הריגתו של שגריר היא לא מתקבלת על הדעת, ובין העובדה החמורה ביותר שפרוטוקול היחסים הבינלאומיים יכול לספור. השפעתו המיידית נראית משבשת ומשתלבת באופן מלא בסבך היחסים המסובך בין רוסיה לטורקיה.
ככל הנראה, היחסים בין שתי המדינות מסתובבים כמו דרוויש, מה שמרמז מעט מאוד על הקו שעוקב בקרוב. עם זאת, כדי להיראות טוב יותר, זה לא כך. מילה אחת תמשיך לכהן מחדש: פרגמטיזם. אחרי הכל, דיפלומטיה אינה אלא צורה צינית.
אנקרה, שחזרה למגדלנה לאחר הניסיון להפיל את הסוחוי הרוסי בנובמבר 2015, קירבה את מוסקבה בקיץ האחרון. בן שיח סמכותי בקדרה הסורית היה הכרחי עבור טורקיה מעל לכל כדי שיוכל להשיג את המטרה היחידה שהוא באמת זקוק לה: להבטיח ביטחון בגבול הדרום-מזרחי בו עצמאות כורדית והזרמת הפליטים האדירה היו מזמן בעיה אסטרטגית.
בהקשר זה, לארדואן יש כרטיס משא ומתן חשוב שניתנה על ידי התמיכה במיליציות המורדים בצפון סוריה. הברז של העזרה הטורקית שמר עד כה על החזית האנטי-אסד במחוזות חאלב ואידליב, ובהיגיון של ההסדרים העתידיים במזרח התיכון הוא בהחלט ישפיע. כמה, זה תלוי במשחקים הפוליטיים שמתקיימים.
השיקום של טורקיה למוסקבה היה במקום זאת, לפחות עד הבחירות לנשיאות ארה"ב, מהלך דיפלומטי מיומן שימש להחליש את ציר אנקרה-וושינגטון ההיסטורי, שנבדק כבר קשה על ידי ניסיון ההפיכה ביולי. הקרמלין הבין בזמן טוב שהוא יקבל הרבה יותר מטורקיה עם הטובים, מאשר על ידי טלטול המים הרגועים שכבר היו בין שתי המדינות.
התוצאות הגיעו מייד וההשפעות המוחשיות הראשונות נצפו בסוריה. ללא הסכמים דו-צדדיים בין מוסקבה לאנקרה, פינוי המיליציות לחלב לא היה מתרחש, הקרב העירוני לא היה מסתיים ומעל לכל אסד לא היה מנצח. אם המלחמה בסוריה תסתיים בשנת 2017, טורקיה בהחלט תהיה בין גיבורי שולחן המשא ומתן. יש חבר טוב למחצה שישב מול זה תמיד טוב יותר מלהיות אויב שלם. פוטין זה יודע זאת היטב.
אז כל הוורדים והפרחים?
הרג השגריר קרלוב נראה כמכשול למגמה זו, המסוגל להחזיר את יחסי רוסיה-טורקיה לאפלה בסוף 2015. דבריו הרשמיים של פוטין בנוגע לאחריות הביטחונית הטורקית היו ברורים מאוד.
עם זאת, במציאות ניתן לשער שדווקא רוסיה, שעקב אכילס שלה נשאר האור הרע בו נצוד בשנים האחרונות על ידי המיינסטרים המערבי והתקשורתי המערבי, הוא להרוויח ממנו בדרך כלשהי.
אפילו ההתחייבות העשרים שנה נגד הטרור האיסלאמיסטי, היקרה מאוד למוסקבה מבחינה אנושית וכלכלית, לא שימשה לשבירת המעגל. סיבות פוליטיות גבוהות יותר המשיכו לעבוד ללא לאות (ועם תוצאות טובות) בכדי להכניס את פוטין לפינה.
למצוא את עצמך היום בתפקיד הקורבן הטרור הבוטה עבור רוסיה יכול להיות רק תרופה לכל. כמה שזה לא נראה ציני, זה יעזור לשינוי כמובן שאליו ייאלצו קאנצלריות רבות, שכניסתו של טראמפ לבית הלבן תהיה לה משקל מכריע.
אחרי הכל, ההשפעה הדרמטורגית קיימת. הריגתו של שגריר, כהחלל של קדושה המוכרת על ידי כולם, נוגעת באקורדים הרגשיים לא רק של המקורבים. כיום הרוסים יכולים לצעד בשתיקה ולהזכיר לעולם שהרוע אינו יודע גבולות. מהבחינה הזו, הלווייתו הממלכתית של השגריר קרלוב תהיה מסר מאוד ברור לעולם:
"אתה מבין עכשיו מי הם הרעים?"
נוכחותו של פוטין, שלזמן ההוא דחה את מסיבת העיתונאים הצפויה בסוף השנה, מגדילה את דרמת הכיכר שדעת הקהל המערבית נאבקת יותר ויותר להקים אותה כאויב.
לא נראה שכולם מבינים זאת. ככל שמתבצעות יתרות גיאופוליטיות עתידיות, מישהו ממשיך להישאר אסיר של המאה העשרים. ממש בימים אלה האיחוד האירופי השיק מחדש את הסנקציות נגד הפדרציה הרוסית במשך שישה חודשים נוספים, כשהוא מתקדם לעבר שני יעדים יוקרתיים: מתן קרקע מסחרית לכלכלות אסיה המוכנות להשתלט על קשרי בריסל ומוסקבה; מתן קרקע פוליטית ומסחרית לארצות הברית, שבעוד חודש תחנוך עונה חדשה לגמרי של יחסים בינלאומיים, שאירופה ככל הנראה תהיה הקורבן היוקרתי ביותר.
