בסוריה את החדשות האחרונות מן המוקד להתמקד על מנהל דיר אזור. הכוחות הסוריים לוחצים על מאחזים של ISIS בקרבת הפרת, ואילו הכוחות הערביים הכורדים של ה- SDF, הנתמכים על ידי ארה"ב, מנסים לסגור את ראקה ולנוע דרומה.
מ שולט Asaysh (כוחות הביטחון הכורדים, מיושר עם הכוחות הדמוקרטיים הסוריים) עולה חשד כבד: אם אסד סוריה יתחדש בקרה דרום מזרחית (נפה של דיר א-זור ואת הסורי-העירקי) איראן תהיה המנצח האמיתי של Strategic כפי שחששו כבר ישראל. תבוסת ISIS בעצם להיות סוף הפלטפורמה הסונית-צבאי העסקן נוצרה כדי לבלום את הציר השיעי בין הים התיכון ובמפרץ הפרסי; את החלל שנוצר, בהכרח יהיה מולא באופן תקין מטהרן.
למעשה, המשקל השיעי הנוכחי המוסדות הצבאיים מנגנון עיראקי עלולים לאפשר רצף טריטוריאלי בין לבנון (שם חיזבאללה נהנתה שורשים הגוברים בשטח, גם מכוח היתרונות שהושגו נגד ג'יהאד סונית) ואיראן, העוברות דרך סוריה, הנשלטת בידי השיעים העלאווים של אסד. על הקרקע, מציאות זו, גם אם לא מאוחדת, כבר קיימת. לאור העובדה כי בעלת הבריתה הגדולה של דמשק (אחרי רוסיה) היא טהרן, גם ספונסרים של שיעים בעיראק, זה מרגיש בחוש התוצאה האסטרטגית הגדולה עבור איראן תוכל להרחיב את תחום השפעתה משמעותי בתוך באזור אסטרטגי, במיוחד בכל הנוגע עתודות אנרגיה: במחוז דיר א-זור הוא העשיר של שמן של סוריה ויש כמה קולות במערב (וגם משתקף העולם הכורדי) הדוגלים התנגדות עד הסוף המר של ISIS, בעוד כדי למנוע התערבות איראנית גדולה יותר באזור.
ההערכה הופכת להיות יקרה יותר לנוכח הסכסוך הפוליטי במפרץ, שבו קטאר, באופן היסטורי הסוני לבין חבר המועצה לשיתוף הפעולה, נראה לקרוץ בטהרן, חלוקה מול מלוכה-פטר ערבית ויצירת דאגה רבה סעודיה, דאוס אקס מכינה של המרידות נגד אסד ואנטי שיעים בסוריה. פרפור של ישראל בכיוון זה כבר ידועים, עם שיא 2015 בזמן הסכם הגרעין, כאשר הקו המערבי נגד איראן הביאה בטון להתרכך לעומת המגמה המסורתית. תל האביב על זה נע באופן אוטונומי, התנתק גם על ידי מטוסים בארה"ב, תמיד הופיעו מאוחר בשנים האחרונות על הערכות אסטרטגיות במזרח התיכון לא מעוגנים באסטרטגיה של תקופה קבועה ארוכה.
ישראל יודעת כי סוריה אסד עם עיראק מושפע איראן יש משקל סגולי גבוה של סוריה השכנה עם עיראק פסק ידי הסונים, כפי שהיה תחת סדאם. זהה מדוע המדינה היהודיה עד מלחמת המפרץ השנייה, מעולם לא הראתה את כוונותיה האמיתיות להדיח בשאר אל אסד, פחות מאיים האב ואובייקטיבי מאוד רחוקה קלישת הדיקטטור הערבית הטיפוסית. כאשר סדאם נפל, הוא העז להשיק את סקאד על ישראל, זה היה אבסורדי לתל אביב לא לקפוץ משמחה. שני אויבים מסוכסכים אחד עם השני (סוריה בעת שיעית בעיראק הסונית משתפת) היו תמיד עדיפים על ריבוי של ממשלות וארגונים מחוברים ישירות אל הדמיורג כיתה אחת: איראן.
עם תום המלחמה בסוריה, בין הגיבורים המוחלטים, רבים מהם נמצאים כיום במשכורת של טהראן. על כל: חיזבאללה, אשר מתגאה אשראי עצום דמשק גדל יודע איך צבאי; הקרטל השיעי העיראקי, שעמד מול הח'ליפות וכעת הוא מחזיק את ממשלת בגדאד בידיה. לאלה נוספה אסד, כיום הזוכה הצבאי האמיתי היחיד במלחמה נגד הטרור האסלאמי בסוריה.
האם המזרח התיכון של העתיד הקרוב יראה את איראן כגיבורה? אם יתקיימו הסדקים בעולם הערבי הסוני, אין ספק שתפקיד טהרן עתיד לגדול. במובן זה, הבחירות של מצרים יהיו מכריעות: האויב ההיסטורי לשעבר של איראן יוכל להמשיך במדיניות של התקרבות (למרות הצומת קטאר) בטהראן, דבר שיגביר את הבלבול של הקנצלרים המערביים.
הגורם הגדול והבלתי ידוע הוא אפוא תגובתה של ישראל, בהמתנה למדיניות אמריקאית עקבית וגל מרוסיה, הכוח היחיד שיבטיח את כיבוש איראן בגבולות המקובלים של תל אביב.
(תמונות: מסגרת אל ג'זירה / IRNA)
