ה- M-26 הייתה הרקטה הראשונה שאבדה את ה- MLRS, שנפרסה בשנת 1983 היא מכשיר לא מונחה, עם טווח מקסימלי של 32 ק"מ וראש קרב המכיל 644 תחמושות M-77. מטח של 12 רקטות יוכל להרוות שטח שבין 120.000 ל -200.000 מ"ר. ההתפתחות שלאחר מכן התאפיינה ברקטות M-26A1 / A2 עם טווחים גדולים יותר, דרך החדרת רקטה מוטורית גדולה יותר, עם כמות גדולה יותר של דלק (טווח מקסימלי של 45 ק"מ). גרסת ה- A1 מצוידת בתחמושת ה- M-85 המצוידת בזרימה להשמדה עצמית, על מנת להפחית את הסיכון לכל נזק ביטחוני.
ההתפתחויות שלאחר מכן הובילו ל- M-30, רקטה מודרכת שהתפתחו בה ארה"ב, צרפת, גרמניה, בריטניה ואיטליה. זוכה לטווח מרבי של 60 ק"מ (ראש הקרב מכיל 404 M-77) והוא מצויד בערכת היגוי הכוללת אנטנת GPS ויחידת מדידה אינרציאלית המשולבת בגוף הרקטות. רקטות ה- M-30 שימשו לראשונה בשנת 2003 במהלך הפלישה לעירק.
בחודש מאי הסתיים התהליך הנוגע לבדיקה פרלמנטרית של תוכנית רכישת החימוש שעניינה הצבא בנוגע לעדכון ה- MLRS (העלות עבור כל עדכון המכונות המונעות בעצמן נאמדת בכ -418 מיליון יורו). לוקהיד מרטין תהיה אחראית על רכישת הרקטות המודרכות של GMLRS-ER שצפויות לצאת לייצור החל מהשנה הבאה.
הרקטה החדשה מונחית ה- GPS טווח מקסימלי של 150 ק"מ והיא תיישם באופן משמעותי את יכולות התותחים האיטלקיים, אשר במשך שנים רבות זכו לתשומת לב מועטה בכל הקשור לעדכון תוכניות ורכישת אקדחים חדשים.
צילום: הצבא האיטלקי
