא על פזמון נצחי: מצד אחד, הזכויות התומכות בראש ובראשונה של הגנה עצמית מפני פלישת החייזרים; מצד שני, השמאלנים המתיימרים להביט מעבר, ונמנעים ממסע צלב דתי ותרבותי.
עם זאת, הזהירות שהביעו החוגים המתקדמים הופכת לעיתים למערכה שנלחמת בלהט לא טבעי ביחס לעקרונות שהובאו, סובלנות כלפי כולם. הפיאיה עמה נלחם מתנגד פוליטי מצליחה להיות בשלה עוד יותר מהכעס הטבעי שאיתו צריך להתמרמר מפני הטבח בתמימות שבוצע על ידי קנאות הודאה. אנו מגיעים לפרדוקס שעבורו אקספונסנטים "לִיבֵּרָלִי" במקום להתבטא נגד מי שמתנגד לכל צורה אלמנטרית של כבוד אנושי, הם מעדיפים להיות עזים נגד האויב הפוליטי הסמוך.
ככל הנראה, מה שבסופו של דבר מופיע כקריצה לעולם האסלאמי (משיק לזה האיסלאמיסטי) נובע ממטרה אידיאולוגית ארוכת טווח, שפונה לרוב אפילו לא במודע מדי. היורש של הגלקסיה המתקדמת של העולם הפוסט-קומוניסטי, אם כי יתום על ידי התייחסויות חזקות ועתה ירד בשלל ניואנסים, נותר לטוב ולרע עדיין קשור כיום לתחזיות אנטי-מערביות. מבחירה או לפי גישה נראה כי פרופיל המחשבה קיצוני, זה יכול להיות אנטגוניסטי או בינוני, לרוב הוא בן ערובה לדיסטוניה עם החברה המערבית והמסורות התרבותיות, החברתיות והדתיות שלה.
התהפכותה של מה שמכונה "החברה הבורגנית" שנכשלה במאבק המעמדי הבינלאומי והטפח במשך עשרות שנים על ידי הגוש הסובייטי, מלטף כיום באמצעות כלים עדכניים ויעילים יותר: חברה רב-תרבותית, רלטיביזם דתי, פוליצנטריזם אתי. הגנת החרב מפני הגירה בלתי מבוקרת היא חוד החנית של אסטרטגיה זו שמטרתה לשנות את אותם עקרונות עליהם נבנתה ברצון או שלא ברצון החברה האירופית במשך מאות שנים והחברה האמריקאית כתוצאה מכך.
ההתקפה של שוליים קיצוניים של המקרוקוסמוס האסלאמי על לב אירופה היא הזדמנות היסטורית בלתי ניתנת לערעור. אם האויב של אויבי הוא ידידי, הרי שגורשי המערכת המערבית לשעבר מוצאים עצמם עם אופק שאינו שונה מדי מזה שרודפים אנשי מיליצי האימה: המערב הלבן והנוצרי הוא תוכנית מיושנת לשניהם.
הקיצוניות האיסלאמית והעולם הליברלי קשורים למעשה ברמה אידיאולוגית: האם זו הצעה מופשטת או מציאות קונקרטית?
(צילום: עיתונות جهاد)
