ההכרזה על צמצום הכוחות הרוסים מרמזת על שני סוגיות חשובות, האחת צבאית ואחת פוליטית.
נתחיל עם התוצאות בשטח. מאז תחילת ההתערבות בספטמבר 2015, תוצאת המלחמה קיבלה מגמה חיובית בהחלט עבור ממשלת דמשק. במציאות, המגמה החיובית של אסד החלה כבר בשנת 2014, כאשר עם כניסת כוחות הח'ליפות בסוריה, עריקים רבים מהשעה הראשונה נכנסו לשורות הממשלה. המיליציות של צבא סוריה חינם וקבוצות אופוזיציה אחרות שיותר ויותר "אסלאמיות" על ידי נוכחותם של "מתנדבים" זרים, איבדו הרבה מהקסם הראשוני שלהן ברחוב. הרעיון של קורבן סוריה של קונספירציה בינלאומית החליף בהדרגה את האייקון של מרד צודק ודמוקרטי בדמיון הקולקטיבי. בעקבות היחלשות החזית הצבאית נגד אסד הגיעו ניצחונות חשובים על ידי הכוחות המזוינים הסורים שעם הזמן חיו דימום של גברים וטריטוריה משנתיים הראשונות למלחמה.
הניצחונות הצבאיים של המדינה האסלאמית בסכסוך הסורי הביאו עם זאת לנסיגה כבדה של דמשק באזורים רבים, וסיכנו את אחיזתה של המדינה עצמה: לכידת פלמירה באביב 2015 הסתובבה ברחבי העולם.
כאן מתרחשת ההתערבות הרוסית המכוונת לשלושה קווים: עליונות אווירית, אספקת חומרים וציוד, סיוע ופיקוח.
השילוב בין שלושת הגורמים איפשר "לנקות" את שמי סוריה, להחזיר את סטנדרטי היעילות בקרב כוחות דמשק המותשים משנים של מלחמה, והחזיר אותם למצב הפוך את מערכת היחסים בין ההתקפה וההגנה. תוך מספר חודשים צבא סוריה ובני בריתו יצאו למתקפה בכל החזיתות, מצפון לדרום. הידיעה על כיבוש מחדש של גבהים הייאל ממערב לפלמירה היא בשעות אלה. האתר נמצא במרחק של שבעה מטר מהווילה המלכותית הקטרית, שטח האימונים העיקרי למגייסי דאעש במערב המדינה. האתר הארכיאולוגי של פלמירה נמצא רק 1 ק"מ משם ... 
זה מאפשר לנו להבהיר, שאושר על ידי הניסיון שלנו בסוריה. תמיכת מוסקבה הייתה מהותית מבחינה אסטרטגית, אך כל סנטימטר של שטח שהוחזר היה תוצאה של הקרבה בשטח על ידי חיילים סורים. מזה בדמשק הם מקנאים מאוד.
לפיכך קל יותר להבין את המשמעות של נסיגת הכוחות הרוסיים, הכרוכה בעיקרו בהפחתת המכסה ולא באפסתה: המטרה האסטרטגית להחזיר את הסורים למצב לנצח הושגה, עכשיו זה עניין של זמן. דבריו של סגן שר ההגנה הרוסי ניקולאי פנקוב בעניין זה הם סימפטומטיים:
"עדיין מוקדם לדבר על ניצחון על טרור; הפשיטות הרוסיות ימשיכו ... "
מה שמבהיר כי המלחמה נמשכת על פי המגמה של החודשים האחרונים וכי התמיכה הדרושה בפעילות היבשת הסורית לא תופר.
עם זאת, מבחינה פוליטית ההכרזה על הנסיגה הרוסית משפיעה יותר.
החלטתו של פוטין עולה בקנה אחד עם הסכם הפסקת האש, ומדגישה את עקביות מוסקבה ביישומה; זה גם עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה שבחרה רוסיה מהשעות הראשונות להתערבות בסוריה: להילחם בטרור עם תוצאות קונקרטיות ולחשוף את הסתירות והמשחקים הפוליטיים של אחרים. במקביל, פוטין נמלט מכל השערה של "התרחבות" במזרח התיכון, הקו העיקרי של הביקורת המערבית בנחיתה בספטמבר.
ההפצצות הרוסיות בחודשים האחרונים, אם הם גרמו נזק למיליציות האיסלאמיסטיות, עשו כמה שיותר מבחינת הדימוי לקואליציה שהובילה ארצות הברית. שני הצדדים מתכנסים באופוזיציה לאסד ויכולתו של הקרמלין הייתה להשתמש בו לטובה: כשהם נלחמים מהמאבק בטרור, הרוסים נלחמו באויבים הפוליטיים שלהם, מביכים את המערב, ולא רק שלא הצליחו להוציא אוויר מהשטח טרור, אבל אפילו כדי להבהיר באיזו דרך.
הדמות היא גיאו-פוליטית מכיוון שהיא מייצגת היפוך היסטורי של התפיסה הטובה / הרע של דעת הקהל.
הרוסים, בדרך כלל לא היו רגילים למלא את החלק הטוב, הצליחו לצאת מסוריה בעצמות בריאות, להשיג תוצאות צבאיות בלתי ניתנות להכחשה ולהשאיר לעולם את שיקול הדעת האתי על התנהגותם של אחרים. מנקודת מבט זו, יותר אסד שירת את רוסיה ממה שרוסיה שירתה את אסד.
במקרה (ככל הנראה) של שריפה בתיאטרון הלובי, ההשפעה שתשיג מוסקבה תודגש עוד יותר. יהיה קל יותר להבחין בין מקדמי שלום ובני חמות.
בהמתנה למלחמה שתעלה לדרך הסופית, צפויה הנהון מהבירות המערביות ובמיוחד מוושינגטון, עד כה אינרטית ומעטפת בבחירות בנובמבר. הח'ליפות בסוריה תובס במוקדם או במאוחר ופוטין ייקח חלק ניכר בזכותו.
כשאנחנו חוזרים לדבר על אוקראינה, כוחות אסטרטגיים באירופה וסנקציות, סביר להניח כי גורם זה ישקול בכבדות.
(צילום: SAA)
