יש להבהיר דבר אחד: מלחמות, גם אלו שנחשבות ל"ברק", זקוקות לזמנים שלהן. אבל בסביבה חדורת התרבות של שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל זה היה די נורמלי לטרפד את הגנרל סריי קיסל, שהיה "מושעה בשל אי כיבוש קרחיב", ואת סגן האדמירל איגור אוסיפוב, שהיה "מפוטר בעקבות טביעת הסיירת". מוסקבה". כנראה ראש ההגנה הרוסי, גנרל. ולרי גרסימוב, כבר לא יהיה אמון מוחלט של פוטין אבל כרגע נראה שהוא עדיין במקומו.
השלב הקריטי ביותר של הסכסוך באוקראינה יכול היה אולי להסתיים תוך יומיים או שלושה רק אם הנשיא זלנסקי היה נמלט והממשלה הייתה מתמוטטת. בשלב זה היינו עדים לתחילת הכיבוש הרוסי עם תחילתה הסבירה מאוד של ההתנגדות האוקראינית בדמות גרילה.
אבל כל זה לא קרה והמצב בשטח הוא זה שכולנו למדנו להכיר קצת: הניסיון הלא מוצלח למצור על קייב והחדירה למזרח עם התקפות חוזרות ונשנות על חרקוב עם תוצאה שלילית גם כן. מדרום, נראה שהמצב, שראה כוחות רוסיים מחצי האי קרים וכוחות פרו-רוסים מדונבאס כובשים כמעט את כל רצועת החוף למעט אודסה, ובכך סוגרים את אוקראינה במעין מובלעת יבשתית, התגבש משבוע כלשהו.
האם זו אשמתם של הגנרלים הרוסים שתכננו את המבצע בצורה גרועה וניהלו את המבצע בצורה גרועה יותר?
מטרת המתקפה, אך גם האופן שבו נפלטה לאוקראינה ב-24 בפברואר, הולידו דיונים ותיאוריות תקפות פחות או יותר בין גיאו-אסטרטגים ישנים וחדשים (אמיתיים או משוערים כאלו).
להערכתנו, החדירה הרוסית הייתה חזית רחבה מדי (כ-1.500 ק"מ) לא בגלל טעות מבצעית של מקבלי ההחלטות הצבא הרוסי (זה היה בלתי נסלח) אלא בגלל בחירה אסטרטגית מאוד מדויקת ומסוכנת. : לעורר בהלה באוכלוסייה ובמוסדות ולאלץ את ממשלת אוקראינה להיכנע תוך ימים. או לפחות כך קיוו.
כידוע, זה לא קרה ולכן הרוסים היו צריכים בתחילה, אך ללא הצלחה ועם בעיות רבות בעלות אופי לוגיסטי בעיקרו, להציב את הדרגות השניות והיחידות במילואים ובהמשך לבטא מחדש את כל המכשיר תוך נטישת מאמציהם על קייב. ולאחרונה על קרקוב כדי להבטיח כבידה מספקת של כוחות באזורים המכוסים על ידי מה שיכול להיחשב למטרות הטריטוריאליות המינימליות שלהם: אזור דונבאס השלם ואזור החוף הדרומי של אוקראינה לפחות עד חרסון.
הכל כמובן בהתאם לבקשות הרוסיות בשולחן המשא ומתן שמתייחסות כנראה לנאומו של הנשיא פוטין ב-22 בפברואר 2022: אוקראינה הניטרלית, קרים הרוסי, דונבאס "החופשי".
למעשה, מספר מה שנקרא BTGs (Batalonnaja Takticheskaja Gruppa), כלומר של כוח המשימה רוסים ברמת הגדוד שהועסקו (כל אחד מהם מורכב מכ-800-1.000 חיילים), היו עד כה כ-90 מתוך 180 הפדרציה הרוסית. הכוחות המתמרנים הרוסים לבדם באוקראינה מורכבים אפוא מכ-80-90.000 חיילים בעוד שסך המועסקים, כולל המיליציות של הרפובליקות המוכרזות לוגנסק ודונייצק, עשוי להגיע ל-150.000.
הכוחות המזוינים האוקראינים, לעומת זאת, היו אמורים להגיע עד עתה, בין כוחות סדירים למיליציות טריטוריאליות, ל-200-250.000 יחידות הפרוסות ברחבי השטח הלאומי, מטבע הדברים עם ריכוז גדול יותר באזורים הנמצאים במגע עם הכוחות הרוסיים שבהם הם נמצאים. ההנחה היא כי מועסקים כ-150.000 חיילים ואנשי מיליציה (שלא בכולם ניתן להשתמש בלחימה בעצימות גבוהה).
