השם יספיק אוסטריה לסגור אותה כאן, אך החדשות שנמלטו בימים אלה ללא דיונים מסוימים ראויות לעיון נוסף.
בעקבות ביקורו של נשיא אוסטריה היינץ פישר במוסקבה, פרסמה וינה את כוונתה להגביר את שיתוף הפעולה המסחרי והצבאי עם רוסיה.
על פני השטח, שום דבר מוזר. אוסטריה היא אחת מ 6 מדינות האיחוד האירופי שאינן גם חלק מהברית האטלנטית. הוא תמיד התגאה בנטרליות שלו, והגן על מעמד של אומה פליקס נבנה באמצע הדרך בין בידודנות פוליטית למודל מושרש עמוק של סולידריות חברתית.
היא גם רגילה לעשות זאת ברמה צבאית, לספק לכוחות המזוינים שלה בחלקם הגדול מוצרים מתעשייה לאומית. היא מייבאת משבדיה, אך למעט גרמניה, מעט מאוד ממדינות "אטלנטיות".
אותה כניסה לאיחוד התרחשה רק בשנת 1995 (היא הייתה עדיין הקהילה האירופית) יחד עם שתי מדינות עשירות, ניטרליות ובלתי נשואות: פינלנד ואכן שבדיה. זו הייתה ההרחבה האחרונה לפני כניסתו בשנת 2004 לחלק הארי של הגוש הסובייטי לשעבר ולבנייה מחדש של האיחוד עצמו. לא רק זאת: הצטרפות למטבע היחיד ושנגן עוררה דיונים עזים במדינה וחושפת את ייעוד הבידוד המסורתי שלה. במילים אחרות, התחושה שאוסטריה מביטה למערב אירופה חוסר רצון זה נראה רחוק מבלתי מבוסס.
אוסטריה קטנה ותקופיה של ססקו פפה הם מאה שנה; של מטרניך, אפילו שניים. המספרים הם בוודאי לא אלה שמפריעים לשינה של בריסל בתפקידה הכפול כמרכז האיחוד ושל נאט"ו. העובדה שבירה אירופאית אחרת לא מתאימה, עם זאת, רעש כלשהו עושה את זה בסדר. לא בפעם הראשונה אלא במרץ חדש, מדינת חברה מתפלסת נגד הבחירות הפוליטיות של בריסל, ובמיוחד נגד הסנקציות על רוסיה. אולם הפעם חרגנו ממילים והמשכנו למעשים.
עבור וינה רבים מייצג מורשת של פעם, מעין נישת הרים של אצולה קבורה המיועדת להתיישן כמו אוכלוסייתה. אולם למעשה מדובר במדינה האירופית הרביעית ברמת החיים (נתוני האיחוד האירופי) אשר, כנגד תרומה כוללת של 2,7 מיליארד יורו, מקבלת רק 1,5 בתמורה מבריסל (נתוני האיחוד האירופי 2014). 
למותר לציין שאם לאירופה לא אכפת ממספרים אוסטריים, אוסטרים נהפכים לדאוג למספרים אירופיים.
למעשה, הידיעות על הפלירטוטים של וינה ומוסקבה אינן מגיעות לבד וחוסר הסובלנות של אוסטריה לאופן הקליל שבו בריסל מגנה על האינטרסים של מדינות בודדות אינו חדש.
ההחלטה לשלוח חיילים לברנר כדי להגן על הגבולות מפני זרמים מוגזמים של מהגרים עוררה קרב למרחקים ארוכים בין שר הפנים של וינה ג'והאנה מיקל-לייטנר לבין סגן השר האיטלקי פיליפו בוביקו. העמדות כה רחוקות עד כי אינן יכולות למצוא הסכמה אפילו לגבי כיוון הזרימות: האוסטרי סבור כי המהגרים השואפים הולכים מאיטליה, מדינה. הלכה למעשה ללא גבולות, לעבר הצפון העשיר יותר; האיטלקי טוען במקום זאת שהזרימה עוברת מאוסטריה לאיטליה. מלבד כיוון החצים, אוסטריה איימה (7 באפריל) על סגירת גבול ברנר בכך שעקבה בעקבות דנמרק, פולין, צ'כיה, סלובניה, שוודיה, הונגריה ואפילו צרפת, אשר התגרו שוב ושוב על שנגן.
האזעקה והגיוס של וינה מבוססים על ההנחה שהזרמים לא קשורים לסוריה אלא באים מאפריקה היבשתית. קו הקבלה המבוסס על מקלט מדיני יהיה אפוא בלתי בר-קיימא עבור אוסטריה.
האם אוסטריה היא הפינה הסגורה הרגילה של אירופה או הסימפטום של תחושת יבשת כללית יותר שמוזכרת מעט מדי?
ההשתקפות שווה לחכות לתשובה.
(צילום: אוסטררייכס בונדשייר)
