הראשונים לעודד את מתקפת הטילים האמריקאית על בסיס האוויר הסורי של אל-שריאט היו בסדר: דאעש, אנשי המיליציה האיסלאמיסטים של חזית אידליב, הילרי קלינטון, טורקיה של ארדואן, ישראל וערב הסעודית. אם ההשפעות של פעולה מראות על הכוונות שיצרו אותה, זה יהיה מספיק כדי ליצור תמונה.
הפגיעה הבסיסית היא אחת המשימות המרכזיות המשפיעות על המדינה האסלאמית בחזית הדרום, כלומר השטח שבין פלמירה ודיר אזור. מנקודת מבט צבאית, פגיעה בתשתית החשובה הזאת פירושה נשימה עמוקה על חוטפי הח'ליפות הנסוגה עכשיו בכל החזיתות.
מבחינה פוליטית המשחק יותר מתוחכם.
מאז כניסתו של טראמפ ועד ליל ה- 7 באפריל, האיזון הגיאופוליטי שהתגבש עם האורות בכיבוי בסוריה היה מורכב אך ברור: אסד והרוסים ינצחו במלחמה נגד המורדים ודאעש; ארה"ב, מודעת לטעויות של תקופת אובמה, הייתה משתתפת בניצחון על ידי כיבוש רקה דרך הכוחות הדמוקרטיים הסוריים; טורקיה, במשך שנים אשמה בכל רשעות, היתה נותרת מאחורי הגבול של השטח, להשליך את הפליטים ולשלוט בכורדים. השאלה הכורדית והאיזון הפנימי של סוריה היו נדונים מאוחר יותר.
למישהו תרחיש זה לא לרדת.
סעודיה ראתה בחלומה את הקמתה של ממשלה סונית במדינה עוינת מבחינה היסטורית. ישראל, למרות הערבויות של מוסקבה, ראתה את המשקל המדיני והצבאי של ישראל חיזבאללה וקודמתה איראן. בעניין זה יש לקחת בחשבון שמבחינת מדינת היהודים הדבר החשוב הוא לא כל כך לחסל את האויבים, אלא להחליש אותם: הסכנה האמיתית לתל אביב, לפיכך, אינה שושלת אסד שהישראלים סבלו. לגיל 40, אבל טהרן. התמונה שהתגבשה לסוריה של העתיד לא נתנה לנתניהו ערבויות מספקות, במיוחד לאור הקו האמריקני הערפילי של החודשים הראשונים של 2017. ישראל נזקקה לאות חזק נגד איראן, שעם אובמה מעולם לא הגיעה, למרות את העזרה שברק העניק למיליציות המורדים הסונים.
אותה תורכיה, בידי המהמר ארדואן, על האיזון בסוריה, נאלצה לוותר על המבצע מגן הפרת לקבל את הצמיחה של המיליציות הכורדית, מכריע על חזית נגד ISIS. ארדואן, שראה את הסיכון להישאר עם הגפרור בידו, החל להטיח באסד, לאחר שהכניס אותם בהסכם עם רוסיה כמעט שנה. מטרתה של תורכיה היא להמשיך ולהעריך את האסלאמיסטים הצפוניים, על מנת לנהל את הבעיה הכורדית הסורית, עד ל 2011 הלא קיים.
ההתקפה האמריקאית על סוריה נראית פרדוקסלית, אך במציאות היא משפיעה הן על המאזנים הפנימיים והן על הגיאו-פוליטיקה.
ההשלכות בסוריה ייראו בימים הקרובים, גם מכוח תגובתו של פוטין, שסבלנותו כלפי עמדותיו המתנודדות של טראמפ לא תהיה אינסופית. בדיוק כפי שאנו כותבים, מוסקבה מודיעה על סיום שיתוף הפעולה עם ארה"ב לביטחון בשמי סוריה.
קרוב לוודאי שהטילים האמריקאים מפגינים. לא תהיה להם השפעה צבאית מוגזמת, אלא משמעות מדינית ברורה, במיוחד בפוליטיקה הפנימית. 
המעשה החד-צדדי של טראמפ, שנקבע בחום וללא כל מעבר מוקדם (לא לאו"ם ולא לבעלות הברית), במקום להחזיר אותנו לעידן בוש, מסכם את הצורך להציג אוטונומיה ממוסקבה וכוח קבלת החלטות. טראמפ, השתהה על ידי האשמות של Russiagate, הוא חשב שהדרך היחידה לא להיראות חלשה היא להכות.
בעורף האמריקני היתרונות של הפשיטה הם רבים. במכה יחידה (למעשה 59, כמה טילים משגרים ...) טראמפ משתיק את מי שרוצה שהוא נתון לפוטין ונמלט מרוחות הרפאים של מי שחשש חדש דוקטרינת מונרו, עם נסיגה של ארה"ב מ chessboards הבינלאומי הראשי.
בכל זה קלינטון שמחה. לא הסתפקה בכך שגרמה למלחמת האזרחים בסוריה בחימוש המיליציות הג'יהאדיסטיות הנלחמות באסד, היא רצתה להטביע את המכה ולנקום באלה שהשפילו אותה מול כל העולם. מאז חודש דצמבר, שר החוץ האמריקני לשעבר התגייס לחיפוש אחר בעלות הברית בחזית האנטי אסד. עבור הגברת הראשונה לשעבר זו אובססיה: אסור לעשות שיתוף פעולה עם רוסיה בסוריה (ובמקומות אחרים). יש רק דרך אחת: המלחמה הקרה, המלחמה הקרה, המלחמה הקרה!
הראשון רומז כי הבחירות טראמפ זכה בנובמבר אבל הכוח הפוליטי האמיתי במדיניות החוץ הוא הפנטגון ואת השדולות האנטי וירוס השולטים בו, הם כבר מן הימים הראשונים של ההתנחלות ניו יורק טייקון בבית הלבן. Russiagate זה התחיל במהירות האור ובזה אחר זה, כל משתפי הפעולה "חלופיים" לפוליטיקה האטלנטיסטית נפלו: על כל מייקל פלין וסטיבן באנון, שניהם הוצאו ממשרדי הביטחון הלאומי.
אמריקה נשארת בידי הרובים שלא רוצים לשנות?
אנו יכולים לומר כי טראמפ יש כרגע נפל למלכודת של מי לא רוצה חבר של פוטין. קלינטון והרפובליקני נצים כמו מקיין בתחום זה מוצאים את עצמם בעלי ברית וזוכים.
ביסודו של דבר, בארה"ב, מה שקורה באירופה מתעצב בתחום הפוליטי: חזיתות אידיאולוגיות עוינות באופן מסורתי (ליברליות ושמרניות אם להיות ברורות) מחייבות את עצמן כנגד אלה שמתנגדים לגלובליזציה ומתהדרים בזהויות ריבוניות.
טראמפ נולד כאלטרנטיבה, אבל בכל דקה שעוברת הוא מראה את עצמו יותר ויותר עם הגב לקיר ולא מסוגל לכפות דרך שלישית.
כל אלה ששמחו על ניצחונו (כולל הרוסים) היום היו התחלה.
נותר לראות כיצד יגיב עולם ה- DEM הקיצוני והפציפיסטי, עוין מטבעו לטראמפ אך מזועזע לפתע מהתקפה שהילרי קלינטון כל כך רצתה. גיר או פרופילים צבעוניים במקרה זה נחשבים למעט; לאחר ההתקפה האמריקנית על סוריה, יש רק עובדה אובייקטיבית אחת: מלכודת הנשק הכימי הצליחה וכיום מחבלים אסלאמיים נהנים ממנה.
(צילום: אינטרנט)