לפי המספרים הללו ניתן להסיק יחס כוח שהוא רק כרגע 1:1 בעוד שבתחילת הסכסוך, בהתחשב באורך המופרז של החזית, הוא כנראה היה שלילי לכוחות התוקפים הרוסים שעליונותם האווירית והאיכותית של חלק הציוד לא נראה יתר על כן, הוא היה מכריע. למעשה, אם נבדוק מה מוגדר בבתי הספר למלחמה "יחס שטח", מסתבר שבתחילת המבצע, עם מספר הבט"ג הזמין, שבאופן תיאורטי היה יכול לעבור כ-600 (מקסימום 900) ק"מ. בחזית, במקום זאת, הרוסים נאלצו לתקוף את האוקראינים במידה בלתי ברת קיימא שכן זה היה כמעט כפול ממה שצפוי הדוקטרינה.
לפיכך, בנוסף לגורמים אחרים כגון מצוין ביצועים של הצבא האוקראיני (קאדרים מאומנים, חיילים מונעים, תוכניות מוכנות) והעזרה שהתבררה כבסיסית מהחלק המערבי (במיוחד ה"סיוע" לכאורה למודיעין אוקראינה, נשק נ"ט ומערכות נשק נ"מ חדישות ויעילות), אי השגת כל המטרות הראשוניות הרצויות על ידי מַנהִיגוּת רוסית.
השלב השני של המבצעים הרוסיים
השלב הראשון של המתקפה ה"הכללית" שכללה כמעט מחצית מכל הגבול היבשתי של אוקראינה, חלקו לא מוצלח, מלווה את השלב הנוכחי שרואה את הרוסים נלחמים בחזית צרה הרבה יותר לדרום-מזרח ולדרום. אבל החדשות שמגיעות מקו הקשר מספרות לנו על התקדמות שאמנם עם הצלחות מקומיות, אבל ממשיכה להיות איטית יחסית.
פרשנים רבים סבורים כי גם בשלב השני הזה הגיעה המתקפה הרוסית ל נקודת השיא (קליימקס), כלומר, מצב שבו היא לא תוכל לפעול עוד לאחר שהכניסה את כל פוטנציאל המלחמה שלה ללחימה מבלי שהשלימה את המשימה.
האם זה באמת כך? כנראה שלא. יש לזכור כי אנו עומדים בפני קונפליקט שלפחות בהתחלה היה לו אופי סימטרי, המובן כעימות בין כוחות קונבנציונליים בעלי איכות ועקביות כמעט דומים ואשר הודות לסיוע מערבי ימשיך להיות כזה. אמנם גם ברביע זה ספגו החיילים הרוסים אבדות כבדות כמו בניסיון לכפות על נהר סיברסקי דוניץ, אך יש לציין שבנוסף להתנגדות האפקטיבית של האוקראינים אשר, בל נשכח, מכיר היטב את "האזור שפעל בשמונה השנים האחרונות נגד הבדלנים דוברי הרוסית, המתקפה של הכוחות הרוסיים והפרו-רוסים מושפעת לרעה מאורוגרפיה, הידרוגרפיה ונוכחות אנתרופוגנית שאינה מאפשרת תמרון קל, תמרון אשר הודות לכמה הצלחות מקומיות חשובות רק עכשיו נראה להתחיל לייצר תוצאות חיוביות במיוחד באיזיום, פופאסנה וסברודוניצק עצמה.
יתר על כן, הרוסים יכולים כעת לסמוך לא רק על הכוחות שהתאוששו וכבר הוחזרו ללחימה מהקווים שאינם מבצעיים עוד של הצפון (קייב) וצפון מזרח (סומי), אלא גם על כ-10 BTGs שהיו עסוקים ב. מריופול. האחרון, לאחר שיפוץ הולם, יוכל ללכת לחזק את כוח המשיכה המופעל על סברודונייצק על ידי מתן הכתף המכרעת לכוחות האוקראינים בהגנה או ללכת ולהקים מחדש קו חזית שבחרסון-מיקולייב ממשיך להציג רבים. בעיות.
עם זאת, נראה שהמאמץ העיקרי בשלב זה הוא דווקא זה שבדונבאס שם פועלות ה-BTG הרוסי, כאמור, באזורים של איזיום (לפרוץ דרום-מזרח לכיוון סלובאנסק) ופופאסנה (כדי להגיע לסברודונייצק מצפון-מערב ולקרמטורסק צפונה. -מערב. ), על מנת להשתלט על הכביש המהיר M3 (E-40). תמרון כיתור זה יסגור בכיס את המחלקות האוקראיניות (ככל הנראה כעשרים BTG) העוסקות בנקודה הבולטת של איזיום-לימן-סוורודוניצק-הירסקה-פופסנה.
