טראמפ ניצח. לפני זמן מה, באותו טור דמיינו את ההיפך. לא בשל חוסר אמונה במשאבים של דמות אקסצנטרית בלשון המעטה, אלא בשל עודף הערכה למעצמה המבוססת, שדמיינו כמשוריין בין וול סטריט למסדרונות האפורים של וושינגטון.
בואו נהיה ברורים: לאף אחד אין את הנאיביות להחשיב את טראמפ לגמרי מחוץ ל"מערכת", אבל את הרעיון שהוא סמל לשבר יש לקבל בענווה טובה. למרות שיש שיגידו "הכל היה מתוכנן" o "זה חלק מתוכנית מבוססת", יש לנו את החוצפה לטעון את ההיפך: "טראמפ ניצח ואף אחד לא ציפה לזה".
אמריקה היא בעצם זו: מדינה "חדשה" עם החוקה העתיקה ביותר בעולם, שלמרות שהיא תמיד זהה לעצמה, הייתה מסוגלת לעתים קרובות לבצע שינויים והמרות של 180 מעלות. אם ב-2008 בחירתו של נשיא שחור הביאה דמעות ומחיאות כפיים ממערב הצמא לטוב קולקטיבי, כעת הרוח משתנה ופותחת אופקים שהמערכת הדמוקרטית הליברלית המערבית בראשות ארה"ב אפילו לא מוכנה להם.
מעבר לנושאים הפוליטיים הפנימיים שנחשפו בעתיד לשיפוטם הבלעדי של האמריקאים, המהפכה שהתעוררה עםיום בחירות ה-8 בנובמבר הוא טראומטי מכיוון שהוא מחזיר את המנהיגות של המערב דרך פעולה שרבים חשבו שנקבר. הניצחון של טראמפ מייצג את הסוף של פוליטיקלי קורקט, דפוס מחשבה ופעולה אשר בגשר אידיאלי בין ארה"ב לאירופה יצר את ההתנהגות החברתית ואת הקואורדינטות הפוליטיות של כל המדינות הנחשבות מערביות בתרבות ובמסורת.
הקונספט תקף פי כמה שנחשוב על חוסר המחלוקת של הניצחון של טראמפ, שלא קרה בשערה כמו של בוש בשנת 2000, אלא בצורה סנסציונית דווקא בחלק מהמעוזים הדמוקרטיים שבהם הוא נחשב מובס.
להיכנס ליתרונות ההצבעה האמריקאית לוקח את הזמן. אנחנו מגבילים את עצמנו לבודד קצת חומר למחשבה לעולם הליברלי, שמתוך חלוקת ההעדפות מוגבל באופן סופי לרמות ההשכלה וההכנסה הגבוהות: למרות העובדה שעד הערב המשיכו עיתונאים מהזרם המרכזי להציג את ציבור הבוחרים של טראמפ כמורכב מ. עשירים, קשישים ומרוטשים בניתוח, ההצבעה אומרת לנו שאזורי תעשייה וכפרי שלמים בעומק אמריקה רחוקים כעת ממה שקלינטון ואנשיה מייצגים.
אולם באופן פרדוקסלי, ההיבט המעניין ביותר בבחירות 2016 בארה"ב אינו כיצד אמריקה משתנה ותשתנה. גם אם היחסים עם הפיננסים והשדולה של וושינגטון יהיו כל מה שצריך לקרוא בארבע השנים הקרובות, הדבר החשוב ביותר הוא ההשתקפות שתהיה לצעד האמריקאי החדש על שאר העולם.
כפי שכבר קרה עם אובמה, העולם המערבי "החושב הנכון" התייצב ללא בושה לצד קלינטון; באופן מוזר יותר באירופה מאשר בארה"ב עצמה. כעת צפויה לבוא חשבון נפש. בלי האח הגדול DEM יותר, מה יקרה למדינות הסוציאל-דמוקרטיות האטלנטיות (האמיתיות או המשוערות) של היבשת הישנה? האם הגל הוורוד ששטף את העולם הראשון כבר עשור יעלה שוב?
ניתן לצפות מראש כי ההשלכות על שרשרת האספקה הליברלית המחזיקה במונופול על המעצמות המבוססות באירופה יהיו הרסניות. נשיא הפרלמנט האירופי שולץ, בהצהרה הראשונה לאחר בחירתו של טראמפ, כבר הזהיר מפני הכפור הבא שיירד בין אירופה לארה"ב. סביר להניח שדווקא אירופה ששולץ מייצג תקבל את הנזק הגדול ביותר...
האם בחירתו של טראמפ תוביל לאפקט דומינו על ממשלות מערביות רבות, מוקדם לומר. עם כל הוודאות, זה יאלץ אותנו לגרד חלק מאותו פורניר של מחשבה אוניברסלית שנפלה כברירת מחדל על האינטלקט של רבים, הודות לעיצוב תרבותי ייחודי, קבוע, לפעמים מתקומם.
אי אפשר לשלול שטראמפ יהיה נשיא בינוני, יש לומר זאת מיד. עם זאת, בחירתו בהחלט תביא לזעזועים ואיזון מחדש. בלי קשר לאוריינטציות של כולם, בעולם שבו דברים רבים צריכים להשתנות, זה יכול להיות רק דבר טוב. במיוחד ביחסים בינלאומיים ובתפקיד שמילאה ארה"ב בקנה מידה עולמי, אנו מצפים לרעידת אדמה. הברקזיט, שזכה לשבחים באומץ על ידי הנשיא החדש עצמו, היה צעד ראשון. הכל יכול לקרות: הלקח הגדול האמיתי של היום הוא זה ושאר העולם מחכה.
(צילום: אינטרנט)
