הצהרותיו של סגן נשיא עיראק עלאווי הן ישירות: המדינה האסלאמית מבקשת ברית מבנית עם אל-קאעידה כדי להמשיך במאבק בסוריה ובעיראק בשם הג'יהאד. אלעאווי, שיעי כמו הנשיא אנבאדי, מצטט מקורות מודיעיניים ששליחי אל-בגדדי (ISIS) וזוואהירי (אל-קעידה) כבר נפגשו כדי לתכנן תוכנית מבצעית משותפת. החדשות מגיעות כמו כמה סוכנויות להקפיץ (ללא אישור) ללכוד את Al Baghdadi על ידי השירותים הרוסיים בין עיראק לסוריה.
זה טוב לעשות כמה מפרטים. מאז 2014, אל Qaeda ו ISIS הם באופן רשמי בסתירה. יותר מאשר מדברים על הבדלים, נוכל לשים את שני ראשי התיבות יחד על פי ציר זמן. הסונים הסונים משוכנעים עמוקות בצורך במלחמת עולם נגד המערב והקמת מערכת תיאוקרטית המבוססת על עליונות אסלאמית (סונית), ושתי הקבוצות התבססו במידה רבה על תמיכתה של סעודיה. הוואהאביזם השמרני ביותר היה העובר של ההתקוממות האיסלאמית האפגנית המנוח 80 על בסיס אשר לאחר מכן בן לאדן יצר אז אל קעידה ואת הטליבאן השתלטו בקאבול; הוואהאבית הסעודית עצמה היא נותנת החסות של המדינה האסלאמית, שנולדה כמדינת רפאים הפוקדת את עיראק וסוריה, בעקבות התפרקות המוסדות העיראקים שבשליטת הסונים.
אל-קעידה וחוויית הטליבאן נולדים כדי למלא חלל במרכז אסיה בשל מלחמת האזרחים באפגניסטן; ISIS נולד כדי למלא את אחד שנוצר על ידי חופש עיראקי ב 2003 ו נגד קשת השיעי שנוצר בין ביירות, דמשק, בגדד וטהראן. אם הפעולה מאחורי אל-קאעידה ציקלון של ה- CIA מתואם על ידי סגן שרלי וילסון בהסכם עם השירותים הפקיסטאנים (ISI הידוע לשמצה בנושא האסלאם), מאחורי ISIS יש ריאד, אשר ארגן מחדש את הצבא הסוני ואת פרימיום התפרקו לאחר פירוק מפלגת הבעת 'ו של צבא עיראק ב 2003 (שבץ המפורסם של גאון של "המושל" האמריקאי פול ברמר).
הניגוד האידיאולוגי ("האיסלאם אינו מחולק", על פי הרעיון האוניברסליסטי המקורי של אל-קעידה), צריך אפוא לצמצם את הקונפליקטים הפנימיים בין מנהיגות לבין כוח ארגוני. אל-קעידה הוא פדרציה וירטואלית שהניבה תאים ברחבי העולם האסלאמי (אל-נוסרה בסוריה למשל); ISIS היא מדינה פרה עם תשתית משלה. איננו יכולים לטעון כי הם בדיוק ההקדמה הראשונה (אל-קעידה) של המדינה השנייה (האסלאמית), אך עם קירוב טוב הם תופעה מקבילה המותאמת לקונטקסטים שונים ולפטרונות. למעשה, למעשה, שינויים קטנים: המלחמה נגד המערב והקמת ח'ליפות עולמית הן מטרות אסטרטגיות להשגת שני קרטלים באמצעות אלימות.
תמצית האמור לעיל מיוצגת בצפון סוריה בחודשים האחרונים, כאשר ליישוב חשבונות בין קבוצות סלפיסטיות שונות המקושרות לאל-קאעידה (לשעבר אל-נוסרה של ג'הבת פתח אל-שאם מול אחראר-עלם) הייתה משמעות פנימית יותר פוליטית ואידיאולוגית.
מה יקרה עכשיו? חלק הארי של המשחק הצבאי ייסגר ב 2017 הן בעיראק והן בסוריה, אבל האופקים הפוליטיים הם מעורפלים. לדוגמה, החיבוק של טורקיה וסעודיה, שהניע את האסלאמיזם בסוריה לשש שנים, יוערך על בסיס היעדים האסטרטגיים שלהם: ריאד צריך להתמודד עם המשכיות הטריטוריאלית השיעית בין הים התיכון למפרץ; אנקרה לא תאפשר זאת בין כורדים סורים לכורדים תורכיים. ארצות הברית תהיה שוב האיזון.
בקרוב תידרש עמדה מדויקת ביחס לקבוצות הג'יהאדיסטיות בצפון סוריה, כדי למנוע את התפרקותה של המדינה האסלאמית בעתיד מהשקעה נוספת, כמו התנועה לשחרור הלבנט.
מימון הסטודנטים האפגנים בתחילת שנות ה- 80 ו- 90 הוכיח טעות טרגית. הבחירות הבאות בסוריה (ובעיראק) יהיו מכריעות באותה מידה.