אם תמרון הכיתור בין איזיום לפופאסנה היה מוצלח, ללא ספק תגיע ותעבור נקודה מכרעת של קו הפעולה שמטרתה היא כיבוש כל הדונבאס.
גם בדרום, לאחר 84 ימים של התנגדות במפעלי הפלדה המקומיים, שהפכו כעת לערמת הריסות, נכבשה מריופול באופן סופי. הרוסים ומיליציות הדונבאס, בנוסף לשחררו כוחות שניתן להשתמש בהם במקומות אחרים, הבטיחו בכך רצף טריטוריאלית עם חצי האי קרים שיש לו ערך סמלי וכלכלי רב. יתר על כן, בעוד המאמץ נמשך צפונה להגיע לעיר החשובה זפוריז'זיה, בצפון-מערב חצי האי, נמשכת הלחימה לאורך קו חרסון - מיקולייב עם תוצאות מעורבות מאז תחילת הסכסוך.
אי רכישת שטח זה במלואה, בנוסף לאובדן סיירת הטילים מוסקבה (תמונה) וכמה ספינות אמפיביות, היא אחת הסיבות לכך שהרוסים עדיין לא הצליחו לתקוף את אודסה, עוד עיר סמלית באוקראינה ו"דלת לפרוץ" לחבר את רוסיה לטרנסניסטריה, אזור מולדובה שגם הכריז בעצמה היא אוטונומית ובשנת 2014 היא ביקשה להצטרף למה שהם רואים ב"ארץ האם" שלהם.
לסיכום, על ידי מיקוד תשומת הלב ב"מחוזות" הדרומיים של אוקראינה, הרוסים מתכוונים סוף סוף להשתמש ביחידות שלהם בצורה יותר עיצורית ומגיבה לעקרונות הבסיסיים של הדוקטרינה הצבאית, לפחות בכל הנוגע לאיזון נכון של כוחות ומרחב. החזית היא כעת באורך כזה שניתן לפגוע בו בצורה יעילה יותר על ידי ה-BTGs הזמינים.
הרוסים בהחלט ספגו אבדות ניכרות, אבל האוקראינים ראו את ספינת המערכה והאוויר שלהם הושמדו כמעט לחלוטין וחלק ניכר משטחם נופל לידיים רוסיות.
רק הסיוע הצבאי המערבי הנזכר לעיל, כולל טנקי T-72 הפולניים (צילום), והמוטיבציה העצומה שלהם, אפשרו לאוקראינים להמשיך ליישם הגנה יעילה למדי שעלולה להוביל בסופו של דבר לעימות חיכוך ולפיכך לטווח ארוך.
הנה זה שעבור הרוסים אולי יהיה צורך לעבור לשלב 2.1, כלומר לנצח בדונבאס ובאזור אודסה בזמן הקצר ביותר תוך שימוש באמצעים חדשים קטלניים.
"שליחות קטלנית "בפעולה
מסיבות אלו, בנוסף לשימוש מאסיבי עוד יותר במערכות הנשק הטובות ביותר כגון טילי אוויר-קרקע וחינזל בעלי דיוק גבוה ואיסקנדר קרקע-קרקע היפרסוניים עם טווחים של 2.000 ו-500 ק"מ בהתאמה. או ה-TOS-1 הקטלני (בוראטינו), מערכות המורכבות על מסגרות טנקים מסוג T-72 המסוגלות לשגר טילים עם ראשי נפץ תרמובריים, יש הסבורים שמערכות נשק רוסיות מודרניות אחרות עומדות להופיע בשדה הקרב, אשר מסדרה של סיבות, תחילה מכולם דווקא בגלל שהם ירדו לאחרונה מפסי הייצור, עדיין לא נעשה בהם שימוש.
הנה כמה מהאמצעים החדשים הללו, המגבילים את עצמנו לאלה הפועלים בסביבה הארצית שהייתה עד כה העקובה מדם ואשר תכריע את גורל הסכסוך.
כאמור, היכולת לרכוש מידע על ישות, מיקומו, טיבו ויחסו של האויב היא יסודית. לשם כך יש לאוקראינים גם מל"טים (שחלקם כנראה מסופקים על ידי האומות שתורמות להגנתה) שנגדם נראה שבימים האחרונים הרוסים השתמשו במערכת נשק לייזר. זדירה (תמונה), שלפי סגן ראש ממשלת רוסיה יורי בוריסוב הוא "מסוגל לשרוף מזל"ט אבל גם כלי רכב אחרים במרחק של 5 ק"מ משם".
לגבי האמצעים ה"קונבנציונליים" יותר, מאז תחילת המבצעים הרוסים השתמשו בטנקי T-72B3M ובאלה מסדרות T-80 ו-T-90, המצוידים במערכות הגנה ERA (שריון תגובתי נפץ, כלומר שריון תגובתי נפץ) מסוג Kontakt-5 ו-Relikt, שנחשב מתקדם מאוד עד פברואר אך לא התאימו מספיק להתמודדות עם האיומים החדשים של טילי הנ"ט המערביים האימתניים, למשל כִּידוֹן.
זו הסיבה שרוסיה יכולה לשלוח את הממותות לאוקראינה (בהשוואה לסטנדרטים של כלי רכב שיוצרו במזרח עד כה) T-14 ארמאטה, כלי רכב בעלי מאפיינים דומים לאלו של טנקים מערביים הן מבחינת גודל והן מבחינת שימוש מורחב באלקטרוניקה אך בעלי יכולת לירות עד עשרה כדורים של 125 מ"מ. לדקה ולפגוע במטרות במרחק של שבעה קילומטרים.
כדי לתת מושג על עוצמתו של יליד רוסיה האחרון, הטנק האמריקאי M1 Abrams יכול לירות "רק" שלושה כדורים בדקה ויש לו טווח של "רק" 4.500 מטר. בנוסף, הטנק החדש כולל שריון תגובתי של מלאכית ומערכת הגנה אקטיבית אפגנית הכוללת מכ"ם גלי מילימטרים לזיהוי, ניטור ויירט של תחמושת נ"ט נכנסת בדומה למערכת הישראלית המתקדמת. פְּרָס.
מאת MBT (טנק קרב ראשי) T-14 (תמונה), שהיתה לה התחלה בעייתית בלשון המעטה בגלל המורכבות שלה ועלויות הפיתוח והייצור הגבוהות מאוד, יש כיום מעט יחסית (כמה עשרות) זמינים בזמינות של אחת החטיבות המובילות של הצבא הרוסי, הדיוויזיה השנייה של משמר "טמנקאיה". השאלה היא האם הרוסים יסמכו להיכנס לקרב כלי רכב שהוא בהחלט נייד, מוגן וחזק אך כנראה עדיין לא בשל כיוון שלא נבדק מספיק.
בשדות הקרב של אוקראינה יכול היה להופיע גם רכב הלחימה החדש החדש לצד ה-T-14. עם אותה פלטפורמה, יש לה אותו שם, Armata, אבל עם קוד זיהוי שונה: T-15. חיילי הרגלים הרוסים, שספגו אבדות כבדות בעקבות השמדת כלי רכב עם הגנה גרועה כמו ה-BMP-2 וה-3, מצפים לקבל אותם אבל זה לא יהיה כל כך פשוט. כמו במטוסי T-14, כמה עשרות יחידות יהיו זמינות כרגע. גם לרכב הזה, יתר על כן, יכולות להיות אותן בעיות "בשלות" כמו האח הגדול T-14.
רכב קטלני נוסף שכבר נפרס באמצע מאי 2022 בדונבאס הוא BMPT Terminator-2, רכב המתאים לתמיכה בטנקים בפרט בשטחים בנויים שכן יש לו סט נשק מורכב: מקלע קל. 7,62 ושני משגרי רימונים נגד אדם, שני תותחי 30 מ"מ נגד משוריינים ו-4 משגרי טילים מונחים נגד טנקים. הדגם שכבר נעשה בו שימוש הוא על גוף T-72, ולכן מתקופת ברית המועצות אם כי משופר. דגם חדש הרבה יותר מוגן, יותר אוטומטי וגם עם יכולת נ"מ הוא ה-BMPT-15 שליחות קטלנית-3, מערכת נשק על גוף הצבא הנ"ל.
הודות לזמינות האמצעים הללו, הרוסים יכלו להקים כמה BTGs מודרניים מאוד שבעזרתם יתנו את הדחיפה האחרונה להתנגדות האוקראינית בדונבאס ואודסה.
לואיג'י צ'יפריני
גנרל חיל הצבא של הלגונה לואיג'י צ'יפריני, מתכנן לשעבר בפיקוד כוחות קוסובו של נאט"ו, מפקד הכוחות הלאומיים של נאט"ו בקוסובו ב-2001 והאו"ם בלבנון ב-2006 ושל כוחות נאט"ו הרב-לאומיים באפגניסטן בין 2012 ל-2013, סגן ראש המחלקה לתכנון כללי וכיוון אסטרטגי/פוליטי של הבריתות במטה ההגנה, ראש המשרד הכללי של הרמטכ"ל של הצבא האיטלקי, כיום הוא חבר במרכז הלימוד של הצבא ומשתף פעולה של אוניברסיטת CIELS קמפוס בפאדובה.
צילום: MoD Russian Federation / אינטרנט / טוויטר
